12668 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: תזמינו לי מונית, אני נוסע למֶכֶס
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
בעת האחרונה, התעוררה סוגיה רוחבית של מחלוקת סיווג מכס, בין יבואנים לבין רשות המכס (בית המכס מרכז). בית המכס ביצע חקירה בתחום יבוא מוניות, וקבע כי מוניות רבות שיובאו ככאלה (ושילמו פחות מס), לא ייחשבו כמוניות, באופן רטרואקטיבי מהיום שיובאו. בהמשך לכך, דרש בית המכס גרעון מסים (פער המיסים בין מונית לרכב רגיל), ובחלק מן המקרים, אף תפס וחילט את כלי הרכב בטענה להפרת הדין.
בסקירה זו נתאר בקצרה את טענות הצדדים, ואת עמדתנו. המחלוקת עדיין תלויה ועומדת בבית משפט במספר תיקים, כולל על ידי משרדנו, וטרם הוכרעה.
 
סיפור המקרה
עוסק ייבא מחו"ל לישראל כלי רכב בנפח מנוע של כמעט 3,000 סמ"ק וסיווג אותו בפרט מכס 87.03-3310 לצו תעריף המכס ("הצו"), אשר מתייחס ל: "מכוניות ורכב מנועי שתוכננו בעיקר להסעת נוסעים.. כלי רכב אחרים, בעלי מנוע בוכה בשריפה פנימית המוצת בדחיסה (דיזל או דיזל למחצה)- שנפח הצילינדרים שלו עולה על 2,500 סמ"ק- מונית (מותנה)".
העוסק הוא בעל חברה המחזיקה צי מוניות, ותכנן להוסיף את הרכב הנ"ל לצי המוניות הקיים. על הרכב הולבש "כובע" צהוב של מונית, הודבקו מדבקות זיהוי, והותקן בו מונה. לרכב קיימת זכות ציבורית להפעלת מונית ע"פ הדין, וברישיון הרכב צוין שמדובר במונית.
יבוא מונית בפרט מכס 87.03-3310 שמשקלה נמוך מ-3.5 טון חייב ב-7% מכס, 8% מס קניה ו-18% מע"מ.
לעומת זאת, רכב רגיל שאינו "מונית", וסיווגו למשל בפרט 87.03-3390 –בעל אותם הנתונים הטכניים (מנוע, סוג נפח וכיו"ב) למעט זה שאינו מונית, חייב ב-ב-7% מכס, 83% מס קניה (לפני הפחתות בגין בטיחות, מדד זיהום אוויר, ציון ירוק וכו') ו-18% מע"מ.
כלומר, הפער במס קניה בין מונית לרכב רגיל, הוא בין 8% ל-83% (לפני הפחתות).
לאחר היבוא, שימש הרכב לנסיעות "מוסדיות" כמו הסעות עובדים למקום עבודתם והביתה, במסגרת מכרזים שהכסף משולם ע"י המעסיק. שנה וחצי לאחר מועד היבוא, פנה היבואן ביוזמתו למכס בבקשה לאפשר לו לשנות את הרישום ברישיון הרכב מ"מונית" לרכב רגיל כדי שיוכל למכור אותו, ולצורך כך ביקש לשלם את הפרשי המס הנדרשים בין מונית לרכב רגיל.
 
עמדת רשות המכס
רשות המכס דחתה את בקשת היבואן לשלם את הפרשי המיסים בין מונית לרכב רגיל, פתחה בחקירה, גבתה עדויות, ועל פי ממצאיה היא טוענת, שבפועל, הרכב – מיומו הראשון כאשר יובא לישראל, לא שימש בפועל כמונית.
בין היתר, טוענת רשות המכס כי לא הופקו די קבלות מהמונה (או שהופק מספר קטן), הרכב נסע מעט מדי קילומטראז' בשנה לעומת מה שצפוי שמונית תיסע. בנוסף, מסתמכת רשות המכס מסתמכת בין היתר על פסק-הדין של בית המשפט העליון בנושא נועם מלמד, משנת 1990 (1), שם שלל בית המשפט הטבת מס של מונית, כשהסתבר שהיבואן השתמש בה כ-25% מזמנו, כולל נסיעות פרטיות והסעות אקראיות של אנשים. רשות המכס טוענת כי "מונית" נדרשת לעמוד ברחוב ולשרת את כל הציבור, והסעות ספציפיות, גם אם הן לצרכי עבודה, לא נחשבות כנסיעה של "מונית" שמעניקה הטבת מס.
רשות המכס מסתמכת גם על נוהל שהיא עצמה הוציאה ככל הנראה בסוף 2024, המכונה "נוהל לאישור יבוא רכישה שימוש והחזקת מונית בהטבת מס" (2). לפי הנוהל, כלי רכב חייב לשמש כמונית לפחות 240 יום בשנה מתוך 365, אחרת תישלל הטבת המס. סעיף מרכזי בנוהל שנמצא בדיון משפטי הוא סעיף ח', הקובע: "מטרת הפטור המותנה למונית הינה שימוש במונית לצרכי הסעת הציבור הרחב ולא למטרות אחרות ובכלל זה: שימוש אישי, תצוגה, הובלות ומשלוחים, מתן שירותי הסעה למסגרת מתוחמת וקבועה של משתמשים וכו'". רשות המכס טוענת בעצם כי הופרו תנאי הפטור המותנה, ולכן דרשה רשות המכס גרעון מסים רטרואקטיבי ובנוסף חילטה את הרכב בשל הפרת הדין.
 
עמדת משרדנו
ראשית יש לציין, כי פרט המכס "מונית" אינו קיים בחו"ל כפי שהוא בישראל, מדובר בפרט מכס "ישראלי" בתוך פרק 87 לצו תעריף המכס שמתייחס לכלי רכב.
סעיף 1(ג) לכללים הישראליים בפרק 87 לצו תעריף המכס, אשר אמור להגדיר מהי "מונית" לצרכי מכס, קובע כי "מונית" היא - כהגדרתה בפקודת  התעבורה.
סעיף 1 בפקודת התעבורה [נוסח חדש], קובע כי "מונית", היא = רכב מנועי ציבורי המיועד להסיע עד עשרה אנשים מלבד הנהג, ואשר צויין ברשיון הרכב כמונית".
משרדנו טוען כי הרכב עומד בתנאים הכתובים בדין, הרכב הוא ציבורי, נושא סימני זיהוי של מונית, צוין ברישיון הרכב כמונית ומשמש להסעות עסקיות "מוסדיות", כמו הסעת עובדים למקום עבודתם (כאשר המעסיק שלהם משלם). משרדנו טוען כי אין בדין דרישה מינימלית לקילומטראז' מסוים על מנת שהרכב ייחשב כמונית, ומדובר היה בתקופת מלחמה וכמות הנסיעות הופחתה.
משרדנו טוען, בין היתר, כי לא ניתן עוד להסתמך על פסק-הדין של נועם מלמד משנת 1990, משום שהמצב המשפטי השתנה, ונוסף סעיף 510(ב)(2) לתקנות התעבורה, המגדיר "נסיעה מיוחדת" במונית במסגרת הסכם בכתב לביצוע נסיעות קבועות (כמו במכרזים, וכו'), וגם רכב כזה הוא עדיין מונית לפי המחוקק.
יש לציין כי גם במס הכנסה קיימים תדריכים כלכליים למוניות ב"נסיעות מיוחדות", ושם עניין זה מוגדר כך: "נסיעות מיוחדות- בהן מחיר הנסיעה נקבע מראש (וללא צורך בהפעