12484 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אני רואה ירוק בעיניים
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
מזה מספר שנים, מטילה מדינת ישראל מס קניה על יבוא כלי רכב, בהתאם למדד זיהום האוויר שלהם ("ציון ירוק"). ככל שכלי הרכב מזהם יותר, משולם יותר מס. מה קורה במצב בו יבואנים הסתמכו על מעבדה שתחשב להם את הציון הירוק, ובדיעבד, לאחר שנים, טעתה המעבדה, דבר שהוביל לכך שהמכס ידרוש מהיבואנים תשלומי גרעון? האם יצדיק את בית המשפט את המכס או את היבואנים? על כך בסקירה הנוכחית, לאור פסק-דין מן העת האחרונה (1).

מה היה סיפור המקרה?
26 יבואנים זעירים של רכב, כהגדרתם בחוק רישוי עסקים ומקצועות בענף הרכב, חברו יחד להגיש תביעה נגד משרד התחבורה ורשות המכס, הנוגעת לאופן חישוב "הציון הירוק" בכלי רכב שיובאו על ידם. היבואנים הזעירים פנו למעבדה על מנת שזו תחשב עבורם את דרגת זיהום האוויר של הרכב, שנעה בין 1 ל-15, על כלי רכב היברדיים נטענים (plug in hybrid) שיובאו מארה"ב. ככל שזיהום האוויר גדול יותר, כך גדל שיעור מס הקניה שיש לשלם על הרכב המיובא. המעבדה חישבה זאת, היבואנים דיווחו ובהתאם לכך שוחררו כלי הרכב ושולם מס הקניה.
לאחר שנה, דרש המכס מן המעבדה את כל נתוני החישוב, עשה בדיקה מחודשת בעקבותיה טען שדרגת זיהום האוויר חושבה לא נכון- והיא הייתה אמורה להיות גבוהה יותר, ועקב כך דרש מן היבואנים תשלום גרעון של 3.7 מיליון ש"ח יחד. היבואנים טענו שנוהל משרד התחבורה יוצר אפלייה בין כלי רכב כאלה המיובאים באירופה לעומת מארה"ב. בעוד שבאירופה, יש להציב את נתוני המזהמים ולהגיע לציון הירוק וזו דרך קלה, לגבי ארה"ב החישוב שונה, יש להציב את נתוני פליטת הפחמן, ולהבחין בין צריכת דלק בנסיעות עירוניות לבין-עירוניות, נוסחה יותר מסובכת, מה שבסופו של דבר יוצר מדד זיהום אוויר גבוה יותר. היבואנים עתרו גם נגד המעבדה שלשיטתם אשמה באופן חישוב הציון הירוק.
המדינה טענה שהנוהל אינו מפלה, שכן קיים הבדל טכני, מכני, צורני ומהותי בין כלי רכב המיוצרים באירופה לאלה בארה"ב, והתקינה האירופית נחשבת מחמירה יותר בתחום איכות סביבה. לכן, אותו דגם של כלי רכב יכול להביא לדרגת זיהום אוויר שונה, תלוי בארץ הייצור.
המעבדה טענה כי פעלה בהתאם להנחיות משרד התחבורה ואם נפלה טעות בחישוב, אין היא נושאת באחריות.

