12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: פלסתין, מינכן של ספילברג ומעבר.
מאת: נכתב על ידי מיכאל שרון   שמור מאמר למועדפים

פילסתין. מאת עדנן מחג'נה

האדמה שייכת למי שעיבד אותה.

אתם מדברים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח ותרבות -

בכל אלה אי אפשר לגעת.

אנו ואבותנו ואבות אבותנו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.

כאן בנינו בידינו את בתינו.

הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין.

עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב. והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין. והים והחול וסירות הדייגים.

ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ. הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.

הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.

קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.

וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים. בגליל, בירושלים.

באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה.

את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.

אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד.

_________________________

מי הוא עדנאן מחג`נה?

האם ניתן להגיע לאמפתייה מוחלטת עם מוחו וליבו של אדם אחר המייצג קבוצה אתנית או לאום אחרים?

היכולת לאמפתייה הינה כורח הנידרש מאד בסיטואציה פסיכותרפויטית טיפולית.

זוהי יכולת המאפיינת תכופות, אולי עוד ביתר שאת, סופרים מעולים, רבנים גדולי רוח, כמרים ומוודים, אנשי רוח גדולים וכיוצא בזה.

אנוואר סעדאת למשל הבין היטב את הראש שלנו, ולכן עשה מהלך כה חלוצי.

הבנת האחר, גם אם הוא יריבך, הינה הדרך להבנת המציאות סביבך באופן תקין. היא גם מאפשרת עשייה אפקטיבית, ללא קשר לשאלה מהן מטרותיך האסטרטגיות.

הניגוד לכך, הינה מינוריזצייה (הזערה) של האחר, ``הבנה`` מדומה, כלומר רדוקצייה (הפחתה שלו) שלו לסכמות סטראוטיפיות. דהיינו, היפוכה של ההבנה - העוורון לנסיבות.

דוגמא לרדוקצייה ועוורון קולקטיבי: ``המניע של השהידים -סקס עם 70 בתולות`` (בתחילה המספר שננקב היה 36 בתולות, ולפני כן -18...).

הסיפרות והשירה הערבית הם עשירים ויפים, דבר שהתוודעתי אליו בזמן שרותי הצבאי (ראו למשל ספריו האלוהיים והחודרים ללב ולהוויה של הסופר המצרי נג`יב מחפוז).

האדם הרגיש והחושב יכול ליצור הבנה די מדוייקת של האחר.

מאידך האטימות וקוצר הרוח מביאים לכשלים חוזרים ונישנים. לכן האדם האטום ניזקק לאחרים שיתקנו את שגיאותיו, ושואף תכופות להגיע לעמדת כוח הגמוני ושררה, בה אחרים יובילו אותו על גבם: הוא ישגה והם יתקנו -

אם כן - עדנאן מחג`נה - הוא אני שראה וחש בשעת כתיבת הדברים הללו את עדנאן הדימיוני, אך האמיתי יותר מאמיתי.

________________

מתוך דיאלוג:


א) למה הם חלאת אדם? כי גזלת את אדמתם ועכשו אתה גם מכפיש אותם, ''להצדיק'' את הגזלנות?

אם הארץ כה יקרה ליהודים, למה לא חזרו אליה במשך 2000 שנה, חרף הזדמנויות רבות מספור, והיה רק קילוח דק שבדק של מתי מספר? למה חיכינו 1800 שנה כדי לחזור (בעקבות ראשית הציונות המדינית של הרצל ונורדאו), ואנו מאפשרים לאתיופים מאפריקה ולנוצרים מאוקראינה, רוסייה וביילרוס להתיישב כאן, ושוללים זכות זאת מהעם שישב כאן 1600 שנה, העם אותו תקענו למחנות פליטים?

מה זאת השטות הזאת של זכויות טריטוריאליות הנישמרות 2000 שנה? האם גם הקופטים במצרים, צאצאי המצרים הקדומים, תובעים ריבונות טריטוריאלית על מצרים, בשם מלכות הפרעונים הקדומה, וההיסטוריה, הדת של אמון-רע, והתרבות המצרית העתיקה בת 4000 השנה (הרבה מלפני אברהם אבינו)?

