12471 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: למלא את המצברים
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
רשות המכס דרשה גרעון של כ-19 מיליון ש"ח מיבואן של מצברים, בטענה שמדובר במצברים לרכב, בעוד היבואן טען שהם מצברי פריקה עמוקה למערכות אל-פסק, והגיש תביעה בנושא הסיווג.
רשות המכס טענה שליבואן אין נכסים, ולכן דרשה שיפקיד בקופת בית המשפט סכום גבוה לכיסוי הוצאות המשפט, אם תביעתו תידחה.
מה יחליט בית המשפט, האם יטיל מגבלות על כניסת היבואן בשערי בית המשפט, או יתיר לו לברר תביעתו ללא המגבלות? על כך בסקירה המצורפת, לאור החלטה מהעת האחרונה (1).

מה היה סיפור המקרה?
היבואן ייבא לישראל מצברים וסיווג אותם בפרט מכס 85.07-2090 לצו תעריף המכס, המתייחס ל: "מצברי עופרת-חומצה אחרים", אשר פטור ממכס וממס קניה.
בית המכס אשדוד קבע כי הסיווג שגוי, והסיווג הנכון הוא בפרט מכס 85.07-1020 לצו, המתייחס ל: "מצברי עופרת חומצה מהסוג המשמש להתנעת מנועי בוכנה- מהסוג המשמש ברכב מנועי ובלבד שגובה דפנות המיכל שלהם אינו עולה על 375 מ"מ". סיווג טובין בפרט זה חייב במס קניה של 80 ש"ח ליחידה.
היבואן טען כי על פי המידע מן היצרן, אין מדובר במצברים לרכב, אלא במצברי פריקה עמוקה המיועדים למערכות אל-פסק (UPS- Uninterruptible Power Supply), והם אף אסורים לשימוש ברכב. היבואן תבע את רשות המכס בחודש אפריל 2024 בגין משלוח שעוכב ולא שוחרר.
לאחר הגשת התביעה, הוציא בית המכס אשדוד ליבואן גרעון רטרואקטיבי בסך של כ-19 מיליון ש"ח בגין משלוחי עבר. משכך, מחק היבואן את תביעתו הראשונה, חויב בהוצאות של 10,000 ש"ח והגיש תביעה חדשה בדצמבר 2024 לביטול הגרעון בסכום הגבוה.
רשות המכס הגישה לבית המשפט בקשה לחייב את היבואן להפקיד בקופת בית המשפט את הוצאות המשפט, אם תידחה תביעתו. המכס טען כי היבואן לא שילם את ההוצאות בסך של 10,000 ש"ח, שנפסקו נגדו קודם, ומבדיקה שנעשתה, אין ליבואן נכסים, על כן קיים חשש שלא יוכל לשלם הוצאות משפט בסוף ההליך, אם יפסיד. כמו כן טענה רשות המכס שסיכויי התביעה נמוכים.
היבואן התנגד לבקשה, טען כי הוא חברה ישראלית מירושלים ולא חברה זרה, וכי המכס כבר עיקל לו 150,000 ש"ח וכן מחזיק בסחורה שלו, ששוויה 200,000 אירו. כמו כן טען שסיכויי התביעה גבוהים.