מה פסק בית המשפט?
בית המשפט התרשם מכך שלאחר הגשת התביעה, החליט משרד התחבורה לעדכן את הנוהל ביחס לכלי רכב מארה"ב, ולמד מזה שככל הנראה, במועד הגשת התביעה הנוהל לא היה מספיק ברור (שאחרת, בשביל מה נדרש תיקון?). בית המשפט קיבל את עדות המעבדה, לפיה קיבלה הנחיה בעל פה ממשרד התחבורה להציב בנוסחה את פליטת המזהמים בהתחשב ב-2/3 נסיעה עירונית ו-1/3 נסיעה בינ-עירונית.
בית המשפט קיבל את עדות היבואנים כי פעלו בתום לב ובהסתמך על המעבדה ולא התכוונו להתחמק מתשלום מס. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי המעבדה שגתה (בתום לב) בחישוב הציון הירוק, בין היתר משום הזנת נתון CO2 שגוי, ובפועל הוזן עבור היבואנים ציון ירוק נמוך יותר, ועל כן נגרע מס קניה מקופת המדינה.
כעת, עבר בית המשפט לדון בטענת היבואנים כי הם זכאים לפטור מתשלום הגרעון, לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר). על פי חוק זה, יש לעמוד ב-3 תנאים מצטברים כדי לקבל פטור מגרעון: 1. היבואן לא מסר מידע שגוי. 2. היבואן לא ידע ולא היה יכול לדעת על החוב. 3. היבואן לא "גלגל" את המס שנגרע על הלקוחות במחיר המכירה. בית המשפט קבע שהיבואנים כשלו בתנאי הראשון, משום שאם הוזן נתון שגוי לצורך ציון ירוק, הרי שהיבואנים מסרו (באמצעות המעבדה בין היתר), מידע שגוי. בית המשפט החליט שלא לדון בשני התנאים הנוספים אך העיר כי על פניו, יש סבירות שהיבואנים עומדים בהם.
בית המשפט דחה את טענות הרשלנות נגד המעבדה ונגד המדינה, וקבע שמדובר כאן במס אמת שלא שולם. יחד עם זאת, החליט בית המשפט להפחית במעט את הגרעון, וביטל את רכיב קנס הפיגורים שנדרש, אך חייב את היבואנים בתשלום הוצאות משפט של 50,000 ש"ח לטובת המדינה ועוד 70,000 ש"ח לטובת המעבדה.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?
חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, מעניק אפשרות ליבואן לבקש פטור מגרעון שהוצא לו כדין, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים. מדובר בחריג, ומאד מאד קשה לעמוד בשלושת התנאים כדי להיות זכאים לפטור זה. התנאי הראשון הוא שהיבואן לא מסר מידע שגוי. בית המשפט במקרה הנוכחי קבע שהיבואן נכשל בתנאי זה, משום שהזין ציון ירוק לא נכון.
בכל הכבוד, ניתן היה לחשוב גם על גישה יותר מקלה כלפי היבואן, בשל ההסתמכות שלו על המעבדה כאן. לצורך הדוגמא, במקרה אחר שעלה לדיון, יבואן סיווג באופן שגוי כבל לדריכת בטון. הסוגיה הייתה מה ההרכב הכימי של הכבל, האם מכיל יותר או פחות מ-0.6% פחמן – סוגיה שמשפיעה על הסיווג ושיעור המס. הסתבר שהיבואן מסר מידע שגוי, ולמרות זאת, בית המשפט שם קבע שהיבואן עומד בתנאי הראשון לחוק מסים עקיפים ולא נראה אותו כמי שמסר מידע שגוי. בין היתר, משום שהסתמך על מכון התקנים, מסמכים מחו"ל ועוד נתונים. כך שנראה, שעם גישה קצת יותר ליברלית, בית המשפט יכול היה להגיע לתוצאה דומה גם כאן בתיק עם יבואני הרכב.

הפניות:
(1) ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 57941-06-22 רזמה שיווק וסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, משרד התחבורה, רשות המכס ואח', פסק-דין מיום 29.4.25, כבוד השופט הבכיר יעקב שפסר. היבואניות יוצגו ע"י עו"ד א. אברמוביץ, ר. ארפי וע. גנון. המדינה יוצגה ע"י עו"ד ד. יפרח-דרורי וש. ויזל-גלצור. המעבדה יוצגה ע"י עו"ד א. פלדמן. היבואניות רשאיות לערער לבית המשפט העליון.
(2) ת"א (שלום הרצליה) 22730-03-18 טובול חומרי בנין (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (13.5.24). ההליך הסתיים בהסכמה בערעור: ע"א (מחוזי ת"א) 1696-07-24 מדינת ישראל-רשות המיסים נ' טובול חומרי בנין (1990) בע"מ (20.3.25).