12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האם נכללים ימי שביתת בית המשפט במניין תקופת ההתיישנות?
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

התובע נפגע על פי הנטען בתאונת דרכים ביום 16.12.96, לפיכך, תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הסתיימה, ביום 16.12.03. התביעה הוגשה רק ביום 5.2.04, משמע – חודש וחצי לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

לטענת התובע, בשל התקיימות ימי שביתה או פגרה בבתי המשפט החל מיום 19.10.03 ועד ל-5.1.04, בסה"כ 78 ימים, אין תקופה זו נמנית במניין תקופת ההתיישנות, ולפיכך במועד הגשתה לא התיישנה התביעה. הנתבעת טענה בתגובה, כי תקופת שביתה איננה בבחינת " סגירת בית המשפט", וכי לא " נבצר" מן התובע להגיש את תביעתו במהלך השביתה, שכן בתקנות השביתה עצמן נקבע מנגנון המאפשר הגשת כתבי טענות לבית המשפט בתקופת השביתה. כמו כן כאשר השביתה מאפשרת לבעל הדין לשגר מסמכים לביהמ"ש בדואר רשום, לא ניתן לטעון כי בית המשפט "נסגר" עקב השביתה. זאת ועוד, גם אחרי תום תקופת השביתה לא אצה לתובע הדרך, והוא הגיש את תביעתו רק חודש ימים לאחר סיום השביתה.

סעיף 17 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "סגירת בית משפט", קובע: "נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שנסגר בית המשפט המוסמך לדון בה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה שנה מן היום שבו חזר ונפתח בית המשפט".

הפסיקה בפרשנותה לסעיף 17 קבעה כי אין לומר כי בעת שמתקיימת שביתת עובדים בבית המשפט הרי ש"בית המשפט נסגר". אמנם, הלכה למעשה נמנעת מן המתדיינים, במהלך שביתתם של עובדים, האפשרות לפנות לבית המשפט באופן מסודר ורגיל.

למרות זאת, בית המשפט לא "נסגר". המילה "סגירה" אינה מתייחסת לסיטואציה שבה עובדים משביתים את עבודת בית המשפט, אלא פירושה סגירה ממש של בית המשפט המוסמך, כך שיפסיק להתקיים. כך, למשל, אילו היתה הכנסת מורה, בדבר חקיקה, על הפסקת פעולתו של בית משפט פלוני, כי אז היה בכך משום "סגירה". הוא הדין, במקרה של מצב חירום, כגון מלחמה, שבו לא מתאפשרת גישה לבית משפט זה או אחר, ומי שמוסמך לכך הורה על הפסקת פעולתו של בית המשפט.

תקנה 7 (א) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין לתקופת שביתה או השבתה של עובדים), קובעת: "(א) מסמך שחייבים או שמותר להגישו לבית משפט או ללשכה, רואים אותו כמסמך שהוגש כהלכה לבית המשפט או ללשכה אם נמסר בדואר רשום ממוען כדבעי אל אותו בית משפט או אל אותה לשכה, ורואים את מועד מסירתו לדואר כאמור כמועד הגשתו לבית המשפט או ללשכה."



בהתאם לכך קבע בית המשפט כי לא היה בעצם קיומה של השביתה, כדי למנוע מהתובע מלהגיש את תביעתו. שכן, מסירת כתב התביעה, כשהוא ממוען כהלכה לבית המשפט, במשרד הדואר, ומשלוחו בדואר רשום, היה מוכר על ידי הדין ככתב תביעה שהוגש במועד למרות השביתה.

תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), שכותרתה "הארכת מועדים", קובעת: "תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במנין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת ראש ההוצאה לפועל".

בית המשפט קבע כי תקנה 5 צריכה להתפרש באופן שלא ירוקן אותה מתוכן, לנוכח הוראת תקנה 7, לכן פרשנותה התכליתית וההגיונית אינה שכל תקופת השביתה תתווסף לתקופת ההתיישנות, אלא שמקום בו התקופה מסתיימת במהלך השביתה, יוארך המועד להגשת התביעה עד ליום העבודה הראשון שלאחר סיום השביתה. זאת, בצד האפשרות להגיש את התביעה בדואר רשום במהלך השביתה.

פרשנות אחרת, לפיה כל תקופת השביתה תתווסף למניין ההתיישנות, איננה תכליתית או מידתית, ויש בה פגיעה מופרזת בזכות הנתבע למימוש ההתיישנות המוקנית לו על פי החוק. פרשנות לשונית גרידא עלול להביא לתוצאה, לפיה כל תקופות השביתה שהוכרזו במהלך שבע שנות ההתיישנות של כל תביעה, תצטברנה לתקופה הסטטוטורית. באופן זה, תביעות לא יתיישנו אלא בחלוף תקופה בלתי ידועה העשויה להגיע לשמונה שנים ויותר, ובכל פעם יידרש ביהמ"ש לערוך "אינוונטר" של תקופות השביתה שהיו בשבע השנים שלפני הגשת התביעה, כדי לבדוק אם חלה התיישנות. זוהי תוצאה אבסורדית שאותה אין הדעת סובלת.

לאור האמור לעיל דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי משלא הוגשה התביעה, לכל המאוחר, ביום 6.1.04 – עם סיום השביתה וחזרת ביהמ"ש למתכונת עבודה רגילה, אלא רק חודש ימים לאחר מכן, הרי שהתביעה התיישנה.



דורון טיקוצקי עמי מזרחי עורכי דין ונוטריון הינו משרד העוסק במשפט מסחרי-מיסויי

שאלות לגבי המאמר נא לשלוח למייל: [email protected]