12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הפרישה מהעבודה והשלכותיה
מאת: אברהם אלון   שמור מאמר למועדפים

הפרישה מהעבודה – היבטים מדאיגים והיבטים מעודדים
מאת: אברהם אלון, M.B.A

א. מבוא

פרישה מעבודה היא תופעה חברתית חדשה יחסית. היא באה לעולם לפני כ – 100 שנה, ביוזמתו של הקנצלר ביסמרק בגרמניה, שרצה להניע אנשים מוכשרים לבוא לשירות הציבורי בקיסרות הגרמנית. כבר אז נחשב המהלך כצעד נועז וחסר תקדים והוכר במהלך השנים כיסוד החקיקה הסוציאלית.

במהלך השנים נוספו מדינות רבות שעיגנו את הפרישה מהעבודה בחקיקה הסוציאלית שלהן, אולם אחרות הצטרפו למעגל רק בשנים האחרונות ממש, ויש בעולם לא מעט מדינות שבהן אין כלל חקיקה המחייבת פרישה מהעבודה בגיל מסוים.

ראוי לומר שבשנים הרחוקות ההן, בימיו של הקנצלר ביסמרק, הייתה תוחלת החיים קצרה בהרבה מהמקובל היום, ולכן גיל 65 נראה סביר והגיוני כגיל פרישה, שכן מספר שנות החיים שאחרי גיל זה היה קצר.

עם זאת, למרות מאה השנים שחלפו, נתון המונח 'פרישה מהעבודה' לתגובות ולפרשנויות שונות. מצד אחד רואים בו הישג סוציאלי יוצא דופן ומהצד השני הוא מעורר פחדים ודאגות, בעיקר בקרב אלה שלא נערכו כראוי ל"יום שאחרי". אלה האחרונים מצאו את עצמם נתונים להלכי רוח קודרים, משוטטים באפס מעשה, כואבים את פרידתם מהעוצמה שהיקנה להם תפקידם, מנותקים מהמעגל החברתי של עמיתיהם לעבודה, בעלי דימוי עצמי פגוע ומעמד נחלש אפילו בבית ובמשפחה.

מחקרים רבים שנערכו בכל מדינות העולם המערבי מלמדים שוב ושוב על החשיבות העצומה של היערכות לפרישה מהעבודה כצעד הכרחי שיכול למנוע את מרבית התופעות השליליות המתלוות לפרישה.
ואכן, ארגונים רבים, ובקצב הולך וגדל, הבינו את האלמנט הקריטי הקשור בפרישה מהעבודה, והנהיגו תכניות מגוונות שנועדו להקל את הקשיים הטבעיים ולהוות גשר בין סיום התפקיד של הפורשים מעבודתם ובין חיי הגימלאות שלהם.

קיימים מיתוסים רבים בנושא הפרישה מהעבודה. רובם מקורם בדעות קדומות (כגון סיכוייו הגוברים של הפורש מעבודתו לחלות או להתדרדר במצב בריאותו עקב הפרישה), וחלקם מעוגן בעבר הרחוק, ימי תוחלת החיים הקצרה יותר, ימים שבהם הפורש היה בגיל שנחשב מבוגר מאד. הפורש נראה קשיש, שחוק, חולה, חסר אנרגיה ומשולל אמביציות.

אז, נראתה תקופת הגימלאות כתקופת מעבר בין חייו הפעילים של האדם לבין התקופה שבה הוא יהיה נתון למחלות ולדיכאונות עד שיגיע סופו הפיזי.

ב. חיי איכות בגיל המבוגר

1. מבוא: האמנם "קללת הברכה" של החיים הארוכים?