ב) איך אתה משווה את הפלשתינאים לנאצים? האם יהודי גרמנייה גזלו מהגרמנים את אדמתם וזרקו אותם לזבל? או נתנו לגרמנייה את נישמתם, האמינו בכל ליבם בסימביוזה יהודית-גרמנית, קבלו אותות גבורה רבים בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ורק הביאו לגרמנייה ברכה, בתרומתם הענקית לכלכלתה, למדע הגרמני, לתרבות, לספרות, לפילוסופיה, למוסיקה ועוד?

ואם כך, האם ניתן להעלות על הדעת דבר מתועב יותר ממה שעשה ליהודים היטלר ימ''ש? לרמוס ולהשמיד את אלה שנתנו לך את נישמתם, ותרמו לך כה הרבה, וכל כך האמינו בך?

אז איך אפשר להשוות את הפלשתינאים לנאצים? האם תרמנו משהו לפלשתינאים, או באנו לכאן במטרה מוצהרת המוסווית במילים יפות, במטרה לחמוס את אדמתם תוך אמירה שהארץ בה ישבו הם ואבותיהם ואבות אבותיהם דורי דורות, הארץ אותה הרוו בזיעתם ואהבו אותה, לאמר להם שהארץ הזאת אינה שלהם, להכפיש אותם, להתעמר בהם, לראות בהם אנשים נחותים?

וכל כך למה? הרי דורי דורות ישבו יהודים כאן וחיו באהבה ושכנות טובה עם הערבים. בצפת, ירושלים ועוד. והאם ניתן בכלל להשוות את היחס שקיבלו היהודים בארצות ערב, ליחס שקיבלנו מהאירופים, שהישמידו מיליונים מאיתנו חרף תרומתם?

הנישלת וגם היכפשת?

ג) ``ואיך טענתך/טענתם מסתדרת אם שתי אמירות מנוגדות ושונות בתכלית? : ``ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ.`` לעומת ``וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים`` ?
האם אתה/אתם לא סותר את עצמך/כם?``

הרי אתה יודע היטב שלא, ואתה יודע שכוונתי להגירה הגדולה (או לעלייה, כרצונך) לכאן לאחר תחילת הציונות המדינית, בניגוד לישוב הקטן של היהודים בא``י.

ד) ``דומה למשל לאפשרות שיהודי גרמניה היו טוענים כך כלפי הגרמנים, או יהודי עיראק כלפי העיראקים, או יהודי רוסיה כלפי הרוסים, או לבנון כלפי הלבנונים. האם היית אז תומך בעם היהודי הרוסי/עיראקי שדורש לבטא את לאומיותו עצמאותו ברוסיה/עיראק בדרך בה הפלסטינים נוהגים בארץ ישראל?``

איפוא דומה, מה פתאום דומה? זוהי התממות. ושוב פילפול ניפתל. יהודי רוסיה התיישבו במולדת העם הרוסי, יהודי עיראק התיישבו במולדת הערבית, יהודי גרמנייה התיישבו בטריטוריה גרמנית. ואילו אנו, ממש כמוהם, התיישבנו בטריטוריה ערבית מזה 1300 שנה. נכון, פעם, בעבר הרחוק מאד, ישבו פה יהודים, ואף היתה להם ריבונות עצמאית במשך 400 - 350 שנה בערך, אם נחבר את כל התקופות בהם הארץ לא היתה כבושה על ידי אשור, בבל, פרס, יוון ורומא. והיו כאן באותה תקופה עוד עממים. תגיד, צאצאי מלכות האינקה האינדיאנים תובעים לעצמם את פרו? והרי היה זה רק לפני 400 שנה. האם צאצאי הסכסונים מנסים לגרש מאנגליה את צאצאי הנורמנים, שבאו אחריהם, בטענה שאנגליה לא שלהם?

אתה לא רואה איזה שטות התעמולה הציונית האכילה אותנו? אפשר להגיד על נטורי קרטא הרבה דברים, אבל לפחות, אף על פי שהם יהודים דתיים ושורשם בתנ``ך ובמקורות, אין הם קונים את ההבלים הללו ושומרים על ראייה מפוקחת.


_____________

"מינכן" של סטיבן ספילברג

מאמר: הרהורים ביום הבוחר - רשימת הגימלאים "גיל" של גימלאי המוסד רפי איתן.http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4429

ראשית, רפי ``המסריח`` (כפי כינויו) הוא מוח מזהיר ומאד גמיש מחשבתית, אדם צנוע, חרוץ, יסודי, אבל גם בעל רעיונות מבריקים במיוחד וטובים. איש ללא יומרות מנופחות וללא אינטריגות. אם היו עוד אנשים כמותו, מדינת ישראל היתה נראית כיום אחרת.



