12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הפרעות אישיות - כללי חלק א`
מאת: יעקב ברמץ   שמור מאמר למועדפים

בסקירה זו נברר ראשית מה זאת הפרעת אישיות. ההבחנה בין 10 הפרעות האישיות השונות, מורכבת ובעייתית מאד, מאחר והן דומות זו לזו. בעיקר הן דומות בשלב ההתפתחותי בהן הן נוצרו, כלומר מה הייתה הבעיה בגיל מסויים (בסביבות גיל 3) שבעטייה התפתחה האישיות המופרעת. ההבדלים בין ההפרעות השונות, הינם בעיקר בגוון הייחודי לכל הפרעה ואולי הבדלים קלים בשלב ההתפתחותי

בתחילת המאה שעברה, ההבחנה בפסיכופתולוגיה (ההפרעות הנפשיות), היתה פשוטה יחסית. בימים שתורת פרויד המבנית נכתבה (איד, אגו סופר-אגו), נוצרה גם תיאורית ההתפתחות לפי אזורי גוף רגישים. בגיל צעיר עד גיל שנתיים היה הפה האיזור הרגיש בגוף, דרכו ינק התינוק או נשך כדי להביע את עצמו. זה נקרא השלב האורָלי, בגיל שלוש עד ארבע האיזור הרגיש בגוף היה אזור פי הטבעת (האנוס) כלומר השלב האנָלי ובגיל הזה מתעסק הילד בגמילה מחיתולים ועניין שמגלה בצרכים שלו. בגיל חמש ושש מתעורר תסביך אדיפוס (הילד חושק באמו ורוצה להשמיד את אביו) וזה השלב האדיפָּלי. האיזור הרגיש הוא איזור איבר המין וההתייחסות אליו מתוך חרדה שהאב שהילד מפנטז על מיגורו, יסרס אותו כעונש על כוונותיו. עם פתרון הקונפליקט האדיפלי מגיעה תקופת חביון. תקופה בה אין איזור בגוף שמרכז את המיניות. למעשה אין כל התעניינות בבנות המין השני. לאחר יציאה מתקופה זו (בגיל 10 בערך) מגיע השלב שבו שוב איברי המין שולטים וזה נקרא השלב הגניטלי.

בעקבות תיאוריה התפתחותית זו תיארו הפרעות נפשיות על פי השלב בילדות בו הייתה פיקסציה (התקעות). לפי זה היו יכולים גם לאפיין את ההפרעה. למשל הפרעת אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) זו הפרעה המתאימה לשלב התקופה האנָלית. כלומר יש בה מרדנות, סופר-אגו נוקשה (מעין מצפון או החלק המוסרי שבנו וכשהוא נוקשה הוא מעניש אותנו כלומר אנו מענישים את עצמנו) וקונפליקט בין הדחפים המיניים והתוקפניים שיש לכולנו, לדרישות החברה (מותר להרוג רק במלחמה, אסור לקיים יחסי מין אלא במסגרת נישואין). הפרעה היסטרית היא קונפליקט סביב המיניות והדחפים. כנגד הדחפים המיניים ה"אסורים" ישנה הדחקה גדולה מאד של הדחפים וזה גורם לניתוק בין חלקי האישיות. כמו שקרה בשלב האדיפאלי שם הילד מדחיק עמוק עמוק את דחפיו כחלק מהקונפליקט ומהפיתרון.

במצב של אופי או סגנון אישיות אין בהכרח סימפטומים כמו שתוארו בהפרעות לעיל. וכך התמונה החלה להיות מורכבת יותר. תאוריות יחסי האובייקט וה- self, שנוצרו מתוך העבודה המעשית בקליניקה, תורמות העמקה נוספת בהבנת הפרעות האישיות. לקליניקה הגיעו פציינטים שנראו שונה מאלו שתיאר פרויד בכמה מישורים:

במישור הסימפטומים (איך נראות התופעות):
• לא הייתה תמונה ברורה והגיונית לפי ההסבר התיאורטי דאז. למשל, כפייתיות היסטריונית ועוד סימפטומים ביחד. היה איחוד של סימנים
• התלונות של האנשים היו שונות. הם התלוננו בעיקר על: קשיים הסתגלותיים ביחסם עם בני אדם אחרים ולא ברמה של הקונפליקטים שלהם עם עצמם. ביניהם היו כאלה שבכלל נשלחו לטיפול על ידי מישהו בסביבתם, ללא רצונם.
• קשיים ברמה הקיומית. כמו ריקנות, שיעמום, דלות פנימית, קושי פנימי, דכדוך מתמשך (שאינו דיכאון פתולוגי), קושי להֵנות, קושי ביצירת אינטימיות, תחושה של חוסר אושר ותחושה של חוסר חיוּניוּת (ויטליות). הסבל היה כללי ולא ממוקד כמו חרדות, הרטבה וכו`. וגם כשהיו תלונות ממוקדות כאלו, הן ישבו על אישיות מְעֻרְעֶרֶת באופן כללי.
במישור החרדות:
בעבר הכרנו שלושה מקורות לַחֲרָדָה:
1. מהאיד (מהדחפים) - חויה של איבוד שליטה. של "השתגעות".
2. מהסופר-אגו - חויה של אשמה. אנשים נוקשים (הענשה עצמית). אנשים שלא מרשים לעצמם להתענג.
3. חרדות דיפוזיות - האדם לא יכול למקד את החרדה.

