12812 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: יבוא ויצוא זה לא אותו דבר
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
חברה העוסקת ביצוא מוצרים מישראל לחו"ל, לפי הסכם סחר חופשי, עתרה נגד הנהלת המכס, בטענה כי נשללה ממנה, שלא כדין, האפשרות להמשיך לייצא תחת הטבות ההסכם.
המכס טוען כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בעתירה שכזו כי היא נוגעת ליצוא, והסמכות היא רק לגבי הליך של יבוא. מה יכריע בית המשפט? על כך בסקירה המצורפת, לאור פסק-דין עדכני מן העת האחרונה (1).

סיפור המקרה
העותרת היא חברה העוסקת ביצוא פריטים לחו"ל במסגרת הסכם ה-QIZ המעניק הטבות מכס למוצרים מתוצרת ישראל כאשר מייצאים אותם לחו"ל.
מדינת ישראל פתחה בחקירה נגד העותרת בחשד לעבירות על פקודת המכס, פקודת היבוא והיצוא וחוק הלבנת הון, וכתוצאה מכך שללה מן העותרת את האפשרות להמשיך לייצא במסגרת הסכם זה, כלומר לא אישרה חשבוניות יצוא של העותרת ולמעשה נשללו ממנה הטבות המכס ביצוא.
העותרת הגישה לבית המשפט בירושלים עתירה מינהלית כנגד החלטת המכס.
רשות המכס טענה כי אין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בתיק שכזה, ובית המשפט נדרש להכריע בהתחלה- בשאלת הסמכות.

החלטת בית המשפט
בית המשפט הדגיש כי לפי החוק, כדי שעתירה מינהלית תוגש בסמכות, היא צריכה לעמוד בשני תנאים מצטברים- להיות מכוונת כנגד החלטה של רשות ספציפית המנויה בתוספת לחוק, וגם להיות באותו העניין שכתוב בחוק.
במקרה הנוכחי, העותרת טענה כי הסמכות קמה מכח הסעיף בחוק שקובע שניתן לעתור נגד: "החלטה פרטנית של רשות שעניינה יבוא לפי כל דין ובכלל זה החלטה פרטנית של רשות שעניינה רישיון ייבוא לפי כל דין".
בית המשפט קבע שאין מחלוקת שהתנאי הראשון מתקיים, משום שרשות המכס היא "רשות" שעוסקת בענייני יבוא.
ואולם, בית המשפט קבע שהתנאי השני לא מתקיים, כי העתירה הנוכחית תוקפת החלטה הנוגעת ליצוא מישראל, בעוד החוק קובע שניתן להגיש עתירה בענייני יבוא.
העותרת טענה כי יש לפרש את סעיף הסמכות באופן תכליתי, בהרחבה, ככזה שכולל כל סחר בינלאומי, גם יבוא וגם יצוא, בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי הוא נעדר סמכות לדון בכך.
על כן, מחק בית המשפט את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות, וחייב את העותרת בהוצאות משפט של 5,000 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מכך?
הסכם QIZ שנידון בהחלטה, הוא הסכם משולש שנכרת בין ישראל, מצרים או ירדן, וארה"ב, במסגרתו ניתנה אפשרות לייצר מוצר באופן משולב גם בישראל וגם בירדן או מצרים, ולאחר מכן לייצא לארה"ב, תחת הטבת מכס והגדרת המוצר כתוצרת ישראל.
בדרך כלל, הסכם סחר חופשי נכרת בין ישראל למדינה אחרת, ובמצב כזה כדי שמוצר ייחשב כתוצרת ישראל בעת היצוא לאותה מדינה ויהנה מהטבת מכס, אסור לייצר אותו מחוץ לישראל. הסכם QIZ שונה במידה מסוימת בכך שהוא מאפשר לייצר בכמה מדינות ולא לאבד את הטבת המכס.
במקרה הנוכחי, אם רשות המכס שללה מן העותרת את האפשרות לייצא תחת הטבות הסכם הסחר, מדובר בפגיעה קשה בעותרת, שאיבדה את הטבות המכס במכירה לחו"ל.
בפן הסמכות, אם בית המשפט לעניינים מינהליים קבע שאין לו סמכות לדון בעתירה הנוגעת להליך של יצוא, ככל הנראה אין לעותרת ברירה אלא לעתור לבג"צ.

הפניות:
(1) עת"מ (מחוזי ירושלים) 33238-02-26 אי אל פבריקס בע"מ נ' הנהלת המכס והמע"מ ירושלים ואח', החלטה מיום 22.2.26, כבוד השופט נמרוד פלקס. היצואן יוצג ע"י עו"ד גיל נדל. המדינה ע"י עו"ד לירון בן עמי מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). היצואן רשאי לערער לבית המשפט העליון.