12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: לדעת נפש אשה-ההשפעות הפסיכולוגיות של הריון ולידה על נשים
מאת: דר' עדי גרנט   שמור מאמר למועדפים

המעבר להורות הוא מעבר משמעותי ומרכזי מאוד בחיי האדם. הוא מביא לשינויים בחוויות, בהתנסויות, בעמדות ובהשקפות העולם של הפרט. המעבר לאימהות בפרט הוא אירוע מעורר לחץ, שכן כרוכים בו שינויים פיזיים ונפשיים, והוא עשוי להיתפס כמאיים על שלמותה הגופנית של האישה. בכתבה זו נסקור את התהליכים הפסיכולוגיים החברתיים המלווים את האישה ההרה ואת בן זוגה.

זוגיות במהלך ההיריון
אין קשר חשוב יותר לאישה מהקשר שלה עם בן זוגה. קשר זה עומד להשתנות ולהתרחב במהלך ההיריון ולאחר הלידה הראשונה, ונדרשת גמישות זוגית על מנת לאפשר לאדם שלישי להיות חלק מהמשפחה. על בני הזוג להיות רגישים זה לצרכיו של זה, לחלוק את רגשותיהם ולסייע זה לזה להתמודד עם החוויה החדשה.
תמיכת הבעל בזמן ההיריון ‏עוזרת לאישה לגבש את תהליך האימהות וההורות.‏ המעורבות של האב יכולה לבוא לידי ביטוי בתמיכה ‏רגשית ובהקשבה, בעזרה מעשית, בהשתתפות בקורס הכנה ‏ללידה, בהליכה משותפת לבדיקות, בהכנת ‏חדרו של התינוק ובהשתתפות בלידה עצמה.
קורה, לעתים, שהאישה לא מאפשרת לבן זוגה ‏להיות מעורב בהיריון ובלידה, ו"מתחשבנת" אתו על בעיות ‏אחרות שקיימות ביניהם. כדאי לאישה לקרב ולערב את ‏בעלה, ואפילו להדריך אותו. ‏בעלים רבים מגלים מוטיבציה אבל לא ממש יודעים מה לעשות, ‏וכמו בתחומים אחרים, אין טעם לצפות מהם שיבינו אותנו ‏ללא מילים. ‏
רגשותיהם של אבות לעתיד מעורבים בדרך כלל - שמחה גדולה ‏מהולה בחרדה. האישה שקועה בעובר ‏ובמתרחש בגופה, והרבה פחות בבן זוגה. היא הופכת מרכז ‏העניינים עבור כולם והוא נדחק הצדה. ישנם כאלה שיבחרו ‏לברוח מהתמודדות. ‏ככל שמעורבות בן הזוג בתהליך ההיריון תהיה גדולה יותר, כך תפחת ‏תחושת הנישול ותיווצר הרגשה של יחידה משפחתית אחת ‏שמתכוננת יחד לרגע הגדול.‏

מיניות במהלך ההיריון
במהלך ההיריון מתפתחים שינויים פיזיים ורגשיים המשפיעים באופן ישיר על המיניות של האישה ההרה. שינויים אילו משפיעים השפעה ישירה על הזוגיות בהיריון. ההתנהגות המינית במהלך ההיריון היא תלוית תרבות במידה רבה. החשק המיני, הליבידו, משתנה במהלך ההיריון, והשיא הוא בשליש השני להיריון. הסיבות לירידה בחשק המיני, כפי שהנשים מציגות אותן, הן עייפות, אי נוחות פיזית ודאגה לשלום העובר. במקביל מצוטטת ירידה בחשק המיני גם אצל בן הזוג של האישה ההרה. הסיבות שהגברים מציגים לירידה בחשק המיני במהלך ההיריון של בת זוגן, הן דאגה לשלום האישה ההרה והעובר והמראה הפיזי של האישה ההרה.
למרות הירידה בחשק המיני, עולה הצורך של האישה להיות נאהבת. צורך זה אינו קשור בחשק מיני.

