12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: טלפון ישן נושן- בית המשפט ביטל חילוט מכשירי טלפון בידי המכס
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע

בעת האחרונה, הכריע בית המשפט המחוזי מרכז, בערעור שנגע לטלפונים סלולריים שיובאו על ידי תושב רצועת עזה, ושחולטו על ידי רשות המכס.
מעבר לסיפור הספציפי שהוכרע בפסק-הדין, לדעתי, קיימות בסיפור זה מספר נקודות מעניינות שבהן עסקו בתי המשפט, שהגיעו, ברוב הנקודות לתוצאות שונות, וביניהן:
1.כיצד יש לקבוע את ערך הטובין לצורך חישוב מסי היבוא, כאשר חלפו שש שנים ממועד היבוא ועד לפסק-הדין?
2.האם נדרשת המדינה לתרגם לשפה הערבית את הודעת החילוט, כאשר היבואן אינו דובר עברית?
3.האם יש לאפשר את מתן עדות התובע, תושב עזה, בוידאו קונפרנס?
4.האם מסירת הודעת החילוט לסוכן המכס, דינה כמסירה ליבואן?

• אז מה היה סיפור המקרה?
התובע, יבואן פלסטיני תושב ח'אן יונס שברצועת עזה, ייבא טלפונים סלולריים מספק שמקום מושבו בדובאי, איחוד האמירויות.
המשלוח נתפס על ידי רשות מכס, בעיקר על בסיס שני נימוקים: כי בחשבון הספק צוינו כ-4,000 יחידות בעוד ברשימון הוצהרו 550 יחידות, וכי בפועל נמצאו במשלוח כ-5,500 יחידות, על כן, בשל הצהרה בחסר, לא שולמו מלוא מסי היבוא שהוטלו דאז על טלפונים סלולריים, בסך כולל של כ-280,000 ש"ח. והנימוק השני, כי הערך שהוצהר בגין ערך הטלפונים שכן הוצהרו, היה נמוך ולא כדין, ולאור התאמת מחיר שבוצעה, נדרש גרעון נוסף של כ-345,000 ש"ח.
סוכן המכס של היבואן נחקר באזהרה ומסר שהטעות במסמכים בוצעה בתום לב. עוד נטען, כי באישור קמ"ט ליבוא צוינו כ-5,000 יחידות ומכאן שלא הייתה כוונה להסתיר את המידע.
המדינה טענה כי התביעה התיישנה שכן התובע איחר בהגשתה בחלוף המועד הקבוע בדין לעניין תביעות להשבת התפוס, הן משום שההודעה נמסרה לסוכן המכס, והן משום שנשלחה בדוא"ל ישירות ליבואן.
בתגובה לכך, טען היבואן שאין לראות בהמצאה לסוכן המכס כהמצאה ליבואן, והכחיש כי קיבל את ההודעה באופן אישי, מה גם שהיא הייתה בשפה העברית, בעוד הוא דובר רק ערבית.
בערכאת בית משפט השלום, אישר בית המשפט כי עדותו של היבואן מרצועת עזה תישמע באמצעות היוועדות חזותית (וידאו קונפרנס), וערעור בעניין זה נדחה בבית המשפט המחוזי (1).

• מה פסק בית משפט השלום (2)?
בית משפט השלום קיבל את הטענה הפרוצדורלית של היבואן, וקבע כי כאשר רשות המכס שלחה את הודעת החילוט בדוא"ל מבלי שצירפה תרגום שלה לערבית, שפתו של היבואן, הרי שאין לראות בכך כמסירה כדין של הודעת החילוט. כמו כן, קבע כי מאחר והודעת חילוט פוגעת באופן דרמטי בזכויות היבואן, אין לראות בהגשתה לסוכן המכס כעונה על דרישות החוק, ועל כן, דחה את טענת ההתיישנות של רשות המכס.
בפן המהותי, התובע טען כי מדובר בטעות של הספק מדובאי, שאיחד שני משלוחים- אחד שהיה מיועד אליו, ועוד אחד שמיועד ליבואן אחר- חברת אלמקדמה, וזו מקור הטעות ביחס לטובין שלא הוצהרו.
בית המשפט ציין כי אמנם לא נערכו שטרי מטען נפרדים לשתי ההזמנות, כביכול, וכי אין זהות מוחלטת בין ההזמנה של החברה "השנייה" לבין הטובין שלא הוצהרו, אבל, קיים קו דמיון בעניין זה, בהקשר לדגמים, ובהקשר לעודפים שנמצאו בדגמים מסוימים, בהשוואה להזמנה של החברה השנייה. כמו כן ציין בית המשפט כי התשלום לספק הועבר משני חשבונות שונים.
בית המשפט קבע עוד, כי בשל חלוף הזמן, יש לבצע הערכה מחדש של שווי הטלפונים שנתפסו (להפחית את מחירם), לצורך הטלת מסי היבוא, והמליץ למכס להימנע מהטלת כופר.
עוד הדגיש בית המשפט, כי מן המסמכים עלה שהתובע לא ביקש להסתיר את כמות הטלפונים, שכן באישור קמ"ט צוינו כ-5,000 יחידות, והרשימון בו צוינו 500 יחידות, נערך על ידי סוכן המכס ולא על ידי היבואן.
על אף האמור, קבע בית המשפט כי התובע לא הציג בפני רשות המכס את מלוא המידע ביחס לטענתו בדבר המכשירים שלא הוצהרו, על כן לא ניתן לקבוע שהמכס לא הפעיל שיקול דעת סביר בעת שתפס את הטובין. על כן, למרות שהתביעה התקבלה, לא הוטלו הוצאות משפט.

