12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מיכאל זנדברג מוכיח שהוא השחקן הטוב בליגה הישראלית
מאת: אבישי נובינסקי   שמור מאמר למועדפים

בשבועיים האחרונים נפגשו בשני משחקי צמרת ארבע הגדולות של הכדורגל הישראלי. הפועל ומכבי ת"א נפרדו בתיקו 0 בדרבי עלוב ומשעמם, ואילו בית"ר ירושלים הביסה בקרית אליעזר את מכבי חיפה, וסללה את דרכה הבטוחה לאליפות המדינה.
לצערי, שני המשחקים הללו ממחישים שוב את מה שכולנו יודעים ואומרים כל הזמן, לגבי מצבו העגום של הכדורגל הישראלי. חלש, גרוע, עלוב, משעמם. אלו הן המילים המלוות לרוב את תיאורי משחקי הליגה והנבחרת של הכדורגל שלנו.
ועכשיו, בוודאי, אוהדי בית"ר ירושלים שקוראים כתבה זו עומדים וצועקים: "תוציא אותנו מהסיפור, אנחנו כבשנו 3 שערים ונתנו תצוגת כדורגל מרהיבה".
אז שזהו שלא, ידידיי הירושלמים. המשחק של קבוצתכם היה חלש וגרוע בדיוק כמו של שאר הקבוצות שהוזכרו (כן, גם במחצית הראשונה בה כבשתם 3 שערים). אתם פשוט נהניתם ממשחק מחפיר של ההגנה החיפאית, טעויות של שוער חסר ניסיון בדמותו של תום אלמדון (תום, אל ייאוש, זמנך עוד יגיע לתת הצגות ענק. כבר בקיץ הקרוב באליפות אירופה עד גיל 21) ובעיקר מבצעים אישיים של שני שחקנים: הראשון הוא טוטו תמוז אשר משתבח מיום ליום והשני הוא השחקן אשר בעיני הוא הטוב בארץ כיום. מיכאל זנדברג שמו.

בית"ר משופעת כוכבים שארקדי גאידמק אסף בכל רחבי המדינה והגלובוס. גרשון, בנאדו, אלברמן, בואטנג, הברזילאים החדשים, בן שושן שלא רואה דשא, ברוכיאן שמתבזבז על הספסל והיד נטויה. ולא הזכרתי את אלו שכבר עזבו (פרננדס, פביאני) ואת הותיקים יותר בבית"ר (קורנפיין, אמסלם, אפק).
אז השוער כרגיל עושה עבודה נקייה ושקטה, והבלמים שהם בלמי הנבחרת, בדרך כלל עושים עבודה לא רעה (על אף שההגנה בהחלט רחוקה מלהיות מושלמת) ואלברמן ובואטנג מחלצים כדורים מהיריבים.
אבל זה לגבי החלק ההגנתי בלבד. מובן שהוא חשוב וקריטי, אבל מה עם החלק ההתקפי?
אז, תמוז כובש בזמן האחרון בצרורות. אבל אני מתייחס לכל העונה. ולצד משחקים טובים, יש לטוטו הרבה משחקים חלשים והחטאות מסמרות שיער. וגם על בעיית האנוכיות הוא לא התגבר. רחוק מכך. בכל מקרה, אני מדבר על כל המכלול שנקרא התקפה. וכאן רוב השחקנים של בית"ר מבליחים מדי פעם למשחק או שניים טובים ואז נעלמים.

לא אצל זנדברג. כמעט בכל משחק הוא זה שמחלק את המסירות לחבריו, זה שמאיים על הגנת היריב, זה אשר מושך מגינים ומשאיר חלל ריק לשחקנים שיבואו מאחור. הוא מרים מצוין, מוסר נפלא, בועט חזק, מתקל טוב ומפרגן לחבריו.
הבחור אומנם לא כובש העונה בצרורות (4 שערים, מהם 2 כבר במחזור הראשון), אך אם תבדקו היטב, תגלו שהוא אחראי להמון שערים שבית"ר כבשה. בין אם בבישולים (7 עד למשחק מול מכבי חיפה), ובין אם במעורבות מרכזית במהלך שקדם לשער.
בכל שבת או ראשון, זנדברג מגיע לעבודה. גם בימים לא טובים שלו (ואין הרבה כאלו), הוא רץ במשך 90 דקות, נלחם, מדרבן את חבריו ומשמש כציר המרכזי של בית"ר. זנדברג פתח בכל 19 משחקי הליגה של בית"ר, ויש לו מניות רבות בכך שהם מוליכים את הטבלה ובדרך לאליפות. אומר זאת בפשטות: כאשר הוא לא טוב, בית"ר לא טובה. כאשר הוא טוב... בית"ר בד"כ סבירה. לא יותר מזה. בכל זאת, שחקן אחד לא יכול להעיד על קבוצה שלמה.

ואין מה לומר, בשנים שלו במכבי חיפה, הוא היה מצוין ובורג מרכזי באליפויות של הקבוצה מהכרמל. אם מישהו פקפק בזה עד עכשיו, הרי שניתן לראות העונה כמה שהוא חסר לירוקים.
וכאן אני מגיע לסוגיית הנבחרת. אמת, זנדברג לא שיחק טוב מול רוסיה בחוץ וקרואטיה בבית. אבל כולם היו חלשים. אם אנחנו רוצים איכשהו להישאר בתמונת הסיכויים, זנדברג חייב להישאר בהרכב הפותח ולהוות חלק מהמחץ בחוליה ההתקפית ביחד עם בניון, אליניב ברדה (אכן ברדה - החלוץ השני הטוב בליגה) ותמוז (אם האחרון יקבל אזרחות).

כאשר הוא מתקרב לגיל 27, נראה שמיכאל זנדברג מגיע לשיא כושרו. וכאן אני חוזר לאוהדי בית"ר. אם אכן תניפו את צלחת האליפות בסוף העונה, אל תשכחו למי לתת את התודה הכי גדולה.