12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: השבוע הכריז חבל קוסובו על עצמאות מסרביה, והמדינה החדשה הוכרה כמעט מיד ע"י ארה"ב, צרפת, בריטניה וצרפת - למרות התנגדות נחרצת מצד סרביה.
מאת: מתוך אתר חוצפה!   שמור מאמר למועדפים

השבוע הכריז חבל קוסובו על עצמאות מסרביה, והמדינה החדשה הוכרה כמעט מיד ע"י ארה"ב, צרפת, בריטניה וצרפת - למרות התנגדות נחרצת מצד סרביה.
מדינות חדשות קמו פעמים רבות כתוצאה מהיפרדות חבל זה או אחר ממדינת האם, ברוב המקרים על בסיס אתני. אם מדינת האם לא ניסתה (או ניסתה ולא הצליחה) למחוץ את הבדלנים - המדינה החדשה שרדה; אם לא - לא. מדינה ששרדה לאורך זמן, טבעי שתוכר בהדרגה ע"י מדינות העולם. כך נוצרה, אגב, גם ארה"ב.
אז מה בעצם הבעיה בקוסובו?
הבעיה היא שלא ניתנה לסרבים הזדמנות לנסות למחוץ את הבדלנים האלבנים בקוסובו! נאט"ו התערב צבאית בקונפליקט בשנת 1999 וכפה על הסרבים (אז עוד כיוגוסלביה) נסיגה מהחבל. השלטון האזרחי שם הועבר לידי הבדלנים (למעשה, טרוריסטים!), והאחריות על הסדר הציבורי הועברה לנאט"ו. המיעוט הסרבי בחבל נאלץ, ברובו, לברוח.

האינטרס של נאט"ו, בזמנו, היה הפלת משטר מילושביץ' ביוגוסלביה, וסביר להניח שזו היתה הסיבה האמיתית היחידה להתערבות לטובת הטרוריסטים האלבנים. מתבקשת שאלה: אם כך, מדוע לא שונתה המדיניות מול הממשל הדמוקרטי והפרו-מערבי הקיים היום בסרביה? מה האינטרס של המערב לדחוף את סרביה חזרה לחיבוק הרוסים?! הבוגדים הסרבים שהסגירו את מילושביץ' להאג קיוו שארה"ב תשלם על בגידתם במדיניות חדשה. זה לא קרה, וכדאי לזכור זאת לעתיד...
יש לכך כמה תשובות:
קודם כל, המערב נוהג במדיניות של "דווקא" מול רוסיה. כל אינטרס רוסי נחשב באופן אוטומטי, ללא מחשבה נוספת, לפגיעה באינטרס מערבי. אפשר להבין את הכעס במערב על הממשל הרוסי בהקשר האיראני, אבל מדיניות לא צריכה להתבסס על רגשות!
שנית, באירופה יש מגמה "לקנות" את המיעוטים המוסלמיים - בני המהגרים - ע"י תמיכה באלבנים המוסלמים. מדיניות זו היא, למעשה, מכירת סרביה לאוייב המשותף, המזכירה את פרשת חבל הסודטים של 1939. מי שהיה מוכן למכור את צ'כוסלובקיה לנאציזם, מוכר עכשיו את סרביה לאיסלאם.
שלישית, יש למערב אינטרס בפירוק רוסיה וסין (ואולי גם איראן) למרכיביהן האתניים - ותקדים קוסובו יכול להצדיק תמיכה בבדלנות במדינות אחרות, אבל זהו בומרנג מסוכן לאירופה עצמה: ספרד, בלגיה ובריטניה קודם כל, ובמידה מסויימת גם צרפת (ע"ע קורסיקה), יכולות לאבד חלקים משמעותיים משטחן ולהיגרר לתוהו ובוהו אם רוסיה וסין יחזירו למערב באותה מטבע ויתמכו בבדלנות אצלם. גם מדינות פרו מערביות מחוץ לאיחוד האירופי יכולות להיפגע: איך יוכל המערב להצדיק את הדרישה (הלגיטימית לחלוטין!) של נשיא גאורגיה להשתלטות מחדש על אבחזיה ואוסטיה הדרומית (שני חבלים עצמאיים דה-פקטו, בחסות רוסית)? האם גם את גאורגיה רוצים למכור לטובת אינטרסים מפוקפקים?! הנהגת חלק ממדינות האיחוד כבר הבינו את הסכנות, וכך ספרד ורומניה כבר הודיעו שלא יכירו בעצמאות קוסובו - והנה עוד קרע באיחוד. וכל זאת, שוב, לטובת אינטרסים מפוקפקים...
ההתנגדות של רוסיה וסין אומנם מתבססת רישמית על "יציבות גבולות" - החלטה מלאכותית ולא ניתנת ליישום בפועל שהתקבלה בסוף שנות ה- 40 -, אבל רוסיה עצמה תומכת במדינות דה-פקטו (אבחזיה ואוסטיה הדרומית בגאורגיה, פרדנסטרוביה במולדובה) - דבר הנוגד את עקרון יציבות הגבולות. ההתנגדות הרוסית נובעת משיקולים פנימיים ברורים: עשרות מיעוטים מיישבים את הפדרציה הרוסית. תסריט האימה הצ'צ'ני, ועוד בעידוד תקדים קוסובו ותמיכה בינלאומית, הם מתכון למלחמת אזרחים. גם סין, הסובלת - למרות נסיונות הטיוח - מהתקוממות טרוריסטית של המיעוט האוייגורי (המוסלמי, אגב) וממחאה שקטה בטיבט, מודאגת מחיזוק מגמות אלו ומהתפשטותן למיעוטים נוספים (המונגולים, למשל). אם במקרה של רוסיה עוד אפשר להניח שהתקוממות מיעוטים כאלה או אחרים יכולה להצליח בנסיבות מסויימות, הרי במקרה של סין ברור שפשוט אין להם סיכוי. כוחות הבטחון הסיניים ימחצו בכל מחיר כל ניסיון כזה. אז מה האינטרס המעשי? לגיטימציה לטיוואן? טיוואן קיימת כמעט 50 שנה גם בלי לגיטימציה פורמלית, ואין שום הגיון לדחוף את הממשלה בטייפיי להכרזות שעלולות לגרור את סין למלחמה. זה פשוט נראה כמו "פיגוע התאבדות" דיפלומטי של ממשלות אירופה. עצוב.

