12314 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: תוכיח לי שהרכב מקורי
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

על פסיקת בג"צ, בנושא דרישת מסמכי העדפה, להוכחת מקור של רכב ביבוא אישי

לא בכל יום, נדרש בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, לקבל החלטה הנוגעת לענייני מכס, יבוא, יצוא וסחר בינלאומי.
למעשה, מבחינת סמכות, בתי המשפט אשר לרוב דנים בעניינים הללו, הם בתי המשפט השלום והמחוזיים, בהתאם למהות התביעה.
אתמול (14.7.21) פסק בית המשפט העליון, כי אינו המותב המתאים להכרעה בנושא של דרישת מסמכי העדפה ביבוא אישי של רכב, ועל כן, דחה עתירה על הסף.
אף שמדובר בהחלטה קצרה, מעט טכנית, ניתן ללמוד ממנה מספר דברים, לעניין הסמכות להגשת עתירות נגד המכס, ובשאלה, האם ניתן להסתמך על טעות של רשות המכס, ולדרוש כי הטעות לא תתוקן, בשל הסתמכות של היבואן.
• מדוע הוגשה עתירה זו?
העותר הוא מורה דרך ויו"ר האיגוד המקצועי של מורי הדרך בישראל. עתירה זו עסקה בדרישת רשות המכס להציג מסמכי העדפה, הפוטרים ממכס טובין לפי הסכם סחר חופשי, המיובאים לישראל.
העותר טען, כי במשך זמן רב, לא דרשה רשות המכס מיבואנים אישיים של רכב משומש, להגיש מסמכי העדפה להוכחת מקור הרכב, והעניקה להם פטור ממכס גם ללא הצגת מסמך ההעדפה.
העותר הוסיף, כי לאחרונה, בסוף שנת 2020, שינתה רשות המכס מדרכיה, והחליטה לעמוד על הגשת מסמכי העדפה כתנאי לקבלת הפטור ממכס, וזאת בהתאם להודעת שר האוצר דאז, מר ישראל כץ, מיום 6.12.20:
"הוריתי לרשות המיסים להקפיא את שינוי הקריטריונים בנושא יבוא רכב אישי אמצעות יבואן זעיר, אותו יזמו באופן שעלול למנוע תחרות ולייקר את עלות יבוא הרכב. הרפורמה ביבוא הרכב, אותה הובלתי כשר התחבורה, נועדה לייצר תחרות בענף יבוא הרכב, תוך הוזלת מחיר הרכב והחלפים ושיפור השרות לצרכן, ולא אאפשר כשר האוצר לפגוע ברפורמה".
עוד ציין העותר, כי יישום החלטה זו נדחה, ונכנס לתוקפו ביום 1.4.21.
העותר העלה מספר טענות, וביניהן, כי ביבוא של רכב משומש לא ניתן להשיג מסמכי העדפה, כי ניתן להשוות את דגם הרכב לזה המיובא על ידי היבואן הרשמי כדי להבין היכן הוא יוצר, כי ההחלטה מפלה בין יבואנים מסחריים שיכולים להשיג מסמכי העדפה, לבין אנשים פרטיים שידם אינה משגת, וכי ההחלטה תייקר את כלי הרכב המשומשים ב-15%.
על כן, ביקש העותר לבטל את החלטת המכס ולחזור למצב הקודם, לפיו לא יידרשו מסמכי העדפה ביבוא של רכב משומש.
המדינה טענה שיש לדחות את העתירה על הסף כי קיים מסלול חלופי של הגשת תביעה לבית משפט השלום או המחוזי, וכי בעבר נפלה טעות ביישום הסכם הסחר וכעת היא מתוקנת.
• מה פסק בג"צ?
בית המשפט החליטה לדחות את העתירה על הסף, וקבע- כי גם אם יש בעתירה היגיון כלשהו, אין לבית המשפט סמכות לתת את הסעד המבוקש. בית המשפט ציין כי טענת העותר, לפיה: "אין זה הוגן או צודק לפגוע במייבא רכב ביבוא אישי", אינה טענה משפטית ואין אפשרות לדון בה. כמו כן, ציין בית המשפט שהתנהלות המכס לפני השינוי לא תאמה את האמור בצו תעריף המכס בעניין הגשת תעודות מקור, ואין לעניין זה כל התייחסות בעתירה.
[בג"ץ 2047/21 מרדכי ברנס נ' מדינת ישראל רשות המיסים מינהל המכס, פסק-דין מיום 14.7.21, כבוד הרכב השופטים ע' פוגלמן, י' אלרון, ע' גרוסקופף. העותר ייצג את עצמו, המדינה יוצגה ע"י עו"ד יצחק ברט.]