• מה פסק בית משפט המחוזי בשלב הערעור? (3)
רשות המכס ערערה על פסק-הדין, ובית המשפט המחוזי מרכז קבע שפסק-דינו של בית המשפט השלום בעניין ביטול החילוט, בעינו עומד.
על אף זאת, בחר בית המשפט המחוזי מרכז להתערב בשלוש נקודות שהוכרעו בבית משפט השלום:
1.בית המשפט המחוזי ביטל את הקביעה שיש לבצע הערכה מחדש של הטלפונים לצורך הטלת מסי היבוא, וקבע כי את מסי היבוא יש להטיל במועד היבוא, אך בעניין זה צוין כי הצדדים ידונו ביניהם לצורך השגת הסכמה בעניין אופן תחשיב הגרעון.
2.בית המשפט המחוזי קבע שאין חובה על רשות המכס לתרגם לערבית, שפתו של היבואן, את הודעת החילוט.
3.בית המשפט המחוזי קבע שסוכן מכס מהווה את ידו הארוכה של היבואן, על כן, מסירת הודעת חילוט לסוכן המכס, היא בבחינת מסירה ליבואן עצמו, ומתאריך מסירתה לסוכן, יש למנות את ההתיישנות.

• מה ניתן ללמוד מפסקי-הדין?

1.האם אין לחשב מחדש את ערך הטובין?
בית המשפט המחוזי קבע שאין מקום לחשב מחדש את ערך הטובין לצורך הטלת המס, ויש להטיל אותו לפי ערך היבוא המקורי.
היבוא שנתפס על ידי רשות המכס, היה בשנת 2015, עת חויבו טלפונים סלולריים במס קניה של 15% (שבוטל ב-2017). פסק-הדין בבית משפט השלום ניתן בשנת 2020, פסק-הדין בערעור במחוזי ניתן בשנת 2021. כידוע, שוק הסלולר דינמי ועובר תהפוכות גדולות. תוך זמן קצר, נעלמים דגמים ונכנסים דגמים חדשים, ומכשירים שהיו מכשירי דגל בשנה מסוימת, יהפכו לחסרי תועלת תוך זמן לא ארוך.
בהקשר דומה, אבקש לציין כי פקודת המכס קובעת בסעיף 131(א), כי טובין שחלפה שנה ממועד היבוא שלהם, וטרם נפדו מפיקוח המכס, יוערכו על בסיס השוואה לטובין דומים (ולא על בסיס מחיר היבוא שלהם). כמו כן, סעיף 133ז לפקודה קובע שערך טובין שניזוקו לפני שחרורם מהמכס ייקבע בהתחשב בירידת הערך שלהם.
על כן, האם סביר לחייב את התובע בשנת 2021 במסי יבוא על מכשירים לפי ערכם בשנת 2015? בכל הכבוד, נראה שסוגיה זו טעונה מחשבה נוספת.

2.השפה הערבית והודעת החילוט
בית משפט השלום סבר שחובה על המדינה לתרגם הודעת חילוט לערבית, ובית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה.
לדעתי, בכל הכבוד, נקודה זו טעונה מחשבה נוספת.
הודעת חילוט, כידוע, פוגעת באופן קשה בזכות הקניין של היבואן, המהווה זכות יסוד, וככל הידוע לח"מ, מדובר בדרך כלל במסמך יחסית קצר.
לצורך הדוגמא, בשנת 2002 חייב בית המשפט העליון את עיריית תל אביב לתרגם לערבית את כל השלטים בתחום שיפוטה, וקיימים גם דינים נוספים המסדירים את מעמד השפה הערבית (4).
על כן, לדעתי, היה מן הראוי לאמץ דווקא את פסיקת בית משפט השלום, לפיה יש לתרגם את הודעת החילוט לשפה הערבית, במקרים בהם היבואן אינו דובר עברית.

