12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אוספנסקי והדרך הרביעית
מאת: יונתן   שמור מאמר למועדפים

פיוטר דמיונוביץ'' אוספנסקי (1878-1947) היה פילוסוף והמתמטיקאי שהתעניין במגוון רחב של נושאים כגון מטאפיסיקה, אתיקה, ופיסיקה בהם הציג יכולת חשיבה, ניתוח, וביקורת גבוהה. היה לו גם כישרון מיוחד לקחת את המיסטי והעל נורמאלי, להסבירן באופן רציונאלי.

ההבנות של אוספנסקי עברו שינויים מהותיים לאחר שנפגש עם המורה והמיסטיקן ג.א גורדייף. בעקבות עבודתו עם גורדייף, משנתו של אוספנסקי קיבלה צביון של תורה מסודרת העוסקת בהתפתחותו האפשרית של האדם, אשר מבוססת על מספר עקרונות בסיסיים.

העיקרון הבסיסי הראשון הוא כי האדם הוא מכונת גירוי תגובה, והוא נמצא במצב של "שינה". זהו מצבה של רוב האנושות, דבר המסביר את התנהלותה. האדם כמכונה ישנה, איננו יכול לעשות דבר, כלומר, איננו בעל חופש רצון. הדבר הבסיסי השומר על האדם במצב של שינה הוא היותו שרוי בדמיון. למושג דמיון מקנה אוספנסקי משמעות רחבה יותר מן המקובל וכולל בו את כול תפיסתו הרגילה של האדם את העולם ואת עצמו.

אוספנסקי הסביר שהמכונה האנושית מחולקת לארבעה שכלים או מרכזים שונים: מרכז אינסטינקטיבי, מרכז תנועתי, מרכז רגשי, ומרכז שכלי. מאחר וכל מרכז פועל באופן עצמאי ובלי תאום עם המרכזים האחרים, נוצר חוסר הרמוניה בין המרכזים, דבר התומך במצב של שינה ודמיון.
כל מרכז מנסה לדחוק את עצמו והאינטרסים שלו קדימה, דבר היוצר קונפליקט פנימי תמידי בתוך המכונה ובזבוז אנרגיה עצום.

עניין זה מוביל אותנו לעיקרון בסיסי חשוב נוסף במשנתו: חוסר אחדותו של האדם או, ריבוי ה''אני''ים. מצב זה נוצר כי כל ניסיון ביטוי של אחד המרכזים מקבל צורה בתודעתו של האדם כ''אני''. האדם מעביר את יומו במעבר מ''אני'' ל''אני'' בחושבו כי כל אחד מן ה''אני''ים החולפים הללו, הוא ה''אני'' הקבוע שלו, ה''עצמי'' שלו. אשלייה זו מגבירה את חוסר יכולתו של האדם לעשות, מכיוון שניתן רק לתאר מה קורה כאשר ה''אני'' שכיוון את השעון המעורר בלילה, הוא לא ה''אני'' שצריך לקום בבוקר!

למרות כל הנאמר עד כה, הפילוסופיה של אוספנסקי איננה פילוסופיה פסימיסטית. יש פיתרון לשינה, והוא התעוררות. האדם מסוגל להתעורר לחייו, ולהיתעלות מגבולות המכניות. התעוררות יכולה לקרות כתוצאה של תרגול טכניקה הנקראת ''זכירה עצמית''. בנוסף לארבעת המרכזים התחתונים שתוארו קודם, לאדם יש שני מרכזים גבוהים: מרכז רגשי גבוה ומרכז שכלי גבוה. בעוד שהשינה(הפיסית בלילה) מהווה מצב תודעה ראשון אפשרי לאדם, המכניות והשינה תוך כדי עירות מהוות מצב תודעה שני לאדם, שני המרכזים הגבוהים, הרגשי והשכלי, מהווים שני מצבי תודעה נוספים אפשריים לאדם, תודעה עצמית ותודעה אובייקטיבית בהתאמה.

