12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: תקופת היובש בארה"ב - קורס ברמנים - תקופת היובש - Speakeasy - אלכוהול
מאת: גדי אבקסיס / ברטנדר   שמור מאמר למועדפים

תקופת היובש בארה"ב prohibition ( 1920-1933)

לקראת סוף המאה ה19 קמו, במדינות צפון אמריקה, תנועות חברתיות רבות שהובילו את המאבק נגד האלכוהול. תנועות אלה פעלו מתוך דאגה לבריאות הציבור ולשמירת הסדר הציבורי. בארה"ב התחזקה פעילותם במיוחד לאור התפתחות הווי השתייה בקהילות המהגרים החדשות והחשש מפגיעה בהגמוניה שנקבעה ע"י ראשוני המתיישבים, אשר לא ראו בעין יפה את התמסדות הרגלי השתייה המוגזמת בקרב המהגרים החדשים מגרמניה, אירלנד ואיטליה. האליטות החברתיות הפעילו את השפעתם בחוגי הממשל וקידמו את החקיקה נגד האלכוהול – נגד הייצור, ההובלה, המסחר והשתייה. מה שנראה תמים לכאורה היה לתקופה העגומה בתולדות החברה האמריקאית שזכתה אף לכינוי "הניסוי הגדול ביותר שנעשה על בני האנוש" ועל אף שהוראת החוק היתה נהירה ואכיפתו "על פני השטח" היתה עיקשת - כוחות השוק הובילו לתוצאה ההפוכה לחלוטין ממטרתו המקורית של החוק ולהשלכות שעיצבו את פני האומה האמריקאית מחדש.

חקיקת החוקים נגד האלכוהול החלה בתיקון ה 18 לחוקה מה 28.10.1919 אשר נכנס לתוקפו ב 16.01.1920 במדינת ניו יורק ואומץ ב 13 השנים הבאות ב 26 מדינות אשר הוגדרו באופן רשמי "יבשות" מאלכוהול לצרכי שתייה (אתנול לצרכים רפואיים בלבד הותר והיה בפיקוח קפדני), אם כי בפועל היו רוויות באלכוהול בלתי חוקי. אפילו הנשיא האמריקאי וורן הארדינג הודה שהחביא בבית הלבן מלאי של אלכוהול באותה תקופה, הציבור האמריקאי היה מבריח משקאות מהגבול הצפוני עם קנדה (ומכאן למעשה הגיע הוויסקי הקנדי לכל העולם) וגם דרך הים - רום מהקריביים (מה שמסביר איך הפך הרום להיות כל כך פופולרי) וכהילים נוספים. את שאר האלכוהול היו מייצרים האמריקאים בתנאים מחתרתיים בבתיהם והשתדלו לייצר כמויות גדולות בכדי לענות על הביקוש הגובר. יצרנים ביתיים רבים היו משתמשים באתנול רפואי כדי לייצר משקאות. אחד הסיפורים המפורסמים היה תרופה שייצרה חברה לתרופות פטנט שייצרה תרופה מג'ינג'ר ג'מייקני התרופה המדוברת קיבלה את הכינוי "ג'ק" והכילה 85% אלכוהול תופעת הלוואי המפורסמת ביותר של ג'ק הייתה איבוד תחושה בשרירי הרגליים ורבים שנפגעו מתופעות הלוואי של הג'ק בזמן ההליכה היו זורקים את הרגליים גבוה באויר מכיוון שלא הייתה להם שליטה מוחלטת על השרירים ומכאן גם הגיע הביטוי ג'ק-וולק שהתגלגל לג'ק לג

תנמיך Speakeasy
האלכוהול הבלתי חוקי נמכר בסלונים ובפאבים מחתרתיים שקיבלו את הכינוי Speakeasies
הכינוי התקבל כאשר הברטנדר היה מבקש מהלקוח לדבר חלש, עד שנת 1929 היו בניו-יורק בלבד 100000 עסקים שכאלה.
הפשע המאורגן שהחל את דרכו בענף הזנות ובגביית דמי חסות הוסיף כעת לפעילותו ייצור והברחת אלכוהול. המאפיה שמצאה עניין רב באלכוהול הבלתי חוקי הפעילה כנופיות רבות שהתמחו בשלושה ערוצים: המבריחים (שהבריחו סחורה מהגבולות), המוכרים (שמכרו את הסחורה לעסקים) ונותני החסויות (היו מתעסקים לעסק השחור ביותר החל משוחד שוטרים, שריפת חנויות, איומים וחיסול מלשינים) הפשע המאורגן נולד. העיסוק באלכוהול הבלתי חוקי הניב למאפייה הון שחור בסכומי עתק. רווחים אדירים אלה עודדו קבוצות של גנסטרים להאבק על חלקם בהון ובאמצעות הכסף הרב הורחבו תחומי פעילות המאפייה. ההשפעה על סדר היום הציבורי היתה מוחלטת ופני החברה האמריקאית השתנו לבלי הכר.