3.האם יש לאפשר את שמיעת עדות התובע בוידאו קונפרנס?
במסגרת ההליך, אישר בית המשפט כי עדותו של היבואן, תושב רצועת עזה, תישמע בוידאו קונפרנס.
יש לציין כי על אף כניסתם של אמצעים טכנולוגיים, דרך המלך הייתה ונותרה שמיעת עדות בבית המשפט, לצורך התרשמות ישירה מן העדים.
כך למשל, בשנת 2017 דחה בית המשפט בקשה של יבואן, שקיבל גרעון בגין פסילת תעודת מקור, להשמיע בוידאו קונפרנס עדות של הספק והמשלח הזר מארה"ב, וחייב אותם להגיע לבית המשפט בישראל (5).

4.האם סוכן המכס הוא כתובת להגשת הודעת חילוט עבור היבואן
בית משפט השלום קבע כי רשות המכס לא יצאה ידי חובתה בעצם מסירת הודעת החילוט לסוכן המכס, ובית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה.
סוגיה דומה לזו נדונה והוכרעה במספר רב של החלטות שיפוטיות, בדרך כלל כאשר היבואן נתבע בגין הפרת זכויות קניין רוחני בטובין מיובאים. ברובן נקבע, כדעתו של בית המשפט המחוזי, כי מסירת מסמכים משפטיים לסוכן המכס, דינה כמסירה ליבואן (6), על כן נראה שבעניין זה, אין מדובר בקביעה תקדימית.

הפניות:
(*) הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, היטלי סחר, רגולציה וסחר בינלאומי; המאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית; הכותב ייצג במשותף את רשות המכס בתיק זה בערכאת בית המשפט השלום, כאשר עבד באותה עת בפרקליטות;

(1) ת.א. (שלום פתח תקווה) 8806-08-15 סאמר עלי מצרי נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-אגף המכס ומע"מ, החלטה מיום 25.12.17, כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע; רע"א (מחוזי מרכז) 57849-01-18 מדינת ישראל-אגף המכס נ' סאמר עלי מצרי, החלטה מיום 23.12.18, כבוד השופטת ורדה פלאוט.

(2) ת.א. (שלום פתח תקווה) 8806-08-15 סאמר עלי מצרי נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 28.10.20, כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע. התובע יוצג ע"י עו"ד אלי ביטון ואבירם וזנה. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), המחלקה הפיסקאלית.

(3) ע"א (מחוזי מרכז) 24741-12-20 מדינת ישראל נ' סאמר עלי מצרי, פסק-דין מיום 20.7.21, כבוד הרכב השופטים מיכל נד"ב, שמואל בורנשטין וחנה קיציס.

(4) דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 עד 1947, סעיף 82 "שפות רשמיות"- "כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות בתחומים שייקבעו עפ"י צו מאת הממשלה יפורסמו.. בעברית ובערבית.."
בג"ץ 4112/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' עיריית תל-אביב יפו (25.7.02); בהקשר זה יש לציין גם את חוק יסוד: ישראל-מדינת הלאום של העם היהודי, סעיף 4(ב), 4(ג), הדנים במעמדה של השפה הערבית.

(5) ת.א. (שלום פתח תקווה) 42351-07-14 גאמידה בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המסים-אגף המכס, החלטה מיום 13.11.17, כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין.

(6) ת.א. (מחוזי מרכז) 28840-11-09 Spin Master Ltd. ואח' נ' אל שריכא אל יקובייא ואח', פסק-דין מיום 26.10.10; כמו כן, ע"ר (מחוזי תל-אביב) 11868-01-11 חוירה עבד רחמאן נ' adidas AG ואח', פסק-דין מיום 26.4.11 – מקרים בהם לא הוכרה המסירה לסוכן המכס. לעומת זאת- ת.א. (שלום ראשל"צ) 4194-04-20 Luxottic a group s.p.a נ' ריאד אלגואבה (21.6.21); ת.א. (שלום בת ים) 49630-07-19 Rolex SA נ' פאאד צלאחאת, פסק-דין מיום 26.5.20 – מקרים בהם כן הוכרה המסירה לסוכן המכס;