12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: חכמת הקבלה- מטרות ויעדים
מאת: ברכת שלום- לימוד קבלה   שמור מאמר למועדפים

בורא העולם ברא את הבריאה כולה בכדי להטיב לנבראיו, דהיינו בכדי שיהיה גילוי אלוקותו בין כל בני אדם. על כן ברא באדם טבע המכונה בשם רצון לקבל הנאה ותענוג, ומכונה גם אהבה עצמית, בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג המושפעים מהבורא. מחמת זאת אדם בריא מודרך ומנווט ע"י הטבע הבסיסי הזה של רצון לקבל הנאה ותענוג. אולם האדם בן דורינו לא מנווט את הרצון לקבל הנאה שבו כלפי הנאות רוחניות, אלא עוסק בהנאות גשמיות בלבד, שאינן מתאימות לו באמת. וכמו כן - אם האדם אינו שם גבולות לתיפקוד הרצון לקבל הנאה שבו, אלא נותן לו דרור, אזי הופך הרצון לקבל הזה לקוטל הראשון והאחרון של האדם.
חז"ל הגדירו ענין זה בשם "יש לו מנה רוצה מאתיים", פירוש הדבר ומשמעותו ? שהרצון לקבל הנאה ותענוג אינו שבע לעולם, וממילא זהו כמין בור בלי תחתית. נמצא א"כ, שאדם אשר רודף כל חייו אחר מעט סיפוק ותענוג, משלם הרבה יותר ממה שמצליח להרויח. ענין זה מוליד את כל המצבים השליליים שבחיינו:
א) האדם מנסה לחפש את סיפוקו דרך עשיית קריירה כספית, דרך עשיית קריירה אקדמאית, הוא מרגיש שעליו להוכיח את עצמו, עליו לבנות משהו משלו בחייו, אולם מהר מאד הוא נוכח לדעת שהאושר ממנו והלאה. כי הדברים הללו אינם יכולים לספק את הרצון לקבל של האדם, והיגיעה שעליו להשקיע היא עצומה. מחמת זאת האדם נעשה מתוסכל מדוכא ועצבני. על כן אנשים רבים מנסים להגיע לאיזו הנאה דרך החושים היותר זמינים, כגון חוש הטעם, כי מדמיינים לעצמם שעל ידי אכילה של דברים המהנים אותם, יוכלו לספק את הרצון לקבל שלהם, ולו רק באופן זמני, אבל הם נגררים לאכילה בלתי מבוקרת הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות, וזה גורם לדרדור במצבם הגופני והנפשי. אחרים מנסים למצוא סיפוק בחייהם דרך מין, או דרך סמים, אבל זה נידון לכישלון מראש, כי הרצון לקבל של האדם, איננו מסוגל להגיע למצב של שביעה. מחמת כל הנ"ל, האדם נופל ליאוש דיכאון, ריקנות ואדישות, ומחמת זאת מדרדר מצבו הנפשי. הרפואה קובעת באופן חד משמעי, שרוב המחלות הינן תולדות של דאגה ומתח נפשי, וברור שאלו הן פירותיו של טבע הרצון לקבל שבאדם.
ב) האדם אינו בטוח, הוא מוטרד מאלף ואחד סכנות אשר סביבו בחיי היום יום. הוא מודאג שמא שותפו ירמה אותו, הוא מפחד בכביש מנהגים פראיים, הוא מוטרד משכנים שאינם מתנהגים כראוי, הוא מודאג מן המצב המדיני, כאשר המנהיגים אשר מושכים בחוטים אינם נראים כאנשים שהציבור יכול לסמוך עליהם, וכנ"ל לגבי המצב הכלכלי. הוא מוטרד מרמת הפשע שגואה ללא הפוגה. הוא מוטרד בנושא חינוך ילדיו, כי הוא רואה שהתנהגותם שלילית ביותר, ואינו יודע לאן הדברים מובילים. אם נתבונן בדבר ? נבין שהכל הוא תולדה של טבע הרצון לקבל שבנו. אם ננתח את כל הנושאים העומדים לפנינו, נראה שאין מצב שאינו נולד מכך שהאדם חפץ לקבל הנאה ותענוג לתוך מערכת האגו שלו, גם אם זה על חשבון הזולת, גם אם הוא דורס את החבר, גם אם הוא מצער את כל הבריות אשר סביבו. ניתן אם כן להסיק מסקנה: הרצון לקבל הנאה ותענוג שבנו הוא אבי הצער והייסורים, הן במישור הפרטי והן-במישור הכלל חברתי.