"איש אינו מעוניין למות צעיר ואף אחד לא רוצה להזדקן"-
כיצד מתיישבת, אם בכלל, סתירה זו ביחסנו לגיל המבוגר? במשך אלפי שנים הייתה האנושות משוחררת מעיסוק בסוגיית "החיים המאוחרים". תוחלת ה חיים הייתה קצרה לאין ערוך מן המוכר לנו כיום ואנשים ראו כתופעת טבע את עובדת הסתלקותם מן העולם בגיל 30, 40 ו – 50.
אלה שהאריכו ימים מעבר לגיל 50 נחשבו זקנים מופלגים ולא רבים שרדו כדי להגיע לגיל 60.

במהלך הדורות הצליחה הרפואה להתגבר על שורה ארוכה של גורמי תמותה והביאה לעלייה מתמדת ורצופה בתוחלת החיים.
מומחים רפואיים נוהגים למנות את המאפיינים הבולטים שהביאו להארכת תוחלת החיים:
• ירידה ניכרת בתמותת תינוקות
• "הרפואה המונעת" – חיסונים, בדיקות רפואיות
• "הרפואה היודעת" – הגברת כושר האבחון הרפואי ודיוק אבחנתי
• "הרפואה המתקנת" – שיכלול הטכנולוגיות של התערבויות כירורגיות.
עליה במגוון ובאפקטיביות של תרופות.
מזעור הנזקים המתלווים לנטילת תרופות.
• הרגלי בריאות נורמטיביים – מניעת עישון, מניעת השמנה, מניעת גורמי
זיהום.

ואכן בכל המדינות המפותחות שבעולם המערבי אנו עדים להתארכות רצופה של חיי האדם, כשהגיל הממוצע של טווח החיים מתקרב לשמונים שנה, עם נטייה ברורה "לטובת" הנשים.

הצד האחר של חיים מתארכים מתבטא בתופעות הזיקנה למיניהן, שהיו עלומות או בלתי רלוונטיות בדורות הקודמים.
הגריאטריה והגרנטולוגיה הולכות ותופסות מקום נכבד יותר ויותר בתחום ההתמחות הרפואית, כאשר מליונים רבים של גברים ונשים בעולם חוצים בהתמדה את גיל 65, שהוא הגבול המקובל בין "הגיל השני" ו"הגיל השלישי".

תופעות שונות של "בלאי" גופני, שכלי ונפשי, סימפטומים שונים המעידים על "בגידת הגוף", שורה ארוכה של מחלות ומפגעי בריאות הנובעים מגילו המבוגר והמבוגר מאד של האדם, כל אלה מטביעות חותם רציני ונכבד על ההוויה האנושית בפרוס המאה ה21-.
וכך מוצא עצמו לעתים האדם המבוגר, כשמצב בריאותו התדרדר קשות, או שנקלע למחלה סופנית, מתבונן באיכות הירודה של חייו ואומר בליבו "הלואי ולא הגעתי לגיל שכל חיי התפללתי להגיע אליו".

כמובן שגם העיסוק הרפואי, הפילוסופי והמוסרי בסוגייה הסבוכה של המתות חסד, הוא פועל יוצא מתופעת התארכות חיי האנוש.

2. כיצד ומדוע נפגעת איכות חיינו?

הבה נבחן את התהליכים הטבעיים הפוגעים בהדרגה באיכות חיינו ככל שאנו צועדים לעברו של הגיל המאוחר:

תהליך ראשון – מעבר חריף מחיי פעילות לחיי גמלאות

מקובלת הפרישה מן העבודה בסביבות גיל 65 (נשים מקדימות לעתים לפרוש). ראינו כבר בפרק המבוא שהרפואה המודרנית מסייעת לאדם להגיע לגיל הפרישה כשהוא בריא יחסית ומתפקד כהלכה בתחומים הקוגניטיביים והגופניים.

עם זאת ניצב הפורש מן העבודה בפני מציאות חדשה לחלוטין, כאשר כ – 200 שעות לחודש התפנו בבת-אחת והפכו להיות נכס נפלא או נטל מפחיד, בהתאם לאישיותו של האדם ולאופן היערכותו לפרישה.

