12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: חרדה חברתית
מאת: מוטי כהן, פסיכולוג ופסיכותרפיסט מומחה   שמור מאמר למועדפים

חרדה חברתית (Social Phobia) מוגדרת כפחד ברור ומתמשך ממצב או מצבים חברתיים וביצועיים, בהם האדם נחשף לאנשים לא מוכרים, או לאפשרות של בחינה דקדקנית של אחרים. האדם חושש שמא ינהג בדרך בה יושפל או יובך. אפשר לראות בחרדה החברתית חרדה מפני הערכה שלילית. עפ"י ההערכות, כ- 10% ויותר מהאוכלוסייה יסבלו במהלך חייהם מחרדה חברתית בדרגות קושי שונות. חרדה חברתית נחשבת להפרעה הנפוצה מבין הפרעות החרדה השונות. חרדה חברתית שכיחה יותר בקרב נשים (60%) בהשוואה לגברים (40%). חרדה חברתית יכולה להתפתח כתוצאה ממספר גורמים, ביניהם גורמים ביולוגיים, תורשתיים, אישיותיים וכן אירועי חיים.

חרדה חברתית יכולה להיות ספציפית או כללית. במקרים של חרדה חברתית ספציפית קיימים לאנשים פחדים מגבילים במצב חברתי מוגדר, בו הם חוששים מחשיפה לעיניהם הבוחנות של זולתם, שמא יפעלו בדרך משפילה או מביכה. אחת הדוגמאות השכיחות לחרדה חברתית ספציפית היא פחד קהל. לעומת זאת, בחרדה חברתית כללית קיימים פחדים משמעותיים מפני רוב המצבים החברתיים. החרדה החברתית גורמת לאדם הסובל ממנה לנהוג בדרך של הימנעות כמעט מוחלטת מאותם מצבים מעוררי חרדה חברתית. החרדה החברתית הינה תופעה המגבילה מאד את הפרט לממש את יכולותיו ושאיפותיו בתחום החברתי והתעסוקתי.

תשומת לב מחקרית ניתנה לתפקידים שממלאים גורמים קוגניטיביים והתנהגותיים בהופעת חרדה חברתית ובהשתמרותה לאורך השנים. לסובלים מחרדה חברתית, ספציפית או כללית, יש סכימות סכנה של דחייה ע"י הזולת, או שאחרים יעריכו אותם בצורה שלילית - מה שמביא את האנשים להרגיש מאויימים, פגיעים, חשופים ל"קטסטרופה". פעמים רבות נובעת חרדה חברתית מתהליך של התנייה קלאסית ישירה או עקיפה, כמו התנסות אישית או עדות למקרים שאדם הוא מטרה לכעס ולביקורת, לצחוק וללגלוג, כשהסיטואציה נתפסת כתבוסה אישית והשפלה חברתית.

לאנשים הסובלים מחרדה חברתית ונמצאים בסיטואציה חברתית מעוררת חרדה יכולים להיות ביטויים גופניים מגוונים: סומק, עיוות שרירים, חולשת איברים, קשיי נשימה, חולשה, סחרחורות, אובדן חושים, דפיקות לב מואצות, הזעה, מתח שרירים, יובש בפה ובגרון, בחילות, רעידות ועוד. המחשבה שמא אחרים יראו בעדות חיה את הביטויים הגופנים – גורמת בעצמה להגברתם והעצמתם. החרדה העצומה מהסיטואציות החברתיות יוצרת התנהגות הימנעותית שמתפתחת והופכת לכרונית, וכוללת "פטנטים" והתנהגויות מגוננות, שמטרתן התחמקות ממצבים מביכים אלו. עם זאת, ההימנעויות משמרות ומתחזקות את החרדה לאורך שנים רבות, והמחיר האישי, החברתי והתעסוקתי עלול להיות כבד ביותר.

עמית (שם בדוי) הינו מהנדס בחברת הייטק, מוכשר ומוערך מאד בחברה שבה עובד. מנכ"ל החברה הציע לעמית קידום לתפקיד ניהולי, עם שיפור ניכר בתנאי העסקה. עמית, במפתיע, דחה את ההצעה בנימוס. הוא ידע שבמסגרת התפקיד המיועד יידרש לבצע פרזנטציות רבות, גם בתוך החברה וגם מחוצה לה. מאז שעמית זוכר עצמו, הוא עושה הכל כדי להימנע ממצב שיצטרך לדבר בפני קהל. עמית סובל מפחד קהל, באופן שמשתק את קידומו התעסוקתי. הוא מתקשה אפילו להציג עצמו בישיבות חיצוניות, כשעושים סבב היכרות, ועושה זאת לרוב במסר קצר מאד. הצעות עבודה ממקומות עבודה הדורשים מרכזי-הערכה קבוצתיים – נדחים על ידו בנימוס...