שינויים תוך נפשיים
בזמן ההיריון האישה מוטרדת מרצונות, מחששות, מפחדים ומפנטזיות הקשורים למספר שאלות: מיהו התינוק? איך אהיה בתור אם? איך ישתנו התפיסות שלי על עצמי ועל החיים שאני מנהלת? מה יקרה לנישואין שלי? מה יקרה לקריירה שלי וליחסים שלי עם משפחתי וחבריי? איך תהיה הלידה? והאם התינוק שלי ייוולד בריא? שאלות אלו מהוות את חומרי הגלם שמהן האישה מכינה את הזהות האמהית שלה.
כידוע, מעבר לתכנים המודעים לנו או הקיימים סמוך למודע, קיים רובד נוסף, עולם רחב ולעתים אף סוער, שאליו אנחנו לא מודעים או מודעים לחלקו בפרקי זמן קצרים. במהלך ההיריון מתרחשת מעין רעידת אדמה בעולם הפנימי. לעתים הרעידה מינורית, ולעתים חזקה יותר. תכנים שהיו מודחקים היטב עולים ולעתים מציפים את האישה ההרה. עיקר התכנים קשור לגיל הינקות שלה, ליחסים שלה עם דמויות הוריות (בעיקר עם אמה) ועם דמויות משמעותיות אחרות בינקותה ובילדותה המוקדמת. כל אלה עולים ופוגשים את התכנים המודעים המעסיקים את מחשבתה של האישה בתקופת ההיריון.

לאחר הלידה
הלידה גם מביאה עמה שינויים פיזיים בגוף היולדת ושינויים בדימוי הגופני. אין אישה שגופה נראה כשם שהיה לפני הלידה, במידה כזו או אחרת. עקב כך גם דימוי הגוף משתנה. יש נשים המתקשות לקבל את גופן החדש, את המשקל העודף, את קפלי העור שהתווספו בבטן ואת השינויים בשדיים. לעתים תחושה זו מביאה לפגיעה בתחושה הנשית שלהן ובדימוי העצמי. הן לא אוהבות את גופן ומחליטות שאין טעם להשקיע בו.

זוגיות לאחר הלידה
בעיקר בלידות ראשונות, הצטרפות התינוק לבית יכולה לשבש את הסטטוס קוו הזוגי ואת מערכת היחסים, וליצור מתחים, ויידרש זמן עד שיצליחו בני הזוג לבנות מערך זוגי ומשפחתי בתנאים החדשים.
התפוררות המערכת התומכת של המשפחה המורחבת בחברה המודרנית מותירה את האם בודדה ונזקקת מאוד לבן זוגה. כאשר בן הזוג אינו מסוגל למלא את הצרכים הרגשיים שלה נקלעת האישה למצוקה, העלולה להביא למצב נפשי קשה. היא מוצאת עצמה חסרת הגנה ותלויה בגבר שאולי אינה סומכת עליו לגמרי.
מחקרים רבים מצאו תמיכה לגישה זו. נשים רבות שסבלו מדיכאון לאחר לידה דיווחו על קשר בעייתי עם בן זוגן לאחר הלידה. חשוב לציין כי כאשר מערכת היחסים אינה יציבה מספיק או מעורערת מלכתחילה, היא עלולה להתדרדר ביתר מהירות לאחר לידת ילד.

מיניות לאחר הלידה
ד"ר דיאן מורוף מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, מצאה במחקר שערכה, שהתפרסם בכתב העת "Obstetrics & Gynecology", שמרבית הנשים חוזרות לקיים יחסי מין כחצי שנה לאחר שילדו. עם זאת, נשים שסובלות מדיכאון נוטות לקיים פחות יחסי מין, ורבע מכלל הנשים חשות שחזרו לקיים יחסי מין בשלב מוקדם מדי.
ד"ר מורוף מסבירה כי לדרך שבה האישה תופסת את עצמה ולנסיבות חייה יש משקל נכבד בהחלטה לחזור לקיים יחסי מין. ייתכן שההחלטה משקפת את תפקידה החדש כאם ואת השינויים במערכת היחסים שלה עם בן הזוג.
ד"ר מורוף משערת שיש קשר בין חוסר חשק מיני אצל נשים לבין דיכאון לאחר הלידה. ייתכן שדיכאון אינו גורם לבעיות, אלא פשוט משפיע על ההסתכלות של הנשים על בריאותן, וייתכן גם שחוויות מיניות מאכזבות יכולות לגרום לדיכאון.
בעוד שהסיבות הפיזיולוגיות לחוסר החשק המיני של נשים לאחר לידה הן לעתים קצרות טווח, חוסר הרצון לקיים יחסי מין יכול להימשך גם לאחר שהבעיה הפיזית כבר איננה קיימת. נשים לאחר לידה משקיעות את כל כולן בתינוק ועסוקות בתפקידן החדש. גופן חלש לאחר טראומת הלידה וחלקן אף מתמודדות עם החזרה לעבודה, עם משק הבית ועם בן זוג שלא תמיד מבין את הקשיים החדשים שלהן. אין פלא, אם כן, שיחסי מין נדחקים מבחינתן למקום רחוק בסדר העדיפויות.