זאת ועוד. עם עזיבת מקום העבודה מאבד הפורש את "המעמד" שהיקנה לו תפקידו: כבעל סמכות, כנותן הוראות, כאוטוריטה מקצועית, כמומחה בעל שם ומוניטין. מידת השפעתו, גם בתחומים שהיה רגיל להיות בהם גורם שיש להתחשב בו, הולכת וקטנה עד שתפוג כליל.

בל נשכח היבט נוסף, הקשור במשקלו ובמקומו של מקום העבודה בחיינו, כגורם תומך, מסייע, מתווך חברתית, מהווה "בית שני", ועוד. כל אלה נחלשים כאמור ומתפוגגים לחלוטין בשנים המאוחרות יותר של חיי הגמלאות.

תהליך שני – מעגלים חברתיים מצטמצמים

מקובל לומר ש"אין האדם קונה לו חברים חדשים בתקופות המאוחרות של חייו". אכן תהליך ההסתגלות החברתית הוא קשה ואיטי יותר, ובמקומם של ידידים ורעים שנעלמו מחיינו נוצר מעין ריק שאינו מתמלא כלל או באופן חלקי בלבד.

מי שלא שמר על יחסים הדוקים עם עמיתים וחברים לעבודה עלול להתנתק מהם עם פרישתו, ואילו במעגלים החברתיים האחרים מתחיל התהליך הנוגה של "היעקרות מן הנוף" של אותם שהיינו רגילים לבלות בחברתם את שעותינו הפנויות או לחלוק עמם את תחביבינו.

תהליך שלישי – תלות מתגברת

חיים עצמאיים נבחנים בימינו במידת ניידותו של האדם וביכולתו הכלכלית לממן את שאיפותיו, חלומותיו, שגיונותיו ונטיות ליבו.

עם ההתקדמות בגיל אנו עדים לתופעות של איבוד הביטחון בנהיגה או לליקוי בריאותי שאינו מאפשר לנו את חידוש רישיון הנהיגה. אירוע מסוג זה נוטל מן האדם את יכולת הניידות העצמאית שלו, והופך אותו תלוי בתחבורה ציבורית או בשירותם של אחרים שמסייעים לו להגיע למחוזות חפצו.

גם מבחינה כלכלית חלה בדרך כלל ירידה בהיקף ההכנסה עם הפרישה לגמלאות והאדם נעשה מוגבל יותר באפשרויות הבחירה שלו ואינו יכול עוד להתנהג באותה חופשיות שהיה רגיל אליה.

תהליך רביעי – בריאות וחולי

מצב הבריאות משתנה בהדרגה, והאדם המבוגר מתוודע לתופעות המוכרות של הגיל המבוגר: מחלות עונתיות תדירות יותר, אי יכולתו של הגוף לעמוד בדרישותינו כבעבר, אנרגיות הולכות ופוחתות, קשיים בתפקודן של מערכות חיוניות כגון תפקוד הזכרון, התפקוד המיני, מרץ ואופטימיות.

לתופעות אלה מתלווה החרדה הגוברת והמובנת מפגעי בריאות חמורים יותר, שיתכן שכבר ניצבים לפתחנו, וחזינו כיצד השפיעו על ידידים או חברים שלקו בהם.

תהליך חמישי – סטיגמות, סטריאוטיפים ומיתוסים

הגיל המבוגר הוא כאמור תופעה חדשה יחסית בחברה האנושית. לפיכך אנו עדים לקשיי התמודדותה של החברה עם דרך "קטלוגו" של הגיל המבוגר בתודעה, בנורמות ההתנהגות, בספרות, בתיאטרון, בתקשורת. השפה העברית טרם גיבשה אפילו טרמינולוגיה ברורה בנושא והיא נקלעת למערבולת של שמות תואר: ישיש, זקן, קשיש, מבוגר, בגיל הזהב, בגיל השלישי, וכו'.
גם תרבות הפנאי החברתית טרם עיכלה כראוי את זמנם הפנוי של המבוגרים ולא פעם היא רואה בהם "בטלנים" בגלל היעדרו של עיסוק מוגדר או אי הפנייתן של שעות הפנאי שלו לפעילות קונקרטית המוערכת ע"י החברה כ"חיונית" או כ"משתלמת".

