12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: לאונרדו דה וינ'צי - לאונרדו דה וינצ'י - לאונרדו דוינצי - לאונארדו דה וינצי - ליאונרדו דא וינצי - ליאונרדו דא וינצ'י
מאת: מימון קראנטי   שמור מאמר למועדפים

לאונרדו נולד בווינצ'י, כפר מוקף חומה במרחק 100 ק"מ מפירנצה, איטליה, כ"בן בלתי חוקי" לסר פיירו דה וינצ'י אשר היה נוטריון אמיד ממשפחת אצולה שהכיר בו כבן ולקתרינה שעבדה כמשרתת בביתו ונישאה מאוחר יותר לאחר (הדיעות לגבי יהדותה של האם קטרינה חלוקות). אמנם גדל בין יתר בני המשפחה וזכה לחינוך כמו שאר אחיו, אך העובדה שנולד מחוץ למסגרת הנישואים, ריחפה מעליו בכל שנות ילדותו.

לאונרדו היה נער חברותי ורב קסם. בין תחביביו היו מוזיקה, רישום וקדרות. אביו שהתפעל מכמה מעבודותיו של הבן, הראה את רישומיו של לאונרדו בן ה-15 לאנדריאה דל ורוקיו, אמן נודע באותם ימים, וזה הבחין מיד בכישרון של הנער והסכים לקבלו בתור מתלמד בבית המלאכה שברשותו, בעיר פירנצה. לאונרדו השתלם אצלו עד שנת 1476 וכבר בשנת 1472 התקבל לגילדת הציירים של פירנצה. לאחר עוזבו את ורוקיו, הקים בית מלאכה משלו ופעל בעיר כאמן עצמאי. בשנת 1480 צייר את תמונתו "היירונימוס הקדוש" וכעבור שנה את "הערצת המאגים". שתי היצירות לא הושלמו.

בשנת 1481 עבר להתגורר במילאנו. כעבור שנתיים הוזמן לחצרו של הנסיך לודוביקו ספורצה כדי להכין אנדרטה לזכרו של הדוכס פראנצ'סקו ספורצה. לאונרדו הכין תבנית ליציקת ברונזה עבור דגם גדול, שמונה מטרים גובהו, המראה את הדוכס הגדול רוכב על סוסו, אולם בטרם הספיק להשלים את מלאכתו פלשו כובשים צרפתים לעיר והרסו את עבודתו. באותה שנה, 1483, צייר את "המדונה בין הסלעים", וב-1506-1508 את גירסתה השנייה של המדונה. בשנת 1498 הכריזה הנסיכות על תחרות נגינה בנבל. לתחרות באו שמונים מתחרים וביניהם דה וינצ'י, שלהפתעת הכול הביא איתו נבל מיוחד שבנה בעצמו. אף אחד לא ידע מתי ובאיזו הזדמנות למד דה וינצ'י לנגן בנבל, אבל הוא עשה זאת בצורה מושלמת כל כך, שיתר המתחרים הודו בתבוסתם.

בשנת 1494 החל לצייר בכנסיית סנטה מריה דלה גראציה את "הסעודה האחרונה", ציור קיר ענק וייחודי המתאר את ארוחתו האחרונה של ישו ואשר העבודה עליו נמשכה כשנתיים. הציור החל להיסדק כבר בימי חייו של האמן, משום שזה מיאן להשתמש בטכניקה המקובלת באותם ימים ובמקום זאת המציא טכניקה חדשנית משלו שלא עלתה יפה. ציור זה נחשב לגאוני, משום שהוא יוצר אשליה כאילו הוא המשך של האולם ובשל העיוות הפרספקטיבי הגורם למסתכל לראות את אשר על השולחן שגבוה מעיניו. דה וינצ'י עוד הספיק להוסיף את איוריו לספרו של לוקה פאצ'ולי על הפרופורציה. בשנת 1499 עזב את מילאנו ויצא לבקר במאנטובה ולאחר מכן בוונציה. כעבור שנה שב להתגורר בפירנצה והחל לצייר את "אנה הקדושה, מריה והילד". בשנת 1502 היה למהנדס של הדוכס צ'זארה בורג'ה, שהתפעל מכישוריו כאדריכל החצר במילאנו, בעיקר בשל מערכת הביוב וביצורי העיר שתכנן. בתפקיד זה תכנן את תעלת הארנו שיועדה לחבר את העיר אל הים. במהלך עבודתו אצל הדוכס הכיר את ניקולו מקיאוולי ששירת כשגריר אל חצר הדוכס מאת פירנצה. מאוחר יותר הוא יעבוד כמהנדס אצל מקיאוולי במערכה כנגד העיר פיזה.

