12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: לעצור את מחוגי הזמן. האם נוכל להאריך את חיינו לנצח?
מאת: דר` רונית נחום   שמור מאמר למועדפים

מאז ומתמיד חיפש האדם את סוד החיים הנצחיים את "מעיין הנעורים" – איזה
שהוא גורם או כוח שיוכל להאריך את חייו לנצח.

שימור הנעורים משתקף באגדות בכל הדורות. המחקר המדעי הראשון שכוונתו
הייתה להוכיח שיש חיי נצח נערך בשנת 1912 ע"י דר` אלקסיס קארל אחד הביולוגיים החשובים ביותר בתקופתו. דר` אלקסיס קארל ניסה להוכיח שיש חיי
נצח. לצורך העניין הוא לקח רקמת חבור של תרנגול וגידל אותה בצלוחית
גידול. הוא רצה לראות כמה זמן יוכל לדאוג לכך שהתאים יתחלקו.
את התאים האלה הזין ב"מרק עוברי" תמצית שנלקחה מעוברי אפרוחים. התאים האלה התפתחו היטב. הם התחלקו ויצרו תאים חדשים והתאים העודפים הושלכו.

התאים המשיכו להתחלק 35 שנה. אלקסיס קארל קבע לפני הניסוי שתאים הם בני אלמוות במהותם אם נותנים להם סביבה אידיאלית. כלומר אם נספק לרקמה חיה את כל המזון הדרוש לה ונסלק מסביבה את הפסולת אין שום סיבה למוות.
הרעיון הזה החזיק מעמד עד שנות ה- 60 כאשר דר` לאונרד הייפליק ניסה לחזור
על הניסוי ונכשל. הוא הגיע למסקנה שבניסוי של דר` קארל הייתה טעות בסיסית כי בכל פעם שהוסיפו לרקמה בצלוחית תמיסת מזון שנסחטה מעוברי אפרוחים בעצם הוסיפו גם תאים חיים חדשים. הייפליק מצא שרק תאים סרטניים יכולים לחיות חיי נצח. לתאים בריאים יש מגבלה בהתרבות.

הוא מצא שתאים בריאים יכולים להתחלק 50 פעמים כאשר החלוקות האחרונות
הולכות ונעשות איטיות ואז הם מתים. להגבלה זו של התחלקות קוראים "הייפליק לימיט". עוד מצא הייפליק שאם יקפיא תאים בתרבית אחרי 20 חלוקות ואח"כ יפשיר אותם ויזין אותם מחדש, הם יזכרו שנותרו להם עוד 30 חלוקות.

לגבי אדם 50 חלוקות תאים שוות ל- 100-125 שנות חיים.

היום כשאנחנו כבר יודעים שחיי נצח לא יכולים להיות מנת חלקנו עדיין נשארנו עם כמה שאלות בלתי פתורות:

א. מדוע רוב בני האדם אינם זוכים לממש את תוחלת החיים הפוטנציאלית?
ב. המאה האחרונה מאופיינת במחלות ניוון קשות. האם מחלות אלו הן
תהליך טבעי שמלווה את הזקנה? אם כן איפה היו כל המחלות האלו במאה
הקודמת?
ג. בכל זאת יש בינינו כמה בני 80 ו- 90 בעלי מרץ רב ומראה צעיר יחסית
שמערכת כלי הדם בגופם וכושרם הגופני שווים מבחינה אובייקטיבית לאלה של
אנשים בני 30 ו- 40. מה הם עושים אחרת??

כדי לנסות למצוא תשובות לשאלות אלו ננסה לעמוד על 2 התיאוריות החשובות
המסבירות את תהליך ההזדקנות.

1. תאוריית התכנון - יש איזה שהוא שעון גנטי המתקתק בכל תא ותא וקובע
מתי תבוא הזקנה.

2. תאוריית הנזק - הזדקנות היא תוצאה של נזק מצטבר לתאים ולחומרים הגנטיים.

התאוריה השולטת כמובן היא תאוריית הנזק מפני שהיא מספקת הסבר גם לבסיס של מחלות נווניות.