המעמד החברתי של האם
ההתכחשות לצרכים המיוחדים של אישה לאחר לידה מתחילה כבר בבית החולים, מיד לאחר הלידה. במהלך ההיריון ובשעות הלידה נהנית האישה ממעמד מיוחד וקסום - כולם דואגים לה וטורחים סביבה. לאחר הלידה תשומת הלב לה זכתה מוסטת ממנה באופן חד לטובת הרך הנולד.
הגישה החברתית תולה את הגורמים לדיכאון בשינויים במערכות היחסים המשמעותיות של האישה: מערכת הקשרים עם בן הזוג, עם הוריה, עם המשפחה המורחבת, עם חבריה ועם הקולגות שלה לעבודה ומנהליה. לפי גישה זו, הדיכאון שלאחר הלידה הוא בחלקו מחלה חברתית שניתן למנוע אותה. דיכאון כזה נפוץ בחברה המערבית משום שיש בה הבלעה של ההיריון והלידה כעניין נוסף שצריך לסדר בתוך לוח הזמנים הצפוף של החיים.
בימי קדם נהגו בני משפחה וחברים לעזור באופן פעיל להורים החדשים בשבועות ובחודשים הראשונים לחייו של התינוק. נהוג היה להביא ליולדת מרק עוף חם ולהעניק לה את התמיכה שאפשרה לה להתאושש מהלידה ולהסתגל לטיפול בילד. מנהגים אלה מתקיימים עד היום בחברות דתיות ומסורתיות.
חוקרים טוענים כי השיעורים הגבוהים של דיכאון לאחר לידה הם תוצאה של חסרונה של מערכת תומכת בתקופה זו. בימינו, זוגות רבים חיים הרחק ממשפחותיהם ומחבריהם ונשים רבות נאלצות ללמוד לטפל בתינוק ובעצמן בכוחות עצמן, כבר בשלב ההתאוששות מהלידה.

אימהות ו/או קריירה?
במשך שנים היה מקומה של האמהות בחברה סטטי ומוגדר לתחום ה"ביתי", ואילו הגבר שויך לתחום ה"ציבורי". עם השינוי המתמשך בתפקידיה המסורתיים של האישה וחסרונה ההולך וגדל של מערכת תומכת עבורה, הלך וגדל הקונפליקט של האישה בין שאיפותיה לביטוי עצמי ובין אותה תפיסה עתיקה ומקובלת של האמהות: לקיחת מרב האחריות על הטיפול בילד והעמדת צרכיו מעל לכול.

"לחץ הורי"
חוויית ההורות מתחילה להיבנות מרגע הלידה ומורכבת מכמה גורמים שעשויים להשפיע על מידת הלחץ והכשירות ההורית ועל תחושת הסיפוק הנובעת מההורות:
• חוויית הלידה - נמצא כי נשים שסובלות מדיכאון נוהגות לתאר את לידתן ככואבת יותר, הן חשות יותר רגשות שליליים במהלך הלידה ופחות רגשות חיוביים. אין ספק כי חוויית הלידה עשויה להשליך על הדרך שבה האם תחווה את ההורות שלה ואת רגעי האמהות הראשונים.
• הצורך לשמור על התינוק בחיים - אימהות רבות מספרות כי בלילות הראשונים ניגשו אל מיטת תינוקן על מנת לבדוק כי הוא אכן נושם. רוב האימהות הטריות חוששות כי התינוק ימות או ייפגע כי הן לא זהירות או אינן כשירות לתפקד כאימהות.
• הצורך לגרום לתינוק לגדול ולפרוח באמצעות הנקה – כל האימהות שואלות את עצמן אם יהיה להן מספיק חלב כדי להניק את התינוק, אם ידעו מתי התינוק אכל מספיק וכד'.
• הצורך בפיתוח יחסים אינטימיים ואוהבים עם יצור חדש ואנושי - אימהות שואלות את עצמן אם יאהבו את התינוק שלהן, אם התינוק יאהב אותן ואם יצליחו לתקשר עם התינוק שלהן כראוי.