אז מה האינטרס הישראלי בנושא?
למרות שמדינות המערב המובילות תומכות, עלינו לנקוט קו אחר. אסור לחשוש מקרע עם ארה"ב, פשוט כי האפשרות השניה חמורה הרבה יותר! תקדים קוסובו אינו רלוונטי לסוגיית המדינה הפלסטינית, למרות שכבר נשמעו הצהרות של בכירים ברש"פ בנושא (הבעיה ביו"ש חמורה יותר כי השטח מעולם לא סופח לישראל), אלא עלול להוביל לדרישת ערביי הגליל - שתוך עשור או שניים כבר יהיו שם רוב - לעצמאות. דרישה כזו, תבוא, כמובן, תוך שימוש באלימות שיהיה צורך למחוץ בעוצמה. וכאן בדיוק מתעורר לחיים תסריט קוסובו: דרישה בינלאומית לנסיגה ישראלית מהגליל עקב "טיהור אתני של האוכלוסיה הערבית", והעברתו לשלטון האו"ם או נאט"ו. תוך שנים ספורות הממשלה בנצרת תכריז עצמאות. רוסיה וסין יפנימו את "כללי המשחק" החדשים - ויכירו מיד במדינה החדשה. וארה"ב? בערבון מוגבל מאוד: האינטרס של גאורגיה נפגע לטובת האלבנים. מי יודע לטובת מי ייפגע האינטרס שלנו...
אסור שישראל תכיר באפשרות כזאת. מדובר בסוגיה דיפלומטית עקרונית: מדינה חדשה על חשבון חלק ממדינה עצמאית קיימת יכולה לקום רק בשני מקרים: מדינת האם מסכימה לכך (רישמית או בשתיקה), או שאינה מסוגלת למחוץ צבאית את הבדלנים. כל התערבות צבאית זרה צריכה להתפרש כהכרזת מלחמה כוללת, על כל המשתמע מכך!
סרביה וגאורגיה - שתי מדינות הנמצאות בצדדים הפוכים של האינטרס הרוסי - הן האחיות המדיניות שלנו.
האינטרס הישראלי לא בהכרח חופף בכל התחומים, ובטח שלא לאורך זמן, לאינטרס של מעצמה אחת מסויימת. הגיע הזמן שתהיה לישראל מדיניות חוץ עצמאית המעמידה בעדיפות עליונה את האינטרס הישראלי ושאינה תלויה באינטרסים - אמיתיים או מדומים - של 4 המעצמות (ארה"ב, סין, רוסיה, האיחוד האירופי