12307 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הפקדת ערובה? לא בערעורי מס!!
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (ורו"ח) / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

הפקדת ערובה הנו כלי משפטי העומד לזכותו של בעל דין המוצא עצמו נקלע לבין כתלי בית המשפט, כאשר מולו עומד תובע הסובל מחסרון כיס וקיימת חוסר ודאות באשר ליכולתו של התובע לעמוד בתשלום הוצאות המשפט שיפסקו כנגדו במידה ויפסיד במשפט. כמו כן, יש בכלי זה בכדי למנוע, ככל האפשר, הגשת תביעות סרק.
זכות הגישה לערכאות מוכרת במשפטנו כזכות חוקית על חוקתית, ובתי המשפט חזרו לא פעם על ההלכה לפיה אין למנוע מבעל דין את זכות הגישה לערכאות מחמת עוניו. היינו, ככלל, לא תוטל הפקדת ערובה על בעל דין אשר מחמת עוניו לא יוכל לעמוד בה ובשל כך ייאלץ לחזור בו מתביעתו. הטלת ערובה מכול תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 הנה אמצעי אשר יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. אלא, שהלכה זו חלה אך ורק ביחס לתובע שהוא בשר ודם. כאשר מדובר בתובע שהנו תאגיד המגמה שונה לחלוטין, והלכת בתי המשפט, אשר קיבלה עיגון, זה מכבר, בסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, הנה כי מקום בו קיים חשש כי החברה לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות שייפסקו כנגדה במידה ותפסיד בתביעתה, שומה עליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד. היינו, קיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים טעמים לסתור.
בהחלטה תקדימית שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, נקבע כי הכלל בדבר הפקדת ערובה על ידי חברה שהנה חדלת פרעון לא חל בערעורים בענייני מס (ע"ש 780/04 הוד השלום בע"מ נ' מנהל מע"מ חדרה).
המשיב באותו עניין, ממונה אזורי מע"מ חדרה, הגיש בקשה להפקדת ערובה, מן הטעם שמדובר במערערת שהפסיקה פעילותה ואין לה כל נכסים ולמעשה הנה חדלת פירעון, כאשר סיכויי הערעור קלושים ביותר וקיים חשש ממשי כי במידה ויידחה הערעור לא יצלח המשיב לגבות את הוצאות המשפט מאת המערערת.
המערערת לא הכחישה כי אינה פעילה עוד, והודתה כי אין באפשרותה להעמיד ערובה כלשהי להבטחת הוצאות ההליך, אולם טענה כי אין לחייבה בהפקדת ערובה, מן הטעם שההליך מתנהל כנגד רשות מרשויות המדינה בהמשך לזכות הערעור על שומות שהוצאו לה, תוך שהיא מדגישה את זכות היסוד של גישה לערכאות.
בית המשפט בחן כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת, כאשר מדובר בערעור על שומה שהוצאה על ידי רשות מס, וזאת לאור ההוראות המצויות בתחום ערעורי מס, לפיהם ככלל, משהוגש ערעור, מורה החוק כי יש לעכב את גביית סכומי המס שבשומה השנויים במחלוקת, עד לתום הבירור בערעור, והגיע למסקנה כי יש ליתן משקל יתר לזכות הערעור בהליך השומתי, אף מעבר לגביית החוב השומתי, מבלי להידרש לבחינת סיכויי ההליך, הגם שמדובר בפגיעה אפשרית בקופה הציבורית.
המחוקק הקנה למערער בהליכי שומה מעמד מיוחד, תוך העדפה לזכות ההתדיינות. כך למשל, נשללה אפשרות רשויות המס להטיל קנס פיגורים על חוב המס השנוי במחלוקת, וזאת בהנמקה שאין לפגוע בזכות הערעור העומדת לנישום וכדי שלא להביא למצב של "ענישתו" על מימוש זכותו לערער, הגם שתוצאת ההליך בסופו של דבר הינה חבותו במס (בג"צ 9909/01 שגיא נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נז(6) 193).
בנסיבות אלה יש מקום לסייג, ולו במידה מסוימת את ההלכה שנקבעה לגבי תביעה אזרחית בנושא הטלת ערובה, כאשר מדובר בתובע שהוא חברה, לעומת מערער בהליך שומתי, ואין למנוע בירורו של ההליך השומתי במסגרת הערעור התלוי ועומד בדרך של הפקדת ערובה.

דורון טיקוצקי עמיר מזרחי עורכי דין ונוטריון הינו משרד העוסק במשפט מסחרי-מיסויי עם סניפים ושיתופי פעולה משפטיים וחשבונאיים בארץ ובעולם.

שאלות לגבי המאמר שלחו למייל: [email protected]