מחקרים אופייניים מלקטים מידי פעם תיאורים דומים של ילדים ונוער בהתבקשם להגדיר אדם מבוגר:
כפוף, נשען על מקל, הולך לאט, חולה מדי פעם, לא עושה כלום.


כמובן שאלה הם דימויים שנשאבו מן הספרות הקלאסית ומאגדות הילדים, שבחלקן נכתבו זמן רב לפני "מהפכת החיים" הארוכים.

3 . איך שומרים על חיים איכותיים?

מסתבר איפוא שיש טעם רב בשאיפה שהציבה האגודה האמריקאית לגרנטולוגיה "להוסיף חיים לשנים ולא רק שנים לחיים".
שכן, לאחר שהולך ומתממש היעד הנשאף של אורך החיים, מופנים זרקוריה של האנושות לעבר אורח החיים ואיכותם בגיל המבוגר.

הסופר הנודע מילן קונדרה בספרו "על המוות" מדמה את המחצית הראשונה של חיינו לכביש, שייעודו להביא אותנו מנקודה לנקודה. המחצית השניה של החיים משולה בעיניו לדרך, שעצם ההימצאות בה היא חוויה.

החוצים את קו הגיל השלישי הם כיום בריאים יותר, מבוססים יותר כלכלית, מודעים יותר להנאות החיים, בעלי הרגלי צריכה מפותחים יותר, מוכנים להשקיע יותר בעצמם כדי "להפיק את המירב מהשנים שנותרו".

הולכת ומשתרשת בקרבם תסמונת "שעון החול" שככל שמתמעטים הגרגרים שנותרו בו גוברת חשיבותם, מתחזקת משמעותם וחשוב להבטיח את איכותם.

בשחר האלף השלישי קיימת עלייה בתוחלת החיים. יותר אנשים חיים יותר שנים, אבל אין כמעט "זקנים". ה"זיקנה" היא כנראה תופעה ההולכת ונעלמת ובמקומה באים "האזרחים הבוגרים", "הותיקים", "הבכירים", "המוזהבים" וכד'.

שיער השיבה הולך ונעלם, ובקרוב יישאר כנראה כשמורת טבע באלבומי הזכרונות. המוני מבוגרים צובאים כיום על שעריהם של משווקי הויאגרה, מכוני הכושר, מכוני היופי, האגודות לשמירת משקל, הקורסים לשיפור הזיכרון, הסדנאות לשיפור התקשורת במשפחה הרב- דורית.

הסירוב להזדקן עובר בהדרגה ממשאלת- לב לקודקס של "הוראות שימוש" קונקרטיות, כשמגמות ה"ANTI AGING " תומכות בו בהתלהבות.
שימור איכות החיים ושיפורה חדרו כבר לתודעתם של בני הגיל המבוגר והם ממהרים לרכוש מיומנויות וידע מעשי כדי לדעת "כיצד עושים זאת".

חשוב לזכור שמשאבי הזמן העומדים לרשותם עשויים לשמש בידם מנוף חשוב בטיפוח איכות החיים שכן הם מאפשרים להם לעצב את סדר יומם באופן שמרבית שאיפותיהם יקרמו עור וגידים.

מהם השינויים הבולטים בגיל המבוגר ואילו אתגרים מאפשרים להתמודד עמם?

