12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: בעיות בתפקוד המיני – לא סוף העולם
מאת: ד"ר צחי בן ציון   שמור מאמר למועדפים

יותר ממחצית הגברים שעברו את גיל 40 סובלים מהפרעה כלשהי בזקפה. רבים מהם כלל אינם מדווחים על כך ואינם מקבלים טיפול. ייתכן, ואם יידעו שכמעט לכל הבעיות האלה יש פתרון - הם ישנו את גישתם ויבקשו עזרה.

הפרעות בתפקוד המיני שכיחות הרבה יותר מכפי שנהגנו לחשוב בעבר. כבר ב-1994 מצאו פלדמן וחבריו, במסגרת מחקר לבדיקת מצב הבריאות של הגברים המבוגרים במסצ`וסטס, כי למעלה ממחצית הגברים שעברו את גיל 40 סבלו מהפרעה כלשהי בתפקוד הזקפתי שלהם. זאת, למרות שהמחקר נערך באוכלוסייה כללית של גברים שלא סבלו ברובם ממחלה מאובחנת כלשהי. במחקרים נוספים, שנערכו בקרב מטופלים במרפאות קהילתיות, נמצא כי שיעורי הסובלים מהפרעות בתפקוד המיני גבוהים עוד יותר, בשל מחלות ותרופות שעליהן אדון בהמשך.

כשאני מספר לחברי, רופאי הקהילה, את הנתון המדהים הזה, כי למעלה ממחצית הגברים המבוגרים שבטיפולם סובלים מהפרעה בתפקוד הזקפתי - הם לרוב מסובבים אצבע מול רקתם ושולחים אותי להיבדק בעצמי. חבר טוב שלי, מומחה לרפואת משפחה הזמין אותי לשבת אתו במרפאה ביום עבודה רגיל שלו. הוא אמר לי: "אני רואה כל יום כשלושים גברים מעל גיל 40, ונדיר ביותר שמישהו מהם סובל מהפרעה בזקפה. אתה טוען, כי לפחות 15 מתוכם הנם בעלי בעיה מינית. שב אצלי יום אחד ואם תמצא חמישה, שזה שליש ממה שאתה `מבטיח`, אזמין אותך לארוחה על חשבוני. לא מצאת - תפסיק לבלבל לי את המוח ותזמין אותי לארוחה על חשבונך..."

נעניתי לאתגר וישבתי במרפאה, בכיסא לידו. כל מטופל שנכנס נתקבל על ידי במילים: "שלום, אני ד"ר צחי מהמרפאה הסקסולוגית של `סורוקה`..." בדרך כלל, לא נזקקתי ליותר מזה - רוב הגברים המבוגרים שמחו לפגוש בי ומייד החלו לספר על הפרעות זקפה וכיוצא בזה. באותו בוקר מצאתי שבעה חולים - וזה היה רק חצי יום עבודה... בארוחת הצהרים, שעבורה שילם כמובן חברי שהפסיד בהתערבות - הוא היה מאוד מאוכזב, מעצמו וממטופליו: "אני עובד כל כך קשה להכיר אותם מקרוב, אני עושה הכל כדי שיבואו אלי בכל מצוקה ובעיה והנה אתה בא, רופא זר, ודווקא לך הם מספרים..." הסברתי לחברי, כי הדבר ברור ורגיל –פציינטים לא מדברים על הפרעות בתפקוד המיני. הם לא חושבים שזה תפקידו של הרופא, הם חוששים לספר, כי אינם מתפקדים מינית גם כדי לא להצטייר כמסכנים. הרופא גם הוא, מבלי משים, לא רוצה לפגוע במטופל ולא שואל אותו במפורט על הפרעות בתפקוד המיני.