בשנת 1503 הוזמן מטעם מועצת העיר לצייר יחד עם מיכלאנג'לו ציור קיר באולם המועצה בארמון פאלאצו וקיו, אודות "הקרב על אנגיארי". לאונרדו טרח על עבודתו עד שנת 1506 אך הציור לא הושלם.

בשנים האלה צייר את דיוקנה של אשת סוחר בדים מפירנצה, שנקראה "מונה ליזה". התמונה הייתה לאחת המפורסמות בתבל כולה, בין היתר בשל חיוכה המסתורי של האשה, שלאונרדו הצליח להנציח בכשרונו הרב.

בין השנים 1507 - 1513 נדד לאונרדו בין ערי איטליה ולבסוף השתקע ברומא. לאחר שהתוודע לפרנסואה הראשון, הזמינו המלך הצרפתי לבלות את שנותיו האחרונות בטירת קלו שעל גדת נהר הלואר, בקרבת אמבואז. לאונרדו קיבל את ההצעה המלכותית בחיוב ובשנת 1516 עקר לצרפת, שם חי עד מותו בזרועותיו של מלך צרפת בשנת 1519. הוא נקבר בכנסיית סן פלורנטין שבאמבואז, אך בימי המהפכה הצרפתית נחרב המקום ומקום קבורתו לא נודע עוד.


את יומניו ורשימותיו, תוצאות המחקרים בהם עסק כל חייו, הוריש לתלמידו, פראנצ'סקו מלצי, ואלה היו בלתי ידועים עד לאחרונה. אלפי כתבי היד, שחלקם אבדו, גילו לעולם את תצפיותיו המדהימות ואת מלוא היקף הגאונות והיצירתיות שבאיש.

לאונרדו היה פילוסוף וחוקר טבע, משורר ומלחין, הוגה דעות ומתכנן ערים, חלוץ במדע שרעיונותיו ותגליותיו הקדימו את זמנו במאות שנים. את רשימותיו היה כותב ב"כתב ראי". כתביו בנושאי האמנות שימשו בסיס ל"מסה על הציור" שהודפסה בשנת 1651. הוא הרבה לחקור את מהות היופי והכיעור בתופעות הטבע ובעולם הצורות. היה רושם בדייקנות תבליטים מוזרים של סלעים ויצורים נדירים וקלסתרי פנים יוצאי דופן של בריות בהן נתקל. הוא עיצב את טכניקת ה"ספומאטו" שבאה לשיאה בתמונה של "מונה ליזה", בה קיים מיזוג עדין של גוונים המרכך את קווי הדמות. הוא המשיך בפעילותו בתחומים רבים ומגוונים ולא חדל מלהפגין את כישוריו ההנדסיים בהכינו תוכניות תאורטיות שהיה משרטטן. אף פסל מן הפסלים שיצר לא שרד, אם כי ישנן עדויות להשפעתם העצומה בדורו.

נוסף על עיסוקיו בתחום האמנות, הרבה לעסוק בחקר הדברים גם מבחינתם המדעית. בעיקר שקד על מחקר בתחום האנטומיה - על השרירים ומבנה השלד. נתיחת הגופות שערך, עד אשר אסרה עליו הכנסייה, הקנו לו ידיעות חסרות תקדים בדורו, על מבנה גוף האדם ופעולתו, שעלו על אלו של הרופאים בני זמנו. הוא היה הראשון שתיאר את מיקום העובר ברחם האם בסדרת רישומים משנת 1512. ידיעותיו בגיאוגרפיה תרמו להכנסת שיטות מיפוי חדישות. הוא התעניין באופן מעמיק בהתנהגות האור ובמבנה העין ובפעולתה. ערך ניסויים מדעיים בכדי להשיג ידיעות בעולם הצמחים והתעניין לא מעט בגאולוגיה ובהבנת חוקיות תנועת המים. המציא כלי נגינה ובכתבי היד שהותיר אחריו, ישנם רישומים מדעיים ותוכניות של מערכות השקיה, ביצורי ערים, מרכבות צבאיות משוריינות הנראות כטנק קדום, כלי נשק כמו קשת אופקית ענקית ואף חליפת אמודאים. הידע שרכש במתמטיקה סייע לו בהבנת הכוחות הפועלים בטבע. מחקריו בתחום מעוף הציפורים הביאו אותו לחשיבה חדשנית בדבר כלי תעופה והוא היה הראשון להגות את רעיון המסוק.

לאונרדו דה וינצ'י היה יחיד בדורו, אך בתחום ההנדסה הוא ואחרים לא השכילו ליישם את רעיונותיו, ומרביתם נותרו רק "על הנייר".