חבורות של גנסטרים נאבקו בינהם, חיסולים היו עניין שבשגרה. אנשי ציבור "גוייסו" לצידם של ראשי הפשע ואפשרו להם לפעול בחופשיות. מחוקקים, שופטים ושוטרים סרו למרותם ונהנו מחסותם של אנשי הפשע - הסיאוב היה מנת חלקה של כל שדרת אנשי הציבור.
ההתדרדרות המוסרית חלחלה לכל רבדי החברה ולתופעות נפוצות של אי כיבוד החוק.התנהלות מאפיוזית היתה הווית החיים באותה תקופה.

מי שלא רצה תרבות של ספק "פושעים קטנים" קיבל מדינה שנוהלה על פי אמות המידה של ארגוני הפשע המאורגן הכסף השחור שהרוויחו המאפיות ומאבקי כוחות שלהן בינן לבין עצמן שינה את פני החברה האמריקאית

אי כיבוד החוק מצד האזרחים, מערכת ציבורית מושחתת, עלייה בתצרוכת האלכוהול. חיסולים, דמי חסות, עסקים שגילגלו הון שחור, ועוד.
פני החברה הושחתו לבלי הכר.

האלכוהול בימי ה"יובש"
איכותו של האלכוהול הלא חוקי היתה ירודה, ייצור מחתרתי וייבוא זול הציפו את השוק - המחיר היה גבוה ועל כן רבים פנו לשתייה של תחליפים זולים ומסוכנים כגון תרופות שיוצרו על בסיס אלכוהול.
הביקוש האדיר גרם ליצרנים רבים להעדיף כמות על פני איכות ואלכוהול זול ולא איכותי תפס את מקומם של הכהילים האיכותיים.
ההשפעה על התעשיות מעבר לים היתה גדולה - מזקקות וויסקי מאלט מסורתיות מאזור קמפבלטאון הפסיקו ייצור מאלטים והחלו לשווק וויסקי דגנים ובכך פגעו בשמם כיצרניות מאלט איכותיות וגזרו כליה על הוויסקי שיוצר במזקקותיהם עד אותה עת.

נתון המפתיע ביותר מתייחס לתצרוכת האלכוהול באותם ימים - במהלך 13 שנות תקופת היובש, צריכת אלכוהול לנפש גדלה באופן דרמטי מדי שנה ומעולם לא חזרה למימדיה הצנועים של טרום תקופת היובש.

פלמינגו הוטל - תקומת לאס וגאס, בירת ההימורים.
אנשי המאפיה, לוקי לוצ'יאנו ומאיר לנסקי ייצרו הון רב בתקופת היובש של שנות ה 20. בזמן שמבריחים השתמשו בסירות קטנות. לוצ'יאנו ולנסקי, הבריחו אלכוהול באניות ובאמצעות קשריהם בחלונות הגבוהים פרקו את המטען בנמל ניו יורק ללא חשש.

באותה עת שילשלו לכיסם הון עתק, אך כיוון שהיה שחור נדרש פתרון יצירתי להפיכתו לחוקי.