כך נוצר "קשר של שתיקה" בין המטופל לרופא בקשר להפרעה בתפקוד המיני בכלל ולגבי הפרעות בזקפה בפרט. הפרסומות של מכונים פרטיים, המציפים את העיתונות הכתובה והמשודרת, מעבירות מסר סמוי כי המכונים האלה הם "בעלי הבית" של הטיפול בהפרעה בתפקוד המיני, ודבר זה מרחיק עוד יותר את המטופל מהרופא הראשוני ככתובת לפנייה בנושא הפרעה בתפקוד המיני. אין ספק, כי על הרופא הראשוני לעמוד לרשות מטופליו ולעזור להם בטיפול בהפרעות אלה כחלק מהטיפול הכולל בהם. יש לנסות ולמנוע מהמטופלים לפנות לטיפול במכונים הפרטיים, שפרנסתם על מתן שפע טיפולים יקרים, ופעמים רבות - מיותרים ומסוכנים.

חברתי הסקסולוגית, גילה ברונר, פרסמה מאמר נאה בעיתון רפואה העוסק בפתיחת הנושא ובהגדלת הסיכוי שמטופל ורופאו ידונו בהפרעה בתפקוד המיני. אנסה לתמצת את המאמר בכמה מילים. בגישה העקיפה, אפשר לשים על השולחן ספר או חוברת העוסקים בנושא, או להניח שאלונים על תפקוד מיני בחדר ההמתנה. ניתן גם לשים כמה קופסאות של תרופה על המדף - כל אלה יכולים לתת לחולה מסר שניתן לדבר בפתיחות על הנושא עם הרופא. מומלץ לשים במרפאה שלט "אל תיתן למחלות שלך לפגוע בחיי המין" או "אפשר לדבר איתי על הפרעות בתפקוד המיני". כאשר מטופל מגיע לחידוש מרשמי תרופות, או כשהוא בא למדוד לחץ-דם, או לקבל תשובות לבדיקות, אפשר לומר לו: "רבים הלוקים במחלה כשלך, נתקלים בבעיות בתפקוד המיני - אם יש בעיה, אשמח אם תספר לי עליה כדי שאוכל לעזור..." אפשר כמובן להשתמש בכל התבטאות שתעביר מסר של פתיחות לשמוע ונכונות לטפל.

שפע של מחלות ובעיות יוצרות הפרעות בתפקוד המיני: בעבר, חילקו את הבעיות לאלו הנובעות מבעיה רגשית-נפשית ולאלו שמקורן סומטי-גופני. היום, אנו מבינים כי ההפרדה הזו מלאכותית והקשר בין הגוף לנפש הדוק מאוד ולא תמיד ניתן להפרדה.

הסיבות להפרעה שונות ומגוונות: ברור, כי לחץ נפשי, בעיות בין-זוגיות ואישיות, חרדת ביצוע (פחד מכישלון מיני) וכיוצא באלה - עלולים לפגוע בתפקוד המיני. מחלות שכיחות, כגון סוכרת, יתר לחץ דם, היפרליפדימיה ואטרוסקלרוזיס פוגעות בזרימת הדם לאיבר המין ועלולות לפגוע קשות בתפקוד המיני. לא זו בלבד, אלא גם הטיפול בתרופות השונות למחלות הללו (כמו תרופות חוסמי ביטא, תרופות להורדת ליפידים, משתנים וכו`) הינו בעל פוטנציאל לפגיעה בתפקוד הזקפתי בפרט והמיני בכלל.

בעיות בעצבוב, כמו לאחר פריצת דיסק שדרתי, או לאחר ניתוח באגן או הקרנה - גם הם פוגעים לרוב ביכולת המינית. דיכאון וחרדה הנן מחלות שכיחות, שירידה בחשק המיני ובתפקוד המיני, הוא אחד מסימניהן הבולטים. לצערנו, גם הטיפול בתרופות החדישות (ה-SSRI) מוסיף לבעיה, כאחת מתופעות הלוואי שלו. מחלת לב והטיפול בה יכולים גם הם לפגוע בתפקוד המיני. היום, ברור לנו כי אין לאדם שעבר אירוע לבבי בעיה לחזור לתפקוד מיני רגיל, הוא רק צריך עזרה ועידוד. קיום יחסי מין אינו מאמץ יותר מעליית שתי קומות ברגל, לכן יש לעודד את המטופל לחזור לפעילות המינית ולשכנעו כי אין בכך כל סיכון משמעותי. תרופות שונות, כמו תרופות להורדת חומציות, תרופות הרגעה, כימותרפיה, הורמונים שונים ועוד - הינן בעלות אפשרות לפגיעה קשה בתפקוד המיני.

