12314 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האמא בטקסים היהודיים
מאת: נעמה אופיר   שמור מאמר למועדפים

בס"ד

"כבד את אביך ואת אמך"- אז למי למי יש יותר כבוד בטקס בר המצווה?

כמה דיו נשפך במהלך השנים אחר הניסיונות לברר את מעמדה של האישה והאימא ביהדות? האם היא מופלת לרעה ? אולי בכלל מופלת לטובה? גם אני מודה די מבולבלת בנושא... מצד אחד נצבט לי הלב כשאני רואה את השטח בכותל שמיועד לנשים לעומת זה המיועד לגברים, או כשאני נכנסת לבית כנסת מפואר בעל עזרת נשים אפרורית וחסרת חן, וביחוד כשאני שומעת על אוכלוסיות שבשם התורה מבקשים מהנשים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס ...
מצד שני היהדות שופעת בנקודות זכות לטובת הנשים – יהדותו של אדם נקבעת ע"פ אמו ולא אביו, ע"פ הקבלה האישה נמצאת במקום רוחני גבוה יותר , ואכן ויש רגעים לא מעטים בחיי בהם אני מרגישה שהגבר שלי לעולם לא יזכה לחוש אותם כמוני ,כאשר השיא שבהם הוא רגע יצירת הבריאה . אמנם לעולם לא יוכל שום גבר לדעת מהם צירים, עם אפידורל או בלי... אך גם לא לחוש מהי אהבת אם וחיבור אלוהי שרק אימא יכולה לחוות.
אמר כבר שלמה המלך ," בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו" (משלי טו כ), איש חכם היה שלמה, וכמה נכון המשפט הזה גם בימינו. תמיד ברגעי שמחות וגאווה נמצא את האב גאה בבנו המוצלח " זה הבן של אבא..", ולעומת זאת ברגעי משבר , רגעים בהם הילד מאבד כיוון ,לרוב האב לא ישמיע קולו ומי שתתפוס פיקוד היא אימא לביאה שלא תוותר ותמצא את הכוחות ברגעים הקשים להילחם על עתידו של בנה. אותו שלמה המלך מצוטט גם בפתיחתה של איגרתו המפורסמת של הרמב"ן באומרו " שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך " (משלי א ח ) וכאן דווקא האב מלמד מוסר והאם תורה .משפט עוצמתי זה מראה לנו כי גם שלמה המלך וגם הרמב"ן מבינים את חשיבות השילוב ההורי ושילוב אקטיבי של האם בכל תהליך החינוך והעיצוב של הילד.
הבעיה המרכזית לדעתי היא בחיפוש שלנו אחר שוויון , לא משנה כמה נחפש אותו לא נמצא ,כי הוא פשוט לא קיים. האישה והגבר אינם שווים ביהדות ולא אמורים להיות. נבראנו מלכתחילה שונים , ללא השונות לא היינו נמשכים אחד אל השני ולא הייתה באפשרותנו לתרום כלום אחד לשני . לפחות עבורי היום בו הבנתי כי השונות היא לא הבעיה אלא הפתרון , המנוף באמצעותו אפשר להרים את הזוגיות הכי גבוה שרק אפשר, הוא היום בו השתנו חיי מהקצה אל הקצה.
ועדין ישנם רגעים בהם יש תחושה חזקה שהאישה והאימא "נעדרת" לא משום שכך קובעת ההלכה, אלא כי כך הורגלנו ואף אחד לא עצר לחשוב , אולי אפשר גם אחרת? רגעים בולטים כאלה הרגשתי בטקסים המשפחתיים שאנו נוהגים לחגוג. טקס ברית המילה, 8 ימים לאחר ש"בעצב ילדת", את מבולבלת ועמוסת רגשות, גופך עדין זוכר היטב את כאבי הצירים, אבל גם את הרגע בו הניחו בזרועך את היצירה המושלמת והצווחנית שנרגעת רק מפעימות ליבך המוכרות. שמונה ימים בהם את עוד לא מספיקה לעכל את מערבולת הרגשות ,את נאלצת לעשות מעשה שכביכול נוגד את כל חוקי ההיגיון ולמסור את הגוזל לידיו הנאמנות של המוהל בידיעה שהמהות האמיתית של הטקס הינה ברית של אהבה, חיבור, הגנה, והשגחה עליונה שתהא מנת חלקו של היהודי הטרי. ובטקס את עומדת מהצד מבוהלת , חוששת , ויודעת שחבורת הגברים הצוהלים סביב ילדך לא תדע לעולם את תחושת ההקרבה שאת חשה כרגע , אימא שנהגה כנגד האינסטינקט האימהי שלה למען טובת בנה.
גם טקס בר המצווה, , כפי שנחגג היום ,מעמיד במרכז את העלייה לתורה והנחת התפילין, ואין עוררין על חשיבות הטקס, אך את שוב מוצאת עצמך עומדת מהצד מחכה בסבלנות לאות לזרוק סוכריות על החתן הטרי . אבל איפה את שם באמת? למה את צריכה להתפשר על הצד? הרי את התורה קיבלנו גברים, נשים, וטף יחד במעמד הר סיני , אז למה ברגע כל כך חשוב של העברת אחריות אל הנער ושחרור מהתלות ההורית אין טקס משותף שמשלב את שני ההורים ?וגם האימא שסביר להניח לא " תפטר מעונשו של זה " כל כך מהר האם לא ראוי שתשולב בטקס?
מתוך הבנה שההלכה אינה נוגדת שיתוף של האימא , אלא להיפך מבינה את חשיבותה. ומתוך הרגשה עצומה של פספוס והעדר כוח משמעותי באירועים משפחתיים החלטתי להרים את דגל השינוי. שינוי שייתן לנו האימהות מקום ראוי יותר , נכון יותר, מחובר יותר . לא ממקום מתריס אלא ממקום כנה שמחובר לרוח האמיתית של היהדות שעומדת בשורשם של אירועים אלה. מכאן נולד החלום להפיק אירועים ,להפוך את האירועים שדימינתי לכדי מציאות. כולי תקווה שדרך הגשמת החלום הפרטי שלי אזכה להגשים את חלומן של נשים רבות וביחד איתן להוביל את השינוי...
http://www.new4u.co.il/