12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אילוף כלבים - חרדת נטישה - חלק ב: דרכי טיפול
מאת: אורי מגד Dog Leader   שמור מאמר למועדפים

אילוף כלבים - חרדת נטישה - חלק ב: דרכי טיפול
אורי מגד - מאלף כלבים ומומחה בטיפול התנהגותי

הטיפול במקרי חרדת נטישה מתחלק לשתיים או יותר נכון שלוש אסכולות. אסכולה ראשונה היא של אנשי מקצוע (וטרינרים, מאלפים ומטפלים התנהגותיים) שמטפלים באמצעות טיפול תרופתי בלבד, השנייה בה מטפלים באמצעות טיפול התנהגותי בלבד והשלישית שילוב של השניים, טיפול התנהגותי בשילוב טיפול תרופתי. ברוב המקרים בהם אני טיפלתי כללתי את השילוב של טיפול תרופתי למשך מספר חודשים וטיפול התנהגותי שארך לעתים מספר חודשים ואף יותר. בחלק מן המקרים, הקשים יותר, נאלץ להישאר עם טיפול תרופתי למשך כל חייו של הכלב כיוון ונראה שעם הפחתת המינון התרופתי חלק מהתופעות חוזרות. חשוב לי לציין כבר בשלב זה שטיפול תרופתי יש לבצע בשיתוף פעולה מלא של וטרינר, רצוי שיהיה מדובר בוטרינר של הכלב, זה שמכיר אותו וביצע את הבדיקות שלו בעבר. תמיד נהגתי לומר, וטרינר הוא איננו מאלף ומאלף הוא איננו וטרינר - דרוש שיתוף פעולה של השניים במקרים אלה וכמובן ניתן לרכוש תרופות לחיות רק על ידי מרשם מוטרינר. מאלף או איש מקצוע בעל ניסיון של טיפול בבעיות התנהגות יוכל להסביר לוטרינר בצורה טובה יותר את רמת החרדה של הכלב והוטרינר יוכל להמליץ על תרופות חדשות או כאלה שכבר מכיר שיכולות להתאים למקרה. זכרו, תרופות לא "מסממות" את הכלב, תרופות נכונות ומתאימות יכולות דווקא להביא לשיפור בטווח קצר ביחס לטיפול ללא תרופות.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי עוזר לנו לשבור את מעגל החרדה על ידי החלשת התגובות הפיזיולוגיות למצב החרדה. המנגנונים במוחו של הכלב מכתיבים התנהגות חרדה על ידי הפרשת חומרים כמו נוראפניפרין וסרוטנין האחראים על התרגלות הכלב לפחד. אם מנגנון ההתרגלות לפחד לא מתפקד במוחו של הכלב באופן תקין (החומרים מופרשים בכמות גדולה מדי) הוא מביא לחרדות בלתי נשלטות, תגובות קשות ולא מתאימות למקרי פחד עד כדי התפרצויות כאלה ואחרות הכוללות היסטריה ופאניקה. הטיפול התרופתי גורם לרמת הנוראפניפרין והסרוטנין לרדת ולחזור לאיזון. הטיפול ייחודי לכל כלב, גזע, גיל ומקרה חרדה ולכן המינון וסוג התרופה נקבע בכל מקרה לגופו. לאחר שהכלב כבר סיגל לעצמו התנהגויות רצויות יותר וניווכח שהטיפול התרופתי משפר את ההתנהגויות החרדתיות, ניתן להוריד את המינון התרופתי ולהמשיך להתמיד בטיפול ההתנהגותי. אחד הטיפולים התרופתיים שהשתמשתי בהם לא פעם הוא ה - Clomicalm או בשמו המלא Clomipramine Hydrochloride. תרופה זו יחסית חדשה בשוק התרופות לטיפול בבעיות חרדת נטישה בכלבים והיא הראשונה שפותחה במיוחד לטפל בבעיות התנהגות בחיות להבדיל מהתרופות שניתנות גם לחיות וגם לבני אדם. לתרופה תוצאות מדהימות ומעט תופעות לוואי באופן יחסי. זכרו טיפול תרופתי חייב להתלוות לטיפול התנהגותי, הוא לא בא במקומו. טיפול תרופתי ללא טיפול התנהגותי יפחית את רמת החרדה באופן חלקי בלבד או שלא יפחית אותה כלל, הכלב חייב ללמוד התנהגויות חדשות על ידי טיפול התנהגותי.