את בן (בנג'מין) סיגל שהוכר בכינויו באגסי הכיר מאיר לנסקי, במקרה - בקטטת רחוב עם זונה שהיתה תחת חסותו של לוצ'יאנו. שלושת הניצים הפכו לשותפים לעסקים ובאגסי הגה את הרעיון שיאפשר ללוצ'יאנו להלבין את הונו הרב.
ב"לאס ואגס", שבמדינת נאבדה ההימורים היו חוקיים ובאגסי שכנע את פטרוניו להקים בה את הקזינו האולטימטיבי כאמצעי להלבנת הונם הרב.סיגל, פגש את Billy Wilkerson . ויחד החלו בקידום הפרויקט השאפתני.
החלום של באגסי נקרא "פלמינגו". והוא שיכנע את עמיתיו הגנסטרים להשקיע במיזם מליון דולר. ניהול פזרני גרם לחריגה מהתקציב המקורי של 1.2 מליון דולר שהגיע בסופו של דבר ל 6 מליון $, מצבם הפיננסי של המשקיעים החמיר עם כל יום שחלף, סימני עצבנות החלו להוביל להוצאת חוזה על חייו של באגסי אך מאיר לנסקי עמד לצידו של באגסי והציע לתת לבאגסי צ'אנס עד לכריסטמס 1946 מועד הפתיחה המתוכנן. בניית המלון לא הושלמה, התוצאות העסקיות היו דלות והגנסטרים היו נסערים ורצו לפגוע בבאגסי אך מאיר לאנסקי הגן שוב על באגסי כי האמין שהעסק יכול להיות ריווחי. בשלב ראשון הציע כינוס נכסים לתאגיד פלמינגו לעצירת ההפסדים.
המלון נפתח מחדש במרץ 1947 ובמחצית השנה דווח על רווח נאה של 250,000$. ונראה היה שסיגל מימש את חלומו.
אך מסתבר שהמאפייה לא סלחה לו על הבעיות הפיננסיות שגרם לה והנקמה לא אחרה לבוא. באגסי נרצח ב 20 ביוני 1947 בהיותו בן 42 . "חבריו" למאפייה לא טרחו להגיע להלוויה.
הפלמיגו ייצג שנים רבות את הטוב ביותר של לאס וגאס והיה סמן דרך לעיצוב אופייה התיירותי של העיר. בעקבותיו קמו בתי מלון בהשקעות עצומות.
בשנות ה 80 רשת הילטון הרסה את הפלמינגו בכדי להקים את הפלמינגו החדש.
......

יש דוגמאות רבות לפושעים "שצמחו לגדולה" באותה תקופה המפורסם ביותר היה "אל 'פני צלקת' קפונה" יליד ניו יורק 1899 שאת השם והכסף שלו עשה בשיקגו בשנות העשרים והשלושים למעשה קפונה ניצל את תקופת היובש והתרכז בסחר באלכוהול וסחיטה, קפונה הגיע לרשימת "המבוקשים ביותר" של הFBI ונזרק לכלא אלקטרז.

לוקי לוצ'יאנו ומאיר לנסקי היו שני גנגסטרים שעשו את הונם באותה תקופה ורצו להלבין את הכסף, את בנג'מין (באגסי) סיגל הם פגשו בזמן שהכה את אחת הזונות שלהם והשלושה הפכו לשותפים עיסקיים שהקימו באותה התקופה את בית המלון המפורסם "הפלמינגו" אחרי 2 עיכובים בפתיחה של המלון וחובות של 5 מיליון דולר החליטו אנשים המאפיה לחסל את באגסי, מלון הפלמינגו נפתח מחדש בשנות ה80 ע"י רשת הילטון והביא לגל של מלונות חדשים עם בית קזינו בהשקעה של מאות מיליוני דולרים.

אחת הערים שצמחה ביותר באותן שנים הייתה דווקא לאס וגאס שבמדינת נבדה המוכרת כ"בירת הבידור של העולם" היא למעשה "עיר החטאים" של אמריקה מאחר והכלכלה העיקרית שם מתבססת על אלכוהול, שבניגוד למקומות רבים בארצות הברית לא מוגבל והימורים, בתי הקזינו והמלונות שבואגס הם המוכרים והריווחים ביותר בעולם.

את העסקים ניהלה המאפיה של הערים ומכאן למעשה קיבלה את כוחה ואת הכינוי "הפשע המאורגן", העסקים של המאפיות התרחב לזנות, סחיטה והצרה הגדולה מכולן הייתה השוחד של אישי ציבור שנתנו למאפיות לפעול ככל העולה על רוחן והחזיר את אמריקה למעשה לתקופה שבה הכוח נמצא בצד הלא נכון של החוק.
החוק שמטרתו הייתה ליצור חברה חסרת "שיכורים" שתעשה שימוש טוב יותר בכסף שלה למעשה הניב תוצאה הפוכה, צריכת האלכוהול באותן שנים הייתה הגבוה ביותר שתועדה אי פעם בארצות הברית והכסף השחור שהרוויחו המאפיות למעשה נגס ברווחים ממשלתיים.