שנית, באחרונה נתקלתי בביטויים מזועזעים על מה שהפלשתינאים מעוללים לנו, רוצחים תינוקות ואזרחים תמימים, מתייחסים אלינו בבגישה מנאצת ושונאת. איום ונורא, אבל... אנחנו יושבים על אדמתם, והם, עקורים מביתם, במחנות פליטים, ועוד נתונים למידה של התעללות. אנחנו יושבים בבתים יפים, ונהנים מכל טוב הארץ, על אדמת פלשתין. ולא עוד, אלא שאנו מבזים את דתם, ומציגים אותם כאנשים רצחניים במיוחד. אם מישהו יקח את ביתך, ויהפוך אותך להומלס, תאהב אותו? לא ממש. אולי קצת תאהב? לא, גם לא קצת. תשנא אותו, בפרט שהוא לא שילם לך כל פיצוי, אלא היציג אותך כפרימיטיבי ורצחני, ש"מגיע לו"? בודאי שתשנא אותו. תרצה להשמידו, במידה שימשיך לעשות חיים על אדמתך, להפלות את אחיך, ולהסית את מעצמות המערב נגדך? אני מניח שאתה יודע את התשובה. היית נוהג אחרת? אירים, בלגים, הולנדים ויפנים היו נוהגים אחרת מ"הפלשתינאים והערבים הפרימיטיבים האלה" ונותנים לך לנשל אותם מאדמתם? או שהיו שולחים אותך לגז אילו היו יכולים?


ולסיכום, ראיתי בימים אלה את סרטו של סטיבן ספילברג "מינכן". הסרט מציג, בניגוד לדברי מתלהמים נמוכי מצח ורעי מזג, את ישראל באור חיובי ביותר, אך מורכב, כפי שהמציאות היא כאן. ומציג את הטרגדייה של הסכסוך. אנשי המוסד אינם מוצגים כנהנתנים צמאי דם (כפי ששקרה במצח נחושה תעמולת כזב הנפוצה בישראל, כזו הזורקת להמונים מטרות שנאה בשרות אינטרסים הגמוניים, להסיח את שימת ליבם מבעיות קיומיות קשות ומחמס [יוזורפציה] אוליגארכי), אלא להפך
כאנשים אחראים, מסורים, ונאמנים, וגם מתלבטים ומוסריים.


לאלה הצווחים שספילברג הראה את הצד הערבי, הרי נאמרו שם דברים כמעט ברורים מאליהם, וברור שהצווחנים רעי המזג חושפים כאן את אמונתם בהפצת השקר התעמולתי והמניפולטיבי וסלידתם מהאמת כפשוטה וטוהרתה. אמרתי לעצמי, איזה גאון אמיתי הוא האיש הזה, כמה מאופק, כמה נכון, כמה חכם. ותוך כדי כך מילא אותי זעם אין אונים על הצווחנים הרשעים ודלי הכשרון הנותנים את הטון בארצנו, מול אותה גאונות אמיתית וצנועה, של אותו מאסטרו יהודי-אמריקני.


הסרט אמנם מציג פתרון לא ציוני, מראה שהציונות הסתבכה בלבירינט רע ללא מוצא, ובמעשי תעוב כ"כורח קיום" שאינו כורח בעצם (שכן אפשר לחיות במקום אחר, או להכיר בזכויות הערביות, לשלם לפחות בשלב ראשון פיצויים וכד`), ואמנם אבנר, איש המוסד ומפקד המבצע, מתיישב לבסוף בניו יורק, ואומר בהתפרצות לשגרירות הישראלית בניו יורק לאיש המוסד שם, למסור למוסד שיפסיקו להטרידו עוד. לבסוף הוא מציע לבכיר במוסד שבא לשכנעו לחזור, ופוגשו בפארק, להתארח בביתו ולשבור עמו לחם. איש המוסד מסרב חרף כל מילותיו היפות והפטריוטיות. כמה רגישות יהודית חכמה, ולמה נקלענו כאן. איזו טרגדייה.

______________






אודות הכותב:
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.