האחריות להזדקנות ומחלות מוטלת על הנזק שגורמים:
א. רדיקלים חופשיים
ב. גליקוזילציה
ג. טוקסינים

רדיקלים חופשיים
מבחינה כימית רדיקלים חופשיים הם מולקולות לא יציבות וריאקטיביות בעלות
אלקטרון חופשי, מחפשות להיצמד לכל מה שרק יתקלו בו. אם לא נתקל בהם
אנטיאוקסידנט שמפרק אותן מנשקן, הרי שהן יתקפו את ממברנות התא, שומנים
בגוף, חלבונים ו-DNA.

למעשה רדיקלים חופשיים נוצרים בגוף באופן טבעי. תהליך הנשימה יוצר
רדיקלים חופשיים. הרדיקלים חופשיים ממלאים בגוף תפקידים חיוניים כמו
קטילת חיידקים ויצירת חבורים מחזיקים בין סיבי הקולגן בעור.

אם רדיקלים חופשיים נוצרים באופן טבעי בגוף סביר להניח שהטבע דאג גם
להגנה ואכן הגוף מייצר מערכת אנזימים שמטרתם להחזיק את יצירת רדיקלים
חופשיים ואת פרוקם בשווי משקל. אם יש עודף רדיקלים חופשיים ואין בגוף די
אנזימים מפרקים כמו בגילאים מבוגרים נזקם של הרדיקלים החופשיים הולך
וגובר והם מהווים את הסיבה העיקרית לתהליכי ההזדקנות הקורים בגוף.
האנזימים מצליחים לתקן DNA שניזוק. בנוסף ישנם מרכיבי תזונה שנחשבים
לאנטי אוקסידנטים (מנטרלי רדיקלים חופשיים) והעיקריים שביניהם: ויטמין E
A C בטה קרוטן והמינרלים סלניום ואבץ.

אבל פה זה לא נגמר מפני שמלבד המתקפה הפנימית של רדיקלים חופשיים המאה
האחרונה הולידה מתקפה חיצונית של רדיקלים חופשיים ממזון מעובד, עישון,
עשן מכוניות, שמנים מקולקלים, זיהום אויר, בשר על האש, קרינה, רעלים
בחקלאות, חומרי ניקוי ועוד. אותם רדיקלים חופשיים מטלטלים את הגוף כשהם
תוקפים תאים, מעפשים את שומני הגוף, גורמים להחלדת חלבונים, תוקפים את
קרומי התאים ופוגעים במסר הגנטי של התאים.
אותם רדיקלים חופשיים הם הגורמים להזדקנות. הם מזקינים אותנו בטרם עת
וממיתים אותנו מוקדם מידי. לכן כדי להתגונן צריך:
א. לצמצם את הנזק
ב. להשקיע יותר במערכות הגנה.

גליקוזילציה

תהליך שבו משתנה מבנה החלבון בהשפעתה של מולקולת סוכר. סוכר הדם נוטה
להתרכב עם חלבוני הגוף ולעוות את המבנה הבסיסי שלהם. שעור הנזק שגורם
הסוכר לחלבון מצוי ביחס ישר לריכוז הסוכר בדם. ככל שעולה הגיל נוטה רמת
סוכר הדם לעלות. ככל שמתארך משך זמן עליית סוכר הדם מתרבים תוצר לוואי
של חלבונים פגומים והזדקנות הגוף מואצת.
כדי להתגונן צריך
א. להוציא מהתפריט את כל הפחממות הפשוטות.
ב. להוריד צריכת קלוריות ל- 1600 קלוריות מקסימום.
ג. ליטול תוסף מזון בשם כרום פיקולינט שידוע ביכולתו לעכב גליקוזילציה.