השינויים האתגרים

ירידה בתפקוד שמירת הכושר המנטלי
ירידה באנרגיה שמירת הכושר הגופני
שינוי בדימוי העצמי טיפוח המראה, רכישת ידע חדש
שינוי בתפיסת הזמן ניצול יעיל של הזמן הפנוי
שינוי המעמד החברתי ייזום ופיתוח פעילות חברתית
ובין-אישית
שינוי המעמד המשפחתי פיתוח מיומנויות תקשורת עם
הדור השני והשלישי
שחרור מחובות ותפקידים ייזום פעילות התנדבותית
משמעותית

אין ספק שאתגרים אלה הם "שומרי הסף" של חיי האיכות של המבוגרים.
4 . סיכום – איכות החיים והאושר האישי

מילן קונדרה כתב על האושר:
"מדוע נעלמה ההנאה שבאיטיות? היכן אותם הולכי בטל מימים עברו?
היכן הם אותם גיבורים משוטטים של שירי העם, אותם בטלנים שנדדו לאיטם מטחנת רוח אחת לרעותה ולנו תחת כיפת השמים?
האם נעלמו יחד עם שבילי הכפרים, יחד עם הדשא וקרחות היער, יחד עם הטבע?

פתגם צ'כי מגדיר את בטלתם המתוקה באמצעות מטאפורה:
הם מתבוננים בחלונותיו של האל הטוב.
מי שמתבונן בחלונותיו של האל הטוב, אינו יודע שעמום.
הוא – מאושר".

השאיפה לאושר אינה פוחתת גם בהתבגרנו ובהזדקננו, וגם אחרי פרישתנו מהעבודה, ואולי אפילו מתחזקת. האם נשכיל לטפח את איכות חיינו, חרף הגורמים האובייקטיביים הפוגמים בה?
האם נדע לעשות לעצמנו ולביתנו או שמא נמתין למישהו זולתנו שיעשה זאת?





ג. הפנאי בחיים שלאחר הפרישה מהעבודה


התייחסות לזמן המתפנה שונה מאדם לאדם. בעיני משולה היא לרצף המתמשך בין שני קטבים מנוגדים: בקוטב אחד מצטייר הזמן כ"נטל" ואילו בקוטב השני הוא נתפס כ"נכס".

ברוח זו אני מזהה ארבע קטגוריות אופייניות של "צרכני פנאי" באוכלוסיות הגיל המבוגר:

1. קבוצת "אוהבי פנאי" או "נהני פנאי" – המתאפיינים במודעות גבוהה לאפשרויות
הרבות והמגוונות שהזמן שהתפנה מעמיד לרשותם.

2. קבוצת "מנדבי פנאי" או "פעילי פנאי" – המוכנים להקדיש מזמנם הפנוי לזולתם או
לקידום רעיונותיהם ואמונותיהם.

3. קבוצת "אדישי פנאי" או "חסרי עניין בפנאי" – אלה שאינם מתייחסים לזמן הפנוי
כמשאב או כמנוף ומבלים את שעתם בהמתנה לזמן שיחלוף.

4. קבוצת "מודאגי פנאי או "מוטרדי פנאי" – המתייחסים בדאגה גוברת ולעיתים
בחרדה אמיתית לסדר יומם המתפנה ורואים בו אות מבשר רעה, המנבא את דחיקתם
לשולי ההתעניינות החברתית והסביבתית.

נוכח הדפוסים השונים של צריכת הפנאי בגיל המבוגר מתפתחת לנגד עינינו פעילות ענפה ואינטנסיבית של "מוצרי פנאי" ו"שירותי פנאי" המאפשרות התמודדות יעילה עם הבעיות, הצרכים, הדאגות, הציפיות והתקוות של "לקוחות הפנאי" לסוגיהם השונים.

התכנים שיאכלסו את "משאבי הפנאי" מעמידים כבר כיום את הגיל השלישי כפרק חיים הטומן אתגרים חדשים וכהזדמנות נוספת להגשמת מאוויים שהוסטו לשוליים בשנים שקדמו. כל אלה תוך הבלטת האושר הרוחני והתרבותי, חכמת החיים ובגרות המחשבה המאפיינים כיום יותר ויותר את האדם המבוגר.