ליאור (שם בדוי) הינו עורך-דין שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות. פחד קהל ממנו הוא סובל גרם לו להימנע לחלוטין מהופעות בבית-המשפט. הוא עשה הכל כדי לחפש תפקיד כמשפטן שלא יחייב אותו להופיע בבית-משפט. בהמשך, החליט לנטוש לגמרי את המקצוע.

פחד קהל הינו, כאמור, צורה ספציפית של חרדה חברתית. במקרים אלו קיימת רגישות יתר להימצאות במוקד של בחינה או שיפוט, מלווה בהערכה פסימית לגבי הסיכוי להצליח לבצע פרזנטציה/נאום בצורה מוצלחת. הביטחון העצמי בסיטואציות אלו נמוך, תחושת המסוגלות מצומצמת. נסיונות עבר לדבר בפני קהל נתפסים כ"מאיימים" עד "קטסטרופליים". יש זיכרון צרוב של סימפטומים גופניים ושל קושי קוגניטיבי (קושי להתרכז, קושי לזכור את חומר ההרצאה, קושי בחשיבה). חוויות העבר מסיטואציות של דיבור בפני קהל יוצרות אמונות כמו "אין סיכוי שאצליח לעבור את זה בשלום", "הם יצחקו עלי", "אני אעשה צחוק מעצמי" וכו'. האדם הסובל מפחד קהל "מקנא" באלו המסוגלים לדבר בפומבי, אבל עושה הכל כדי להימנע מלהגיע למצב שבו יידרש לעמוד בפני קהל ולדבר בפומבי. ההימנעויות עצמן לעיתים יצירתיות ביותר, עד כדי שנראות אמיתיות, ואחרים לא חושדים שמדובר כלל במישהו שסובל מפחד קהל. ההימנעויות לאורך השנים מקבעות את המצב, ולפעמים מחמירות אותו והופכות אותו לעמיד יותר. פעמים רבות אנשים שסובלים מפחד קהל נמנעים מקבלת ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מתאים, ומוכנים אף להקריב התקדמות תעסוקתית – הכל כדי לא לחשוף את ה"בושה". הם מוכנים לוותר על תפקידים גבוהים יותר, על תפקידי ניהול, או על תפקידים בהם יש אינטראקציה חברתית משמעותית. למעשה, הם מקבלים את זה בהכנעה ("אני כזה וזהו").

בקרב הסובלים מחרדה חברתית יכולות להיות מעורבות מספר סכמות קוגניטיביות מלאדפטיביות. דוגמאות לסכמות קוגניטיביות אפשריות בחרדה חברתית:
חסך רגשי – סכמה של היעדר תמיכה או קשר רגשי, תחושה שהסובל מח"ח אינו חשוב באמת למישהו, או שלעולם לא באמת יוכל לייצר קשר ותמיכה רגשית משמעותית.
כישלון – סכמה שבמוקדה הסובל מח"ח מאשים עצמו שתפקודו החברתי, הזוגי או התעסוקתי כושל ובלתי ראוי בהשוואה לאחרים.
פגימות/בושה – סכמה המקפלת בתוכה תחושה עצמית של נחיתות, מגוחכות, מוזרות, בושה ומבוכה חברתית, דימוי גוף שלילי, תחושה עצמית של פגימות.
בידוד וניכור חברתי – סכמה של אי-שייכות, זרות, ניכור ובידוד של הפרט מהחברה.
תלות/חוסר מסוגלות – סכמה של חוסר אונים במצבים חברתיים, חוסר ביטחון במסוגלות החברתית.
כניעות - דיכוי הרגשות והרצונות בפני אלו של האחרים, חוסר אסרטיביות.

אחד המאפיינים הבולטים בחרדה חברתית הוא המופנמות. אדם מופנם מפנה את האנרגיות שלו כלפי עצמו, לעומת אדם מוחצן שמפנה את האנרגיה שלו כלפי אחרים. המופנם סגור יותר באינטראקציה בינאישית, פחות קומוניקטיבי, בעל הבעה רגשית מאופקת ומצומצמת יותר. ביישנות אף היא קשורה למופנמות. אומנם, לא לכל אדם ביישן ישנה חרדה חברתית, אבל צפוי למצוא מרכיב של ביישנות, לעיתים קיצונית, באנשים עם חרדה חברתית. מאפיין נוסף הינו הקושי לנהוג בסיטואציות חברתיות ותעסוקתיות בצורה אסרטיבית, כך שמתעורר קושי לעמוד על זכויות, לבקש העלאה במשכורת וכד'.

