12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מוות, אבל ושכול - מהות ומשמעות
מאת: ד"ר יגאל גליקסמן    שמור מאמר למועדפים

מיום הוולדו ועד יום מותו רוצה האדם להראות בצורה כלשהי בעולם האנושי.
מאחר והאדם הוא סך כל בחירותיו במהלך החיים כגון חברים, סוג ביגוד, תחביב, מקצוע בן\בת זוג וכד`, ישנה הערכות של מבוגרים לקראת המוות : קניה של חלקת קבר, בחירה והקמת מצבה, סוג אותיות, שתילת שתילים סביב המצבה, תרומות למוסדות ציבוריים תמורת הנצחת השם כתיבת הצוואה, תרומת אברים וכד`. התאבדות למעשה היא ביצוע החלטת האדם להפסיק את פתיל חייו.

מוות מהווה חלק בלתי נפרד מהחיים, המוות גודע ומפסיק את תהליכי החיים שהיו קודם לכן.

הגישה והתייחסות למוות,לאבל ולשכול שונה מאדם לאדם,מתרבות לתרבות,ישנם גם מאפיינים הקשורים למסורות ואמונות שונות ורבות. עיבוד תהליך האבל מהווה חלק בלתי נפרד מתהליכי החיים הבסיסיים של האדם.
חשוב ביותר לאפשר למתאבלים לעבור את תהליך האבל בהתאם לנוהלים הנהוגים באותה דת, עדה וכד` ללא הפרעה (לשבת שבעה, עליה לקבר בתום השבעה, גילוי מצבה בתום 30 יום, יום זיכרון שנתי)

זכורים לי הרבה מקרים בהם התקיימו לנפטר ימי זיכרון מחלקתיים, פלוגתיים, גדודיים וחטיבתיים מטעם מערכת הביטחון, בתי ספר בהם למד ומסגרות עבודה שונים בהם עבד. הכוונה אכן היתה טובה וטהורה אך התוצאות עבור בני המשפחה היו שליליות מאחר והיתה כאן הפרעה לתהליך הטבעי של האבל .
ידוע כי למוות ישנה השפעה משמעותית ביותר על הקשרים והיחסים המשפחתיים, החברתיים והעסקיים שהיו לנפטר. קרוב והידוק מול סכסוכים וניתוק

למרות הזהות והמשמעות האוניברסלית של המילה מוות, קיים הבדל משמעותי ביותר בין תגובות האדם למוות צפוי לבין מוות בלתי צפוי..

למרות הכאב והקושי מהווה הצפייה למותו של אדם חולה במחלה סופנית וקשה, של אדם ישיש שנרו דעך ולבו נדם, נדבך נוסף בהערכות ובהתייחסות האישית והמשפחתית הגלויה והסמויה למוות הצפוי. ניתן להבחין בתגובות המשפחה לתחילת תהליך הדעיכה, לאבדן שמחת החיים, לירידה המשמעותית ביכולות השכליות והפיזיולוגיות,לתהליך הנבילה של אותו עץ ירוק זקוף ותמיר, של העלמות הברק בעיניים, של רמת החיות והתפקוד האישית, ואורות החיוניות ההולכים וכבים.
מצב כזה הוא טבעי ונורמלי לחלוטין, מתרחשת כאן הערכות לקראת המחר והעתיד, מעין תהליך בו מעוגלות פינות ונסגרים קצוות, נחשפים קונפליקטים שהיו סמויים ויש ניסיון למציאת פתרונות.
לעיתים קרובות מתרחש תהליך של ניסיון להיפרד מהאדם היקר השוכב על ערש דווי בצורה המכובדת ביותר.

אובדן ומוות פתאומי ובלתי צפוי מהווה את אחד הגירויים הבלתי צפויים הקשים והחמורים ביותר.
עלינו לזכור כי כל גירוי פתאומי בלתי צפוי אליו אנו נחשפים נקלט על ידי מערכת העצבים הבלתי רצונית שלנו כאיום משמעותי על עצם הקיום, מצב זה יוצר בצורה מידית תגובה השרדותית הידועה בשם תגובת "התקוף או ברח " כלומר תוך זמן קצר ביותר נערך הגוף באמצעות שינויים פיזיולוגיים לצורך גיוס אנרגיה שתאפשר את ביצוע תגובת התקוף או ברח בצורה האפקטיבית ביותר.
חשיפה לאובדן ומוות פתאומיים גורמת לתגובות שרשרת כגון הלם, חרדה, בלבול ומעיין "שיתוק" תפקודי.
במידה ומדובר במות אדם קרוב מתחיל תהליך חשיבה עם תוכן המצביע על נקיפות מצפון, כעס, רגשות אשם וכד`.