"מוצרי פנאי" ו"שירותי פנאי" עשויים למלא צרכים בסיסיים וחיוניים ביותר בקרב אוכלוסיות הגיל השלישי, ולתרום מהותית לשיפור איכות חייהם תוך ניצול המודעות, הנכונות, המשאבים הכלכליים ונורמות ההתנהגות שהביאו איתן אוכלוסיות אלה בעת ש"חצו את הקו" של הגיל השלישי.
ברמה העקרונית נראים באופק צרכים מתחזקים למוצרי ולשירותי פנאי שיאפשרו להתמודד עם האתגרים בתחומים הבאים:

העשרה ואתגרי חשיבה - העמקה והרחבה של הידע הקיים, רכישת ידע חדש, גירויים אינטלקטואליים, שיפור הזיכרון, בקיאות באקטואליה.

בריאות ותחזוקת הגוף – הדרכות, ייעוץ מקצועי, ומוקדי פעילות במכלול הנושאים
הקשורים בשמירת הכושר הגופני, תפריט מאוזן וטיפול
מונע.

תרבות – ניתוב צריכת התרבות של האוכלוסיות הרלוונטיות לפעילויות ולאירועים
שיהלמו צריכה זו.

בידור ושעשוע – מגוון מוצרים ושירותים שיתרמו לתחומי ההרפיה והשחרור מדאגות

תחביבאות – פיתוח רפרטואר רחב של פעילויות לשם הקנייה או פיתוח של
תחביבים בתחומים שונים.

התנדבות – העמדת אתגרים אינטלקטואליים, חברתיים- קהילתיים ולאומיים
שיעמיקו בקרב אוכלוסיות הגיל המבוגר את תחושת ההזדקקות לניסיונן,
לחכמת החיים שלהן ולזמנן הפנוי.


ד. סיכום ומסקנות

תקופת הפרישה מהעבודה היא תקופה של שינויים רבים בחיי האדם. העבודה חדלה מלהיות המקור העיקרי, ואולי היחידי, לסיפוקים ולאתגרים שונים. הפורש עובר מסוג אחד של חיים ומעמד לסוג אחר לגמרי. לפתע הוא מתמודד עם בעיות שלא הכיר ולא שיער, וברוב המקרים אף לא הוכן להתמודד אתן כראוי.

במאמר סקרנו חלק חשוב מן הבעיות ורמזנו על כיווני הפתרונות האפשריים.

במאמר מוסגר עלינו להדגיש כי מתרבות הדוגמאות של גימלאים מאושרים, פעילים, מאותגרים נפשית ואינטלקטואלית, הרואים בחיים שלאחר הפרישה תקופה של לבלוב ופריחה, של עשייה מבורכת ושל חיים איכותיים.

שאלת השאלות היא איך להגיע לכך? מה צריך לעשות כבר היום כדי שגימלאי המחר יהיו דומים לאלה שתיארנו?

נראה לנו שהתשובה היא חשיבה מוקדמת, היערכות נכונה, הכנה נפשית ראוייה, ותכנון קפדני של החיים שלאחר הפרישה.

אם כל אלה ייעשו, אין סיבה שחייהם של הפורשים לגימלאות לא יהיו איכותיים, מרנינים, מגוונים ומאושרים, ככל שניתנו להם שנות חיים.




© כל הזכויות שמורות אברהם אלון



אברהם אלון מוסמך במינהל עסקים במגמת שיווק.בשנים האחרונות התמחה בבניית אסטרטגיות עבור פרוייקטים שיווקיים מגוונים לאוכלוסיות הגיל השלישי. אברהם אלון, מרצה בכיר ומרכז את תחום השיווק בקורס לניהול בתי אבות של ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, מומחה מוכר בסוגיות איכות החיים בגיל המבוגר ובעל עשרות מאמרים בהיבטים המגוונים של הנושא.