לעומת זאת חרדת נטישה מאפיינת את הפרעות האישיות. זוהי חרדה ראשונית הנחוֶית כתחושת כליון.
1. חרדה מפני אובדן העצמי (האדם חווה את העולם כרע כהשלכה של החויה העצמית שלו כרע).
2. חרדה של אובדן הדמות המשמעותית. אֶעֱשֶׂה משהו שיעלים ממני את הזולת. קנאה, רכושנית, אהבה כפייתית, אני והזולת זה אותו דבר. נפרדות מהזולת מאיימת. הכרה שלאחר יש צרכים משלו, מעורר חרדה של אובדן.

במישור הקשר עם המטפל:
ישנו קשר נורמלי או נוירוטי שיוצר המטופל עם המטפל. הקשר מאופיין כמו בכל קשר בין שני אנשים בוגרים. קשר של התקרבות הדרגתית. חיבה הולכת ומתעצמת, עד שלב שבו הקשר נהיה עמוק מאד, ומהווה בסיס איתן להתקדמות הטיפול. לעומת זאת הקשר שיוצר הפסיכוטי עם המטפל, הוא קשר חסר גבולות לחלוטין. קשר שבו בעיני המטופל, אין הבדל בינו לבין המטפל. שניהם גוף אחד כשהקשר טוב במהלך העבודה הקלינית במהלך השנים, נתגלה סוג של קשר אחר. אומנם בתוך הקשר, לא היתה חויה מוחלטת של אובדן גבולות, אך למטופל לא היתה ברורה עד הסוף ההבדל בין מה הוא חש ומה הוא משליך על המטפל כלומר קורא את מה שהמטפל חש (למשל, מטופל המרגיש דחוי יכול להיות משוכנע כי המטפל דוחה אותו). בקשרים הללו היתה השלכה והזדהות ביחד (projective identification) בה המטופל חש את הזולת מנקודה מאד קרובה. יתרה מזאת, מהר מאד מרגיש המטפל מתומרן לאותם רגשות ועמדות שהמטופל משליך עליו (בדוגמא הקודמת, המטופל יעשה מעשים שיגרמו למטפל לדחות בפועל את המטופל. למשל, יתקשר ברגע האחרון לשנות מועד פגישה). לעיתים החויה הייתה דרמטית ומשתקת, בעיקר בטיפול במטופלים בעלי הפרעות אישיות קשות (בורדרליין) שיוצרים קשרים מאד אינטנסיביים כבר במפגש הראשון עם המטפל.

אם מגיע אלינו פציינט היסטריוני ואנו רוצים לדעת אם זו הפרעת אישיות היסטריונית או הסטריה נוירוטית, עלינו לבדוק את היחסים שנוצרים עם הפציינט. במקרה של היסטריה נוירוטית, תהיה התאהבות במטפל ופיתוי שלו לאחר כמה מפגשים. במקרה של הפרעת אישיות תהיה פתיינות כבר במפגש הראשון.

במישור הקשר עם המציאות:
בקרב מטופלים פסיכוטים אנחנו מגלים, בעיקר במצב של התקף פסיכוטי אבל לא רק אז, כי אין להם בוחן מציאות. אין הבדל אצלם בין מה שהם חושבים לבין מה שקיים במציאות (למשל, הפרנואיד "יודע בודאות" כי נציגי השב"כ נמצאים בחצר ביתו, והמכונית שרואה מחלונו ברחוב היא מכונית עם מכשירי האזנה משוכללים). בני אדם נורמליים או נוירוטים יחוו את המציאות בחשדנות. מוכנים לכך שלפעמים התפיסה מעוותת (למשל, הכפית בכוס התה לא באמת שבורה אלא יש השתברות שונה של קרני האור בנוזל מאשר באויר...). אולם ברוב המקרים יראו את המציאות כמות שהיא ולא כמו שהם חושבים שהיא צריכה להיות.
בעלי הפרעות אישיות בעלי בוחן מציאות מעורפל. ברוב המצבים הקשר עם המציאות תקין. אולם בעיתות לחץ, מתח, משבר, עלולים הדברים להשתבש (למשל, בניגוד לפרנואיד הפסיכוטי, בעל הפרעת אישיות פרנואידית, יודע ומבין שאף סוכנות ממשלתית לא תטרח לעקוב דווקא אחריו. אולם כאשר יש משבר בנישואין שלו או שפוטר מעבודתו, יחשוד גם באיש הכבלים שהוא בעצמו הזמין כי הוא משתיל מצלמת מעקב אחריו).

המשך שבוע הבא...

hgec crn.