למרות השונות בתגובה המיידית לאובדן, למוות ולאבל, ניתן להבחין בחמישה שלבים לתהליך עיבוד האבל. על מנת שתהליך עיבוד האבל יהיה נכון חשוב כי חמשת השלבים יהיו מובנים בסדר עוקב וללא הפרעות.

שלב א`: ההכחשה:
התגובה המיידית והראשונית של אדם לבשורת האיוב על מות יקירו היא הכחשה - "לא יתכן, זו טעות, זה בלתי אפשרי וכד`"

שלב ב`: הכעס, הזעם, הקנאה והשנאה:

בשלב זה קיימת הפנייה ישירה של ביטויי כעס, זעם, שנאה ואפילו קנאה כלפי מי שכביכול אחראי לאובדן ולמוות - אלוהים, המחבלים, הממשלה, הצבא, העולם וכד` הקנאה היא בדרך כלל כלפי מי שלא איבד את יקירו " למה זה קרה דווקא לי???".

שלב ג`: המיקוח משא ומתן:

כאן קיימת ובולטת תגובה של חשיבה לא רציונלית אולם מאד שכיחה בקרב המתאבל. יש מעיין ניסיון להתמקח ולנהל משא ומתן מי שנתפס כאחראי למוות : הגורל, אלוהים - " קח אותי במקומו!!!"

שלב ד`: הדיכאון:

הדיכאון מהווה למעשה ביטוי לעוצמת הצער, הכאב והיגון הגדולים על האובדן שבא באופן כל כך פתאומי.

שלב ה`: ההשלמה:

זהו השלב המסכם והאחרון בתהליך האבל, קיימת כאן השלמה עם האובדן ומתחיל תהליך של הסתגלות למציאות חדשה. לדעתי אין לפרש השלמה כהסכמה או שכחה או הפסקת הכאב, העצב והצער. בשלב ההשלמה קיימת הסתגלות לחיים שפרט לאובדן ניתן לראות ולמצוא בהם גם תחומי עניין ועיסוק חדשים.

מחקרים רבים מצביעים על העובדה כי התקופה הקשה ביותר למתאבל נמשכת
בין 3-12 חדשים. תקופה זו מתאפיינת בתופעות פסיכו פיזיולוגיות רבות כגון: עייפות, דיכאון, כאבים בכלל וכאבי ראש וחזה בפרט, קשיי עיכול, נדודי שינה, קשיים בריכוז. מאחר וישנה ירידה משמעותית בספי הגירוי והתגובה ישנן התפרצויות כעס, אי שקט נפשי ומוטורי ואלימות. חוסר מוטיבציה, חוסר זהירות ולעיתים גם לקיחת סיכונים והצפה בעבודה.

לסיכום:

בל נשכח כי מאחורי כל התמונות, השמות והמספרים של אותם אנשים שנרצחו ונעלמו באופן כל כך פתאומי ממעגל החיים ואינם יותר, קיים אלבום ענק של הורים, בני \ בנות זוג, ילדים וחברים שאיבדו את היקר להם. ציבור גדול מאד שנכפתה עליו ללא כל הכנה מראש התמודדות קשה ביותר עם האובדן, האבל והשכול הכבדים.

הדבר החשוב ביותר שניתן ורצוי לעשות במקרים של אובדן בכלל ואובדן פתאומי נורא ואכזרי בפרט הוא מתן תמיכה ואמפטיה, הפגנת נוכחות משמעותית של בני המשפחה וחברים תוך התחשבות מרבית בצורכיהם,ברצונם, בקצב יכולת ההתמודדות שלהם.
יש לאפשר למתאבלים לעבור את תהליך 5 השלבים של עיבוד האבל במלואו מבלי להפריע.