יש הרבה טיפולים שניתן להיעזר בהם כדי לסייע למטופלים הסובלים מבעיה זקפתית.

טיפול הקו הראשון היום הוא הוויאגרה - סילדנפיל, שכל רופא יכול לרשום בהוריה המתאימה. התרופה מגיעה בשלושה מינונים: 25, 50, ו-100 מ"ג. אני נוהג להתחיל במינון של 50 מ"ג ולהעלות את המינון לפי הצורך ל-100 מ"ג. חשוב להסביר את הוראות הנטילה המדויקות:

§ את התרופה לוקחים על קיבה ריקה, לפחות שעתיים מהארוחה האחרונה.
§ ביום לקיחת התרופה, רצוי להימנע ממזון וממשקה שומני (לא בשר שמן ולא מילקשיק, למשל...) כי התרופה לא תיספג. לוקחים שעה לפני קיום היחסים ולאחר שעה מתחילים בגירוי מיני חזק: סרט, ספר, פנטזיות, מיזמוז וליטוף מגרים... ללא גירוי התרופה לא תפעל - וחבל!
§ התרופה פעילה בדם כארבע שעות, ולכן לאחר שמסיימים "סיבוב" ניתן להמשיך עוד לאחר מנוחה קצרה.
§ תופעות הלוואי הינן קלות וחולפות: מעט סומק בפנים, ירידה קלה בלחץ הדם, שיכול להתבטא בתחושת סחרחורת וחולשה, מעט בחילה וזהו. רוב התופעות חולפות עוד לפני שמתחילים היחסים (=כעבור שעה). עוד לא נתקלתי במישהו, שתופעות הלוואי היו כה קשות, שמנעו ממנו לקחת את התרופה שוב. התרופה אסורה לנוטלי תרופות, המכילות ניטריטים ולכל מי שמצבו הגופני, הרפואי או הנפשי מונע ממנו להיכנס למערכת של יחסי מין.

למי שוויאגרה לא עוזרת, או שיש הורית נגד לתרופה זו, ניתן לעזור בהזרקות חומרים ואזו-אקטיביים ישירות לגופים המחילתיים של הפין. אנו מלמדים את המטופל - או את בת זוגו - לבצע הזרקה עצמית ובהצלחה יפה. ניתן להשתמש גם במשאבת ואקום, היוצרת זקפה המשומרת על ידי טבעת לבסיס הפין. אם לא מצליחים לסייע עם כל הטיפולים הללו - כדאי מאוד לשקול ניתוח להשתלת תותב לאיבר המין. אני יודע, שזה נשמע מפחיד אך מדובר בניתוח פשוט עם סכויי הצלחה מאוד טובים וחבל שהמטופל יוותר על מיניותו ולא ישקול זאת בחיוב. מניסיוני, מצאתי כי מעורבות של הרופא הראשוני בטיפול משפרת רבות את סיכויי ההצלחה ואת נכונות המטופלים ובנות זוגם לקבל טיפול.

אפשר לטפל בהפרעות בתפקוד המיני. זהו תפקידו של הרופא לאבחן, ולרוב יש באפשרותו גם לטפל בבעיה. בכל מקרה, בכל בית חולים גדול קיימת מרפאה סקסולוגית וניתן להפנות אליה מטופלים. אני קורא לחברי הרופאים להשתמש בשירותינו. ברצוני להוסיף, כי יש לנו גם אפשרות לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני של נשים - אך תקצר היריעה מלפרט כאן.

הערה: אני מאמין גדול בזכויות הנשים - אך למען הקיצור, כתבתי בכל מקום "רופא". אני מתכוון לכלול בכך גם את חברותי הרופאות ומבקש בכל לב גם מהן לגלות פתיחות אל הנושא.

בברכה, ד"ר צחי בן ציון - טיפול בהפרעות בתפקוד המיני והזוגי מרכז רפואי "סורוקה" בנגב, באר-שבע