כל ההורים חווים "לחץ הורי", והוא יכול להופיע ברמות משתנות. ההורות או הילד נתפסים כגורם המעורר לחץ, שכן על ההורה לעמוד בפני מערך תביעות מורכב של סיפוק צורכי התינוק, סיפוק צרכיו שלו ועמידה בפני הדרישות שמעמיד התפקיד החברתי של ההורות.
תחושה של יעילות עצמית עשויה להשפיע על המצב הרגשי. מצב רוחו של הורה החווה תחושות של ביטחון ביכולותיו משתפר, והוא חש סיפוק. כאשר ההורה אינו בטוח ביכולתו להתמודד בצורה יעילה עם מצב של מצוקה, מצב רוחו יורד והוא חווה חרדה. הסיכוי לתגובה יעילה במצב זה קטן ולכן ההורה יחווה היעדר סיפוק.
בהקשר ההורי, "יעילות הורית" עשויה להשפיע על רמת ההנאה מהתפקיד ההורי או על מידת הסיפוק מתפקיד זה. היות וסיפוק מופק פעמים רבות כתוצאה ממימוש מטרות בעלות ערך, הורים שאינם חשים יעילים ביחס ליכולותיהם ההוריות, סביר כי יפיקו הנאה מופחתת מחוויית ההורות, להבדיל מהורים החשים תחושת "יעילות הורית" גבוהה יותר.
אימהות דיכאוניות נוטות להעריך את יכולות ההורות שלהן כשליליות יותר בהשוואה לאימהות שאינן דיכאוניות. אימהות שסבלו מהפרעת דיכאון דיווחו כי חוו יותר לחץ, כי חשו פחות כשירות לטיפול בילדיהן וחוו פחות הנאה וסיפוק מההורות.
אין ספק, אם כן, כי חוויית ההיריון והלידה של האם, חוויית ההורות והאופן בו נתפס התינוק הם מרכיבים המשפיעים זה על זה. כלומר, חוויית לידה חיובית או שלילית עשויה להוות השפעה חיוביות או שלילית על חוויית ההורות של האם לאחר הלידה, וכן יכולה להשפיע על תפיסת התינוק. תפיסת התינוק כבעל מזג "נוח" או "קשה" עשויה להשפיעה על חוויית ההורות, וזו האחרונה משפיעה על ההתנהגות האימהית כלפי התינוק.
אם הסובלת מהפרעת דיכאון עשויה להיכנס למעגל אינסופי של חוויות שליליות החל בלידה וכלה בתפקידה ההורי, ומהלך זה משפיע על האינטראקציה שלה עם תינוקה.

אינטראקציה בין האם לתינוק
מחקרים שבחנו את ההתנהגויות של אימהות מדוכאות בזמן אינטראקציה עם תינוקן מצאו כי לאימהות מדוכאות סגנון אינטראקציה לא טיפוסי, שאינו תואם את המאפיינים של התנהגות של "אם טובה דיה". כלומר: רגישות, חום וסגנון תגובתיות. סגנון זה בא לידי ביטוי בהתנהגויות משני סוגים. הראשון הוא סגנון התנהגות חודרני, המאופיין במגע פיזי נוקשה ודיבור מהיר ורם, והשני הוא סגנון התנהגות נסוג-נמנע, המאופיין ברגש שטחי, מגע ודיבור נדירים והתנהגות אדישה.
סגנונות אינטראקציה לא אופטימליים אלו מאופיינים ביכולת מופחתת של האם להגיב לרמזי התינוק בצורה רגישה ולעודד אינטראקציה דיאדית. בתגובה לכך, תינוקות של אימהות מדוכאות חווים קשיי השתתפות ביחסים חברתיים ומראים יכולת מופחתת לווסת מצבים רגשיים בהשוואה לתינוקות של אימהות שאינן דיכאוניות.
קשיי הוויסות הרגשי של תינוקות אלו באים לידי ביטוי בתגובות לא-סתגלניות של התינוקות בזמן אינטראקציה עם האם, כמו תגובות נסיגה, התנהגויות בעלות אופי דיכאוני - פחות רגש חיובי, יותר רגש שלילי ורמת פעילות נמוכה.


לסיכום, חשבו להפנים כי המסע לאימהות הוא תהליך - לוקח זמן להכיר את התינוק, להתקשר אליו ולבנות את הזהות החדשה כאם.