טוקסינים

כל החומרים אשר יכולים לחדור לרקמות הן ממקור חיצוני והן ממקור פנימי
ומפריעים לתפקוד הנורמלי של האורגניזם.
כדי לתפקד בצורה אופטימלית דורש כל תא מזון, ניקוז ועצבוב. כאשר מתחוללת
הפרעה באחד מהגורמים האלה חלה ירידה בבריאות וכוח החיים.
גופנו אינו דבר סטטי דברים בתוכנו משתנים כל הזמן. בגוף קיימת פעולה
כימית ופיזיקלית שאינה מפסיקה לרגע. חומרים נקלטים, נבנים, מתפרקים
ונהרסים כל הזמן. אנחנו קורים לזנה מטבוליזם (בנייה ופרוק).
תוך כדי התהליכים האלו נוצרת פסולת שמסולקת לדם ומשם מובלת אל האיברים
שאחראים לסילוקה החוצה. במצבים מסוימים הפסולת אינה מוצאת דרכה החוצה
חודרת לתאים ונשארת שם.
בנוסף לטוקסינים ממקור פנימי אנחנו חשופים לטוקסינים ממקורות חיצוניים
כמו: מתכות כבדות – עופרת, קדמיום, כספית, חומרים משמרים, צבעי מאכל,
הורמונים, קוטלי עשבים, חומרי הדברה, כלור, זיהום אויר, חומרים
קוסמטיים, חומרים לשיער וכו`.

מה הקשר בין טוקסינים אלו להזדקנות מואצת?

טוקסינים גורמים לשיתוק אנזימים. אנחנו מכירים 2 סוגי מינרלים.
מינרלים מזינים ומינרלים רעילים.

מינרלים מזינים

מינרלים שנמצאו הכרחיים לגוף האדם לשם תפקוד נאות. חלק מהמינרלים צריכים
להימצא ברמת עקבות בלבד כמו ליתיום, קובאלט, מוליבידן. גם מינרלים
מזינים מעל רמה מסוימת רעלים. חלק מהמינרלים מהווים קו אנזימים.

מינרלים רעילים

מינרלים שקשורים בדרך כלל לרעילות והפרעה לתפקודים ביולוגיים בגוף. אין
להוסיפם לגוף אבל הם חודרים אלינו בגלל נפוצותם בסביבתנו.

אנזימים

חלבונים שנוצרים ע"י DNA הם קובעים את תנאי החיים ואיך ניראה. לאנזימים
יש חור כימי קטן שמאפשר למולקולה קטנה להפעיל אותם. המולקולה היא מינרל
תזונתי. למשל אבץ מהווה מפתח בכ- 100 אנזימים.
מינרל רעיל שמאד דומה למינרל התזונתי ומתאים לחור הדמיוני יכול להיכנס
לאנזים אבל לא יוכל להפעיל אותו. ואז אנזים זה לא יתפקד. זהו מצב
רעילות. במצבים של שיתוק אנזימים אנחנו מזדקנים מהר וחולים יותר.

מי יכנס לחור זה עניין סטטיסטי. אם יש הרבה מינרלים רעלים יש סיכוי סביר
לקבל רעילות ושיתוק אנזימים. אבל יתכן מצב שהמינרלים הרעילים בכמות
סבירה אבל חסר מינרלים תזונתיים ואז יש לסיכוי למינרל רעיל להיכנס.
כלומר כדי לקבל הרעלה של מתכות רעילות מספיק שיהיה חוסר במינרל תזונתי.

לדוגמה סלניום הוא קואנזים בגלוטטיון פרוקסידאז – אנזים מאד חשוב מנטרל
רדיקלים חופשיים, מנטרל כימיקלים, תרופות, קפה, אלכוהול. הוא מכין גורם
רעיל ובלתי מסיס שיהיה מסיס ויצא בשתן. ירידה שלו מאופיינת בכל המחלות
מקטרקט עד הזדקנות ואיידס.
אנזים זה מופעל על ידי סלניום. במצב שאין מספקי סלניום או שיש הרעלת
קדמיום ינצח הקדמיום הוא יכנס לגלוטטיון וישתק אותו.

מנין מגיע הקדמיום?
רוב הקדמיום בסביבתנו הוא תוצא לואי של היתוך וניצול עפרות אבץ, עופר
ונחושת. קדמיום משמש בתעשיות : ציפוי מתכות, צבעים, סוללות ופלסטיק.
ברור שכמויות זעירות של קדמיום מצויות היום בעולמנו המתועש, באויר,
במים, בקרקע ובמזון.