השאלה הנשאלת היא: מה עלינו לעשות? התשובה היא ? שאין לאנושות כולה שום ברירה, אלא אנו חייבים ללכת בכוון ההפוך מן הרצון לקבל הנאה ותענוג, דהיינו: אנו חייבים לפתח בתוך עצמנו טבע של אהבת הזולת ואהבת הבורא, ובמקום להתרכז בקבלה- להתרכז בנתינה.
כי ברור הדבר, שאם כל אחד מאיתנו ישתנה לכוון של אהבת הזולת, תיוצר אז חברה בריאה, ללא כל המחלות הנ"ל.
כאשר האדם בונה מבנה אישיות שעיקרו השפעה לזולת ולבורא, הוא מתמלא באושר גדול ובשמחה, ואינו מחפש סיפוק בדברים שאינם מובילים לשום מקום כגון אכילה מין סמים או קריירה.
ב) הוא אינו צריך לדאוג מפני סכנות האורבות בנתיבי חייו, כי אם שותפו הולך בדרך של השפעה לזולת בודאי לא ירמה אותו. אם הנהג שלשמאלו בכביש, הולך בדרך של השפעה לזולת, בודאי לא יעשה שום דבר אשר יסכן את חייו. אם אישי הציבור הולכים בדרך של אהבת הזולת, אין לחשוש שמא ימעלו, אין לחשוש שמא עושים למען הקריירה האישית שלהם, אלא אך ורק תועלת הציבור היא דאגתם. אם כלל הציבור ישתנה בדרך זו, אזי הפשע יחלוף כליל, והמשטרה תהיה מובטלת, כי אף אחד לא ירצה לגנוב מחברו, או לעשות מעשה שיכאיב לחברו. גם אלו שנאלצים לגנוב מחמת מצוקה כספית לא יאלצו לעשות כן, כי חברה כזאת תיצור עזרה אמיתית והוגנת לחלשים ולנחשלים שבתוכה. אולם איך יכולים אנו ליצור מפנה כ"כ גדול בחיינו? תשובה: שינוי הטבע יכול להיעשות אך ורק ע"י חכמת הקבלה ופנימיות התורה. פנימיות התורה משמעותה- חלק התורה הדן במחשבות ובהרגשות של האדם, לעומת חיצוניות התורה שהיא חלק התורה הדן במעשים של האדם. הוי אומר על ידי פנימיות התורה האדם יכול להגיע למודעות עצמית אמיתית, להכיר את תכונות הנפש שלו, ולעצב אותן בצורה טובה יותר.
פנימיות התורה מתחלקת לשתיים: חכמת הקבלה היא החלק המתאר את סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, מלמעלה למטה, על כל סדרי תיקון הבריאה שיש שם. שהרי הבורא יתברך יצר תיקונים שונים, ושילבם בתוך מערכת העולמות הרוחניים. החלק השני הוא חלק עבודת ה', בחלק זה צריך האדם לטפס, באותם שלבים רוחניים, אשר הכין המאציל בעולמות העליונים. כי כל מה שהכין, הכין עבור האדם.
הבורא יתברך הטמין בתוך חכמת הקבלה אור גדול מאד, אשר אמור להוות חומר דלק לצורך תיקון הנפש של האדם מזוהמת האהבה העצמית שלו. עניין זה בא בשלבים: בתחילה הכרה בעצם העובדה שהאגואיזם של האדם הוא רע. אח"כ עבודה מעשית ומחשבתית בכוון אהבת הזולת. זוהי למעשה מטרתה של חכמת הקבלה ? מהפך בטבע האדם, ובעקבותיו מהפך בטבע החברה כולה. ככל שהמהפך בחיי האדם יותר מתקדם, אזי הקשר שלו עם בורא עולם נעשה יותר חזק ויותר תכוף. נמצא אם כן שמטרתה של חכמת הקבלה הוא מהפך בטבע האדם, דהיינו יצירת אהבת הזולת ואהבת הבורא בתוכו.