טיפול התנהגותי

טיפול ההתנהגותי משולב לרוב כפי שכבר ציינתי עם טיפול תרופתי ואף רצוי לטפל בצורה זו. שאר המקרים, הקלים יותר יש לציין, לרוב באים לידי פתרון בעזרת טיפול התנהגותי נכון בלבד. הרעיון המרכזי בטיפול התנהגותי נכון הוא ליצור לכלב מקום בטוח ודבר שני הוא שינוי דפוסי ההתנהגות של הבעלים בכל יציאה וכניסה מהבית. בעזרת שתי טכניקות אלה שתיכף אפרט לגביהן ניתן להגיע לתוצאות טובות ובמהירות יחסית.

מקום בטוח

כפי שכתבתי במאמר אילוף כלבים - חינוך גורים - גמילה מצרכים בנוגע לטריטוריה קטנה, בטוחה ומהנה חשוב שיהיה לגור או כלב בוגר מקום בו הוא "מרגיש בבית". המקום הבטוח יכול להיות פינה בבית שם נמצאת השמיכה האהובה עליו, הכרית האהובה עליו, המשחקים, החטיפים וכל מה ש - "עושה לו טוב". כשכלב נמצא רגוע במקום הבטוח נשבח אותו במילים טובות, חטיפים, ליטופים וכו'. במקרים רבים של חרדת נטישה ניתן ליצור מקום בטוח בעזרת כלוב טיסה, כדאי מאוד להיעזר באיש מקצוע לצורך שימוש בשיטה זו. כלב עם חרדת נטישה עלול לפתח בעיות התנהגות נוספות והחרדה שלו עשויה לגבור אם תהליך ההרגלה לכלוב טיסה לא מתבצע בצורה נכונה. הסיכויים לבעיות התנהגות נוספות עולים כאשר נטפל בכלבים שהיו סגורים במכלאה או במקומות סגורים וקטנים לא נאותים לפני כן, כלוב הטיסה עלול לעורר בעיות התנהגות מן העבר. השיטה מבוססת על הרגלה בהדרגה לכלוב. בתחילה הכלוב פתוח (יש לפרק את כלוב הטיסה לשני חלקים עליון ותחתון). נוכל לעשות זאת באמצעות חיזוקים מילוליים, חטיפים בתוך כלוב הטיסה ובדרך אליו, החשוב מכל הוא שהכלב יבין שזה המקום הבטוח שלו, מקום שכיף להישאר בו. ככל שיעבור זמן הוא יישן בכלוב טיסה ביום ובלילה, הכלוב יכול להישאר פתוח במהלך היום על מנת שהכלב יחליט בעצמו היכן נוח לו לרבוץ. כלוב טיסה היא שיטה פרקטית ואפקטיבית כיוון והוא יכול לשמש אותנו גם לנסיעות, טיסות, ימים של בדיקות וטרינריות או בזמן שיש אורחים ואתם לא רוצים שהכלב יסתובב לכם בין הרגליים. שוב, אני ממליץ להיעזר בכלוב טיסה רק בהדרכת איש מקצוע.

שיטה נוספת ליצירת מקום בטוח היא גדר גורים כפי שפירטתי באותו מאמר אילוף כלבים - חינוך גורים - גמילה מצרכים. תחימת הכלב במקום קטן רק שכאן נבצע זאת באמצעות גדר גורים, ניתן לרכוש אותה בהום סנטר, אייס וחנויות חיות ברחבי הארץ. חשוב להרגיל את הכלב למקום גדר הגורים באמצעות חטיפים, חיזוקים מילוליים, ליטופים וכו', דבר נוסף שאפשר לעשות הוא להניח את גדר הגורים במקום המרבץ הטבעי של הכלב. במהלך היום הכלב שוהה באזור המגודר, רצוי שהמקום יהיה קטן מספיק כדי שירגיש בטוח אך לא קטן מדי. ככל שיעבור הזמן ונראה שיפור ברמת החרדה של הכלב נוכל להוציאו מהאזור התחום, לקרוא לו, להוציאו לטיולים וכו'. זכרו, מקום קטן גורם לכלב לא "להתפזר" בבית ולהוציא את התנהגויות החרדה באמצעות כרסום והרס, עשיית רכים ועוד התנהגויות חרדתיות שפירטתי במאמר אילוף כלבים - חרדת נטישה חלק א: הסבר לתופעה, סימפטומים ואבחון.