אדם אשר במהלך חייו נפגש עם השפעה גבוהה יותר, תוך הדרכה מיוחדת והשתתפותו בפעילות מסודרת של ארגון הנקרא ,"בית-ספר", יכול בהדרגה להתחיל ולתרגל זכירה עצמית, לפתח גישה אל שני המרכזים הגבוהים ולחתור להתעלות מעל ריבוי ה''אני''ים ולעבר ''אני'' אמיתי קבוע ויציב בעל תודעה עצמית או אפילו אובייקטיבית היוצרת חווית אחדות עם היקום ואלוהיו.

ארגונים כאלו, "בתי-ספר" התקיימו מאז ומתמיד בעולם ואף ניתן לומר כי תרמו לעיצוב ההיסטוריה כמו שאנו מכירים אותה. ישנם מספר סוגים של "בתי-ספר" המתאימים לסוגי המכונות השונות. דרך הפקיר מתאים למכונות בעלות מרכז כובד תנועתי\אינסטינקטיבי, דרך הנזיר מתאים למכונות בעלות מרכז כובד רגשי, ודרך היוגי מתאים למכונות בעלות מרכז כובד שכלי.

האדם אם כן, לפי חלוקה זו מתחלק לאדם מספר אחד, שניים ושלוש. אדם מספר ארבע הוא כל אדם מהשלושה הקודמים אשר פיתח נטייה קבועה להתפתחות. אדם מספר חמש, הוא זה אשר פיתח ''אני'' קבוע ותודעה עצמית אך מצב זה עדיין לא יציב בו. אצל אדם מספר שש, מצב זה מבוסס ויציב, ואדם מספר שבע הוא זה אשר העפיל לדרגת ההוויה הגבוהה ביותר האפשרית לאדם, תודעה אובייקטיבית יציבה ומבוססת, צלם אלוהים.

לפי חלוקה זו, או יש לומר בנפרד ממנה, אוספנסקי מתאר אדם קצת שונה, והוא האדם הערמומי. האדם הערמומי אינו מתאים ל"בתי-ספר" המדגישים תפקוד אחד במכונה, אינסטינקטיבי, רגשי או שכלי, מאחר והוא מבין כי עבודה הרמונית על כל תפקודי המכונה, למרות הקושי הכרוך בכך, מובילה לתוצאות הברורות והבטוחות ביותר. לכן, אוספנסקי גרס שאדם המוצא את דרכו לתוך בית-ספר של הדרך הרביעית מקבל את הכלים המאוזנים ביותר, או אף יש לומר, האובייקטיביים ביותר על-מנת שיוכל להעפיל ברמת תודעתו. אין דבר זה אומר שבתי ספר של דרך הפקיר, הנזיר, או היוגי, אינם יכולות להביא לשינויים במצב התודעה. להיפך, לאדם הלא מתאים, "בית-הספר" של הדרך הרביעית לא יוכל להועיל במאומה והוא יהיה חייב למצוא את "בית-הספר" המתאים לו. האדם הערמומי, לעומת זאת, יוציא את המיטב שבו דרך "בית-ספר" של ה"דרך-הרביעית".

השפעתו של אוספנסקי איננה מצומצמת לתקופת פעילותו. קבוצות ובתי ספר המתרגלים את "הדרך-הרביעית" התקיימו וממשיכים להתקיים עד ימינו,בוריאציות שונות, בעיקר במערב, והם נותנים מענה להתפתחותו הרוחנית של אדם אשר לא מצא עצמו בדרכים המסורתיות אך עדיין מחפש מזור לנפשו בעולמנו.
href=http://www.beingpresent.org.il/html/welcome.html>www.beingpresent.org.il

אוספנסקי (1878-1947) היה פילוסוף והמתמטיקאי שיחד עם מורו, המיסטיקן גורדייף הציג למערב את "הדרך הרביעית," שיטה להתעוררות רוחנית, אשר העקרונות החשובים ביותר הם עבודה על רגשות שלילים, דמיון, והזדהות, ותרגול של "זכירה עצמית."