כתב הרב יהודה לייב אשלג- בעל הסולם: "למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב', עד שיזכה להשלים מחשבתו יתברך שחשב עליו, כמו שכתוב בזוהר, כנודע. והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות העתידים להגיע אליו, בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכך את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים. ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו בשיעור מסוים, אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם בעת העסק בחכמה, מושכת עליו חן ממרומים, ומשפיעה בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד שיגיע לשלימותו".
עוד כתב בעל הסולם: "ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו, שהוא משום שאפילו עובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה. וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש
להם לפחות פקח אחד בראשם הרי הם בטוחים כולם שילכו הדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם. אבל אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת. כן הדבר שלפנינו, אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא יכשלו, ואם גם עובדי השי"ת סילקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל בגללם.ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה" (הקדמה לספר הזהר).
רואים אנו מב' הקטעים הללו את החשיבות הרבה של לימוד חכמת הקבלה, כי על ידה יכול האדם להמשיך אורות גדולים השייכים לנשמתו, ומתוך שמנהיגי הדור עזבו את חכמת הקבלה, על כן מוטל כל הדור בחשכות וביתמות. כי מהות האור העליון של חכמת הקבלה היא - גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה. וכיון שזו היא מהותו של האור, ע"כ ברור שהאדם הפרטי וכן החברה בכללה זקוקים לאור זה כחמצן, וע"כ מוכרח כל אדם ללמוד חכמת הקבלה, וכן חייבת חכמת הקבלה להתפרסם בכלל החברה הישראלית.
כל המציאות כולה עשויה פנימיות וחיצוניות, כאשר הפנימיות היא החלק היותר קרוב לנשמת העולם, דהיינו לבוראו של העולם, ואילו החיצוניות היא החלק היותר רחוק מן הבורא. א) הפנימיות שבאומות העולם הם חסידי אומות העולם, ושאר הגויים הם חיצוניות. ב) הפנימיות של כלל העולם הם ישראל, והחיצוניות הם אומות העולם. ג) הפנימיות שבישראל הם שומרי תורה ומצוות, והחיצוניות הם אלו שאינם שומרים. ד) הפנימיות שבשומרי תורה ומצוות הם העוסקים בפנימיות התורה, והעוסקים בחלק הנגלה של התורה הם החיצוניות. ה) הפנימיות שבכל אדם הוא היצר הטוב, דהיינו כח הקדושה שבו שהוא טבע אהבת הזולת.החיצוניות שבו הוא היצר הרע, דהיינו האגואיזם והאהבה העצמית שבאדם.
וכאשר האדם הפרטי מזלזל בפנימיות נפשו, דהיינו בחלק אהבת הזולת שבו, אלא מגביר את חיצוניות נפשו שהיא חלק אהבת עצמו, ואינו רוצה לעסוק בפנימיות התורה אלא בחיצוניות התורה בלבד, אז מגביר בזה את כל הכוחות החיצוניים שבעולם, על כן אלו שאינם שומרי תורה ומצוות
שולטים באומה הישראלית, ומזלזלים בשומרי תורה ומצוות, והגויים שולטים בישראל ומזלזלים בהם, ועושים בהם הרג ושחיטות, מפני שחלק החיצוניות שבהם מרימים ראש על חלק הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. ומסיבה זו נערכו כל השחיטות בישראל בכל דור ודור,ומסיבה זו בדורנו, אנו רואים שאומות העולם שולטות בנו, ורוצות לגזול מידינו את ארץ ישראל ולהביא אותנו בסכנות עצומות, הכול מפני שאנו מזלזלים בפנימיות נשמתנו שלנו. וע"כ אומר הזהר הקדוש שאלו שאינם רוצים לעסוק בפנימיות התורה גורמים הרג והרס ואובדן בכלל העם. משאין כן אם אדם עוסק בפנימיות התורה, מלבד זאת שהוא מתקן את נשמתו שלו, הריהו גורם בזאת, גם תיקון לגבי כל עם ישראל, ולגבי העולם כולו. כי במידה שאדם מגביר את חלק אהבת הזולת על אהבת עצמו, אז גם תתרומם חשיבות שומרי תורה ומצוות בכללות העם, ותוכר חשיבותם על ידי אלו שאינם שומרי תורה ומצוות. וכן אומות העולם יכירו בחשיבות ישראל, ולא יציקו לנו עוד, ויבקשו ליטול את אדמתנו ואת נפשנו. נמצא שאפילו גורל הסכסוך הישראלי - ערבי תלוי בלימוד חכמת הקבלה.