• מה ניתן ללמוד מהעתירה?
טעות לעולם חוזרת
סעיף 14(א) לצו תעריף המכס ומס קניה על טובין, תשע"ז-2017, קובע:
"על טובין שסיווגם באחד הפרקים 1 עד 97, שחל עליהם הסכם סחר, יחולו ההוראות המפורטות בסעיפים 16 עד 23ד, בכפוף לזכאות להעדפה בשיעורי מכס לגבי הטובין, לפי הוראות הסכם הסחר הנוגע".
ממשיך סעיף 14(ב) לצו, וקובע, לעניין החובה להגיש תעודות מקור, כי:
" מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א) לא יחולו שיעורי המכס בהתאם לסעיפים 16 עד 23ד על טובין, אלא אם כן הוגש לרשות המכס אחד מאלה, לפי העניין:
(1) מסמך העדפה מארצות האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, ארצות מצטרפות, ארצות אפט"א, הרפובליקה של טורקיה (להלן – טורקיה), אוקראינה והממלכה ההאשמית של ירדן (להלן – ירדן) לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא שבו נרשמו מוצרים אלה;..
(2) תעודת מקור, כמשמעותה בהסכם הסחר עם קנדה או מקסיקו לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא שבו נרשמו מוצרים אלה;.."
מכאן, שעל פי הדין, חובה להגיש תעודת העדפה לצורך קבלת הפטור ממכס, גם כשמדובר ביבוא אישי של רכב משומש. על כן, בעתירה זו היה קושי מובנה, בדמות טענת העותר, כי רשות המכס סטתה מהדין המחייב, וכי יש לאשר להמשיך מסטייה זו מן הדין, גם כיום.
יש לציין, כי זכור לח"מ פסק-דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בראשל"צ, בו טען היבואן כי נפלה טעות בשיעור המכס שפורסם בצו התעריף, בעניין מכס על יבוא מיץ ענבים מארגנטינה- הופיע שם פטור, בעוד שבפועל, לפי הדין, הוטל מכס. רשות המכס דרשה מן היבואן תשלום מכס על פי הדין וטענה שהטעות תוקנה, והיבואן טען כי אין זה סביר שישלם מכס, בשל טעות של רשות המכס בניסוח הצו. על אף שהתביעה נדחתה- בעיקר בשל אי-הוכחת הנזק שנגרם ליבואן בעת המכירה, והעובדה שהיבואן לא הוכיח שהסתמך על הפרסום השגוי בעת ביצוע העסקה, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות רשות המכס בעניין הטעות, וקבע (ת.א. (שלום ראשל"צ) 49524-01-13 יקבי ירושלים-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (14.9.20) (יש לציין כי הח"מ היה מעורב בהליך זה)]:
"לרשויות המס כח שלטוני רב בכל הנוגע למיסוי האזרח. סמכויות אלה עליהן להפעיל בזהירות המתחייבת והמתבקשת, ובאופן שלא ייגרם לנישום נזקים אשר אינם כורח המציאות. מקום שאגף המכס יוצר מצג שגוי באתר האינטרנט באשר לשיעור מכס מסויים, הרי שהמדינה יכולה לצפות, הן כעניין פיסי והן כעניין נורמטיבי, שכתוצאה ממצג זה ייגרם לנישום כלשהו נזק, ובלבד שהסתמך על הנתונים המופעים באתר..
..המידע בדבר שיעור המכס החל על היבוא הנידון הגיע לתובעת מפי הגבורה ממש – אתר האינטרנט שכאמור הינו של רשות המיסים (והתוכנה הייעודית המחוברת למערכת המקוונת). אין המדובר באתר אינטרנט פרטי או של גוף או מוסד חיצוניים, אשר לגביהם ניתן, ואולי אף צריך, לחשוד שהמידע המוצג בהם אינו מהימן, שכן הוא אינו "מכלי ראשון". המדובר באתר אינטרנט של רשות המיסים עצמה, אגף מאגפי משרד האוצר, אשר העומד בראשו – שר האוצר – הוא מחוקק המשנה. הוא עצמו מתקין תקנות המק"ח הקובעות את שיעורי המכס השונים לטובין מיובאים."
וגם בערעור בבית המשפט המחוזי, ציין בית המשפט [ע"א (מחוזי מרכז-לוד) 66036-11-20 יקבי ירושלים-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (16.6.21)]:
"נקבע שמשיבה 1 (רשות המכס – ע.ו.) התרשלה בפרסום המידע לציבור באשר לשיעורי המכס.. "
ענייני מכס? לא בבית ספרי
קושי נוסף שעמד בפני העותר, הוא שבדרך כלל, תביעות בנושא מכס מוגשות לבתי משפט השלום והמחוזי ולא לבג"צ. על כן, נראה כי היה מקום שהעותר יגיש תביעה אישית, לאחר שייבא את רכבו, ונדרש לשלם מכס בגין אי הגשת תעודת העדפה, יתבע את השבת המכס, וכסעד אגבי, יטען נגד שינוי ההתנהלות של רשות המכס.
על אף זאת, היו בעבר מקרים בהם בג"צ דן בעתירות נגד רשות המכס, לגופו של עניין, ולא דחה אותן על הסף.
למשל, בבג"צ 1747/13 בלדי בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף המכס ומע"מ (26.5.13) (יש לציין כי הח"מ היה מעורב בהליך זה), נדרש היבואן לשלם מכס על יבוא דגי אמנון המתובלים בפלפל שחור. היבואן טען שסיווגם כדגים מעובדים בפרט הפטור ממכס, ורשות המכס טענה כי סיווגם כדגים גולמיים שסיווגם בפרט החייב במכס. בג"צ לא דחה את העתירה על הסף, ובסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בנושא ביחס למשלוח שהיה מעוכב ברשות המכס.
דוגמא נוספת, בבג"צ 82/02 צבי קפלן ואח' נ' משרד האוצר, אגף המכס ואח', פ"ד נח(5), 901 (30.6.04), דחה בית המשפט עתירה של נהג מונית, שטען כי מדיניות הפטור ממס קניה המוטל על מוניות, צריכה להשתנות, כך שהטבת המס לא תינתן ליבואן המסחרי של כלי הרכב, אלא לצרכן העושה שימוש במונית, הוא נהג המונית, בעת שזה רוכש את הרכב. העתירה נדחתה בעיקר משום שבג"צ קבע שלא נפל פגם בהחלטת המדינה בעניין זה, וההחלטה היא סבירה, אך העתירה לא נדחתה על הסף.