שינוי דפוסי התנהגות ביציאה מהבית (טשטוש) - בכל פעם שאנו עוזבים את הבית אנחנו נותנים לכלב רמזים חושיים רבים בנוגע לעזיבתנו. הכלב רואה אותנו מתארגנים לעזיבה, שומע לעתים את צרור המפתחות או צעדים שלנו בבית, לעתים הבעלים נוגעים בו, מלטפים לפני שעוזבים והוא אף יכול להריח את הבושם החדש שלנו, כלבים מריחים בממוצע פי 40 טוב יותר מבני אדם. חשבו על כך, בכל יום עבודה אנחנו מתעוררים לצלצול הפלפון או השעון המעורר, שוטפים פנים, מצחצחים שיניים, אוכלים ארוחת בוקר, מתלבשים, לוקחים את צרור המפתחות ועולים על האופנוע או נכנסים לרכב. רק בעזרת ההבנה שהכלב מפעיל את כל חושיו מלבד חוש הטעם לפני שאנחנו עוזבים וניטרול אותם רמזים חושיים שאנחנו נותנים לו נשבור את שגרת היציאה מהבית. אין צורך שהכלב יראה אותנו עוזבים אם הוא נמצא בכלוב טיסה לדוגמא, אפשר לשים בושם אחר בכל פעם או לא לשים מדי פעם, כמובן שלא נלטף את הכלב בטרם נצא ונשתדל להיות שקטים עד כמה שאפשר. כלומר, אל תדברו, אל תסתכלו ואל תיגעו בכלב לפני שתצאו מהבית. ה"טקס" שאנחנו יוצרים עם הזמן יכול רק לחזק את חרדת הנטישה, אם הטקס ייפסק, נשבור את השגרה והכלב לא יחכה ל - "פרידה" ממנו. כלבים לא מכירים את המושג שלום או להתראות והעובדה שאנחנו יוצרים "טקסי שלום" ו- "טקסי להתראות" גורמים להם להיקשר ולדעת בדיוק מתי אנחנו עוזבים ואיך זה מרגיש.

טשטשו את היציאה מהבית, שנו את סדר הפעולות בטרם תעזבו. קחו את התיק עוד יום קודם ושימו אותו ברכב, הפרידו את המפתח לדלת הבית מהצרור על מנת שלא תרעישו כשתצאו מהבית, נעלו נעליים זמן רב בטרם תצאו מהבית בקיצור, נסו לטשטש את סימני העזיבה המוכרים כיד הדמיון שלכם. במקרים בהם קיימת חרדה נצפית כפי שהזכרתי קודם, נסו לנתק את הסימנים המקדימים ליציאה מהיציאה עצמה. כלומר התארגנו ליציאה ואז שבו וצפו בטלוויזיה בסלון או עשו כל דבר אחר ואז לפתע צאו. יצירת הבלבול אצל הכלב והעלמת סימני היציאה יכולים רק הם להעלים את חרדת הנטישה או להפחיתה בכמה רמות.