מה פסק בית המשפט?
בית המשפט הסתמך על סעיף 353א לחוק החברות, לפיו, כאשר חברה בע"מ מגישה תביעה, ניתן לחייב אותה בהפקדת הוצאות משפט, אלא אם ישתכנע בית המשפט שבידיה די נכסים/כספים לפרוע הוצאות משפט בהן תחויב בהמשך, אם תפסיד בהליך.
בית המשפט ציין כי היבואן לא הגיש לבית המשפט שום ראיה המוכיחה את חוסנו הכלכלי ואת יכולתו לשלם הוצאות משפט אם יפסיד.
בית המשפט קבע כי אמנם, ביחס לאדם פרטי (שאינו חברה בע"מ, למשל עוסק מורשה)- ברירת המחדל היא שלא צריך להפקיד הוצאות בבית המשפט- כי ניתן לגבות ממנו באופן אישי, אבל ביחס לחברה בע"מ – ברירת המחדל אחרת, כי הרי לא ניתן לגבות מבעלי המניות ללא ביצוע "הרמת מסך".
בית המשפט זקף לחובת היבואן את העובדה שלא פרע הוצאות של 10,000 ש"ח שנפסקו לחובתו בהליך קודם ואף לא סיפק שום הסבר מניח את הדעת לכך.
בית המשפט לא התרשם מטענת היבואן לפיה המכס עיקל לו 150,000 ש"ח, ומחזיק בסחורה ששווה 200,000 אירו. בית המשפט העיר שהגרעון שיצא ליבואן עומד על 19 מיליון ש"ח, ומבלי להכריע האם הוא מוצדק או לא, הרי שכל הסכומים שעיקל המכס ומחזיק בסחורה, ייבלעו בגרעון ולא יספיקו להוצאות המשפט.
על כן, החליט בית המשפט לחייב את היבואן בהפקדת הוצאות משפט. בית המשפט ציין כי מדובר בהליך מורכב שיצריך חוות-דעת מומחים לגבי המצברים ועומד מאחוריו חוב נטען בסכום עתק של 19 מיליון ש"ח.
בסופו של דבר, חייב בית המשפט את היבואן להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 70,000 ש"ח לכיסוי הוצאות המשפט של המכס, אחרת, תימחק תביעתו, ואף חייב אותו בהוצאות משפט נוספות של 1,500 ש"ח בגין ההליך הנוכחי.

מה ניתן ללמוד מן ההחלטה?
כאשר רשות המכס דורשת גרעון רטרואקטיבי מיבואן, על פי הדין הוא לכאורה נחשב כחוב סופי, והיבואן חייב לשלם אותו באופן מיידי, אחרת ניתן לנקוט נגדו בהליכי גבייה ואכיפה, כולל הטלת עיקולים, עצירת משלוחי יבוא, ועוד. במקרים חריגים, הצליחו יבואנים לקבל צו מניעה זמני שימנע מרשות המכס להמשיך בהליכי הגבייה. החוב נחשב סופי (לצרכי גבייה), אך היבואן רשאי לנסות לבטלו בבית המשפט.
לעומת זאת, במס ערך מוסף (מקומי) וגם במס קניה (על יצור מקומי), הדין שונה לחלוטין. במיסים אלה, החוב נחשב כשנוי במחלוקת ואם היבואן מגיש השגה / תביעה לבית המשפט, חל עיכוב אוטומטי של גביית החוב למשך מספר שנים עד להכרעת בית המשפט.
זכות הגישה לערכאות בית המשפט נחשבת כזכות יסוד, ובתי המשפט ממעטים להטיל מגבלות על זכות זו. במקרה הנוכחי, לא רק שרשות המכס דרשה מן היבואן חוב של כ-19 מיליון ש"ח, והוא נתון לגבייה מיידית, אלא שהיבואן נדרש גם להפקיד בבית המשפט עוד 70,000 ש"ח כתנאי לבירור תביעתו, לצורך הוצאות משפט, באופן שפוגע בזכות הגישה לערכאות. היבואן טען כי המכס עיקל לו 150,000 ש"ח ומחזיק בסחורה ששווה 200,000 אירו אך הטענה נדחתה, בין היתר בגלל החוב הגבוה (הנטען), שכאמור נחשב לסופי – וזאת עוד בטרם נערך בירור משפטי מי צודק בסיווג. יש להניח שהיבואן יתקשה לעמוד בדרישות אלה, ובלית ברירה, למרבה הצער, אולי יוותר על הבירור המשפטי.

הפניות:
(1) ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 40833-12-24 טי.אף.סי למסחר ותעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר אגף המכס ומע"מ- בית המכס אשדוד, החלטה מיום 8.4.25, כבוד השופט אלי ברנד. היבואן יוצג ע"י עו"ד חיים לוי. בית המכס אשדוד יוצג ע"י עו"ד יאיר רפופורט מהיחידה המשפטית הארצית לתיקי מכס (אזרחי). היבואן רשאי לנסות לערער לבית המשפט העליון, אך החלטות מן הסוג הזה נחשבות כהחלטות דיוניות שערכאות הערעור ממעטות להתערב בהן.