ענין חינוך הילדים, הוא ענין חשוב לנו עד מאד. אולם בכל הזרמים, מכל גווני הקשת, אנו רואים היום הידרדרות גדולה בחינוך. המחנכים אינם מסוגלים היום לעניין את הנוער בערכים, ועל כן הנוער מחפש לו תחליפים שונים. הסיבה הברורה לדבר היא שאדם שאינו מחונך אינו יכול לחנך. וכיום אדם יכול לחנך את עצמו, רק ע"י האור הגדול של חכמת הקבלה ופנימיות התורה. כי כאמור, פנימיות התורה עושה שינוי דרסטי באדם, ומהפכת בו את כל דרך החשיבה שלו, ואת גישתו למציאות הסובבת אותו.
ע"כ אם המחנכים, ולא משנה מאיזה זרם, היו מתחברים ללימוד הפנימיות, בודאי שהיו קונים כלים לחנך את עצמם, ולחנך אחרים. ודרך אחרת אינה נראית באופק.
בענין סודות התורה, אנשים רבים טועים או מוטעים לחשוב, שהמונח סודות התורה שווה למונח מיסטיקה המפורסם בכל העולם. אבל טעות חמורה בידם, כי המיסטיקנים בסך הכול מחפשים לבדר את עצמם ואת אחרים, ועל כן נוטלים נושאים פיקנטיים מתוך חכמת הקבלה, כגון גלגולי נשמות, חכמת הפרצוף וכדומה, ומשתעשעים בהם. כמובן שהשעשועים הללו אינם מחייבים אף אחד בשום דבר, ואנשים שמחפשים איזה בידור או איזו משמעות בחייהם, מוצאים את זאת בדמות אותם חוגים או קורסים קלים. אבל האמת היא אשר סודות התורה הם התגלויות שונות של הבורא אל האדם והתגלויות אלו לא יכולות להתרחש כל זמן שהאדם אינו הופך את טבעו מאיגואיסט לאלטרואיסט.
נמצא אם כן, אשר ההשגה של סודות התורה אינה דבר כה פשוט, אלא היא מיועדת לאנשים רציניים בלבד. אבל יש כלל- "לפום צערא אגרא", כלומר לפי גודל היגיעה והצער שיש לאדם כאשר מנסה לקנות משהו, כך גם גודל הקניין. לכן בודאי שיש הבדל בין מה שהאדם מרגיש בזמן שמצטרף לאיזה קורס בקבלה, אשר אינו מחייב אותו הרבה, לבין האושר האינסופי הנצחי אשר מרגיש כאשר מתחבר למלך מלכי המלכים. כמובן שאין זה קל להגיע לחיבור שכזה, כי זה מחייב את שינוי המנטליות של האדם, ואת שינוי סדרי העדיפויות שלו, אולם מה שהאדם משיג אז הוא בהתאם. לכן כל אחד צריך לעשות את חשבון נפשו- מה הוא מעדיף ? האם לטוס בין כוכבים, ובין עולמות ונשמות, אשר הוא עניין מהנה מאד, אבל לא מביא את האדם להתנתק מן האגו שלו, וממילא משאיר אותו בתוך כבלי הגשמיות, משועבד ליצריו ותאוותיו כבהמה, או לעמול קשה באהבת הזולת ואהבת הבורא, ולעמוד
על הקרקע עם שתי רגליו, אבל ע"י העמל והזיעה הזאת, להתרומם קמעה מעל הגשמיות, ולהשיג חיבור בורא העולם.