שינוי דפוסי התנהגות בחזרה הביתה (טשטוש) - באותה צורה שננסה לשבור את דפוסי ההתנהגות של היציאה מהבית כך נעשה בחזרה הביתה. "טקס" החזרה הביתה כמו "טקס" היציאה מהבית חייב להיעלם כמו כן. אל תתייחסו לכלב מרגע שנכנסתם הביתה ועד שהוא נרגע. אל תסתכלו עליו, אל תגעו בו ואל תדברו אליו, כלב שמקבל יחס בכל פעם כשאחד מחברי הלהקה נכנס הביתה מפתח הרגל. בכל פעם כשאחד מחברי הלהקה ישוב הביתה הכלב יתלהב, ינבח, יכשכש בזנב ויתרגש. ההתרגשות הזו לא מועילה לכלב הסובל מחרדת נטישה, עדיף לגרום לו לרוגע, איזון ושלווה. חזקו את הכלב רק לאחר שנרגע, ברגע שהוא רגוע ועסוק בשלו לכו למקום הבטוח ושבחו אותו על היותו רגוע (חטיף, מילה טובה, ליטוף וכו'). עוד בטרם ההגעה הביתה, רצוי לחנות את רכבכם ברחוב הסמוך או במרחק מה מהבית, כלבים שומעים בממוצע פי 40 טוב יותר מבני אדם ולכן יכולים לשמוע את מנוע המכונית כשתתקרבו. הוציאו את המפתח לדלת הבית מהצרור כדי שלא תרעישו בכניסה הביתה, התקרבו בשקט לדלת, אל תרעישו כדי שהכלב לא ישמע אתכם מתקרבים. אם נכנסתם הביתה מבלי שהכלב שם לב לכך עשיתם עבודה מצויינת וכשתצוצו מאחורי קיר הסלון או תצאו לפתע מהמטבח ותחבקו אותו, הוא לא יבין כיצד זה קרה - זו המטרה.

ישנן פעולות נוספות שיכולות להועיל לתהליך. נצלו יום חופש, שבת או חג כדי להתנהג כביום רגיל, אתם כביכול "יוצאים לעבודה". נסו לשחזר פעולה אחר פעולה בדיוק רב "כאילו אתם יוצאים לעבודה" (התלבשו, התגלחו, נעלו נעליים, קחו את תיק העבודה, את צרור המפתחות לרכב, הפלפון ואז הישארו בבית ואל תצאו, הכלב יחכה לכך שתצאו לעבודה ויתבלבל מהעובדה שנשארתם בית, עם הזמן סימני העזיבה לעבודה יטשטשו עד שייכחדו. דבר נוסף שתוכלו לעשות, צאו מהבית והמתינו עד שהכלב יגלה סימני חרדה ואז כנסו הביתה שוב, הכלב לא יבין איך חזרתם כל כך מהר והעזיבה לא תגרום להמתנה ארוכה לשובכם. הסתובבו באזור הכניסה לבית, ליד הדלת ורשרשו במפתחות כל עוד הכלב לא מגלה סימני חרדה והפסיקו., אם לא גילה סימני חרדה חזקו אותו. פעולה נוספת שתוכלו לבצע בימי חופשה או כשיש לכם זמן באחד הבקרים היא מעין "תרגיל" או "משחק" מהנה הבנוי לשניים מחברי הלהקה לפחות (הלהקה = המשפחה). אחד מחברי הלהקה מבצע סדר פעולות רגיל וכביכול "יוצא לעבודה". לאחר ש"יצא מהבית לעבודה", חבר הלהקה השני מוציא את הכלב לטיול ובזמן זה הראשון חוזר הביתה ומתחבא. ברגע שהכלב חוזר מהטיול וחבר הלהקה שהוציא אותו לטיול עוזב את הבית כי עכשיו הוא "יוצא לעבודה", חבר הלהקה הראשון יוצא מהמחבוא ומפתיע את הכלב שלא יבין מהיכן הוא צץ. הכלב לא יבין איך אחרי כל סימני העזיבה של הלהקה, אחד מחברי הלהקה עדיין בבית.

עליכם להיות סבלניים, הטיפול ברוב המקרים דורש שילוב של טיפול תרופתי למספר חודשים וטיפול התנהגותי ארוך טווח. לעולם אבל לעולם, אל תענישו את הכלב כשחזרתם לביתכם וראיתם שתן, צואה, משקוף מכורסם או מראות דומים. צעקות, אלימות והענשה אחרת רק יעצימו את החרדות אצל כלבכם ולא יביאו לפתרון הבעיה. עונש במצבים מסוג זה יספק לכלב סיבה אמיתית לפחד וחרדה בזמן נטישה ועשוי להוביל לתוקפנות ואגרסיביות מתוך פחד (תוקפנות חרדתית) בלי שום קשר להחמרה של חרדת הנטישה.