מזונות מהווים בדרך כלל מקור ראשוני לזיהום בקדמיום. מזונות נוטים לאגור
קדמיום. הצמחייה קולטת קדמיום מן הקרקע ומי השקיה, הדגה צוברת קדמיום
מהמים וכו`. בחקלאות משתמשים בדשן פוספט ומי ביוב. שני אלה מכילים
קדמיום ומגבירים בקרקע החקלאית. באופן רגיל קדמיום לא נמצא במים אבל יש
דליפות של קדמיום מן הצנרת והמיכלים ומפסולת תעשיה כימית. המקור העיקרי
לקדמיום הוא בעירת נפט ופחמים ושריפת אשפה עירונית. קדמיום נפלט לאויר
גם ממפעלים תעשייתיים, מתנורי ההיתוך המפיקים אבץ עופרת ונחושת.

גם סיגריות הן מקור לזיהום בקדמיום. טבק מכיל קדמיום. קדמיום מסוגל
לחדור לדם דרך מערכת העיכול אחרי אכילה או שתיה או דרך הריאות עם הנשימה.
קשה לנקות גוף מקדמים כלומר חשיפה לקדמיום אפילו ברמות קטנות מסוכנת.)

גלוטטיון מחזר ויטמין C שמחזר ויטמין E ואז נקבל חמצון שומנים. זהו נזק
אדיר. יהיה לחץ חמצוני. נתחיל לסבול מנוון מהיר. נהפוך רגישים לרעלים
כמובן אי סבילות תרופות.
לא מרגישים במצב זה פשוט מזדקנים מהר וחולים יותר.

כדי להתגונן יש לערוך תכנית דה טוקסיפיקציה – נטרול רעלים.

אם נחפש את נקודות התורפה העיקריות שבהן פוגעים תהליכי הזקנה אנחנו
נראה שהמערכת המועדת ביותר לפגיעה היא רקמת החבור. רקמות החבור הן רקמות
לא ספציפיות המקיפות את התאים הפונקציונליים אלה שעושים את העבודה
בגופנו. רקמות החבור דואגות לאספקת מזון לתאים ופינוי פסולת. אי אספקת
מזון ויותר חשוב אי פינוי פסולת מהווה גזר דין מוות לתאים.
מוות טבעי נגרם כתוצאה ממחסום ברמת חבור – כשהן חסומות הן פשוט חונקות
את התאים הפונקציונליים.
כדי לנקות את מערכת רקמת החבור יש לעודד את כל מערכות ההפרשה – מערכת
עיכול, כליות, כבד ועור.

תכנית ניקוי
כל תכנית התחדשות וניקוי מתחילה בניקוי הפסולת. תהליך זה מאפשר לגוף
לסלק חומרים רעילים שהצטברו בו משך שנים. לשם כך צריך להמריץ את פעולתם של הכבד, הכליות, מערכת העיכול ושאר המערכות.
בתכנית ניקוי כזאת יש לקחת בחשבון שסימפטומים יכולים להחריף לפחות
בתחילתה של התוכנית. כאשר חומרים מזיקים מסולקים מהמערכת בצורה נמרצת מרגישים סימפטומים לא נעימים שמכונים "משבר הבראה".
הסימנים יכולים לכלול: כאבי ראש, סחרחורות, עייפות, גזים, פריחות בעור,
חולשה, צמא מוגבר, שלשולים, עצירות, בחילות, חוסר שינה, לשון מכוסה, מצב
רוח ירוד ועוד.
רוב הסימנים נחלשים ונעלמים במשך הניקוי.

תכנית הניקוי יכולה לכלול צום מלא, צום חלקי, מיצי פירות וירקות.
לעיתים תכלות התכנית גם תוספי מזון לנטרול רעלים.
תוספת מזון שכיחה מאד בתכנית זו היא פסיליום – סיבים המסלקים רעלים
וחמרים קרצינוגנים מהמעי.
הניקוי יכול לכלול את כל המערכות ויכול לכלול רק מערכת אחת כמו מערכת
עיכול, כבד, לימפה או כליות הכל בהתאם למצב המטופל.
התקופה יכולה לכלול בין שבוע לשנה, שוב הכל בהתאם למצב.
התוכנית היא לא קלה ודורשת הרבה מאמץ ושיתוף פעולה אך מה לא עושים כדי למצוא את "מעיין הנעורים"?

דר` רונית נחום