רגישות לדחייה (Rejection Sensitivity) ורגישות לביקורת משחקות לא פעם תפקיד מרכזי בחרדה חברתית. זהו תהליך קוגניטיבי שיטתי, שנוצר סביב חוויות של דחייה בשלבי התפתחות מוקדמים, וסביבו נוצרת תבנית של חוסר ביטחון, ביישנות ומופנמות, ובהמשך - הימנעויות. הרצון להשיג קבלה חברתית ולהימנע מדחייה חברתית ומביקורת שיפוטית מהווה את אחת המוטיבציות האנושיות הבסיסיות, המרכזיות והחשובות ביותר. חרדת הדחייה באה לידי ביטוי בציפייה לדחייה באינטראקציות בינאישיות וחברתיות. תחושת האיום בסיטואציות חברתיות מופעלת באופן אוטומטי ומותנה, והציפייה עצמה מפעילה רגשות שליליים, דריכות, חוסר יכולת להתמקד בביצוע. עיקר המיקוד מופנה דווקא לחיפוש רמזים של דחייה. הרגישות לדחייה מייצרת נטייה להתבודדות, להימנעות מסיטואציות חברתיות, להפחתה בדימוי העצמי, בערך העצמי, בביטחון החברתי ובתחושת המסוגלות.

ניתן לראות לעיתים רלוונטיות של פרפקציוניזם לחרדה חברתית. אמונות היסוד בחרדה חברתית כוללות הערכה עצמית שלילית בסיטואציות חברתיות, וכן ביקורת מחמירה ל"טעויות" שהם עלולים לעשות בפני אחרים. גם כאן, התגובה בחרדה חברתית דומה לזו שבפרפקציוניזם – ספק גדול וחשש לטעויות ולתגובות שליליות מצד אחרים. הנטייה הזו מזינה תפיסות ומחשבות מעוותות, למרות שאנשים עם חרדה חברתית לא באמת עושים יותר טעויות מאנשים ללא חרדה חברתית. הם פשוט נוטים להפחית בהערכת הביצוע שלהם ומגזימים במידת החרדה ש"נראית" בהם ע"י אחרים. הפערים התפיסתיים הללו משותפים הן בחרדה חברתית והן במקרים של פרפקציוניסטים. סביר כי הסובלים מחרדה חברתית, שיש בהם גם מרכיב פרפקציוניסטי מודגש יותר, צפויים לסבול מסימפטומים קשים יותר של חרדה חברתית, הן בסיטואציות של ביצוע בפני אחרים והן באינטראקציות חברתיות כלליות.

בחברה של המאה ה- 21, שמעודדת ומכבדת קשרים חברתיים, נטייה למוחצנות, ביטחון עצמי ואסרטיביות – חייו של הסובל מחרדה חברתית הופכים להיות קשים מנשוא, הן בתחום החברתי והן בתחום התעסוקתי. התחושה הנלווית הינה תחושת של ייאוש, חוסר תקווה, והשלמה קשה עם העובדה ש"אני כזה וזהו". העתיד נראה פסימי ביותר, והכאב הנפשי הנלווה הינו עצום, במיוחד במקרים של חרדה חברתית קשה.

הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר למקרים של חרדה חברתית ופחד קהל הינו הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT), המשלב עבודה טיפולית במספר מישורים:
? שינוי המרכיב הקוגניטיבי נעשה ע"י זיהוי עיוותי וטעויות החשיבה, פרשנויות ותפיסות מוגזמות של הזולת, וכן ביצוע של הבנייה קוגניטיבית מחודשת. הפרט, הסובל מחרדה חברתית מעריך הערכה מוגזמת את ה"איום" החברתי, ובה בעת מעריך הערכת-חסר את יכולת התפקוד החברתי שלו.
? שינוי המרכיב הרגשי נעשה באמצעות קבלת הרגשות, נרמול החרדה, תהליכים של התבוננות עצמית וטכניקות הירגעות.
? שינוי המרכיב ההתנהגותי באמצעות תרגול וחשיפה הדרגתית, גם בדמיון מודרך (או היפנוזה), אך בעיקר באמצעות מדרג חשיפות במציאות. תשומת לב ניתנת להפסקת ההימנעויות וה"פטנטים" שהפרט עושה כדי להימנע ממצבים חברתיים מעוררי חרדה.
? רכישת מיומנויות חברתיות, שיפור האסרטיביות וכד' כחלק אינטגראלי מהתהליך הטיפולי.

טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי בחרדה חברתית יכול להיות פרטני או קבוצתי, כשלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. השיפור שהפרט יכול להשיג בטיפול פסיכולוגי עשוי להיות משמעותי, הן בתחום החברתי, הן בתחום האקדמי והן בתחום התעסוקתי. רבים הפונים לטיפול פסיכולוגי בחרדה חברתית מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם טוב יותר, ואף פותחים בפניהם לעיתים מסלול לקריירה ניהולית, שלא היה מתאפשר ללא הטיפול.

_____________________________________________________________________________
*הכותב הינו פסיכולוג חברתי-תעסוקתי מומחה ופסיכותרפיסט, מומחה בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). לשאלות ולפרטים נוספים: http://www.psychol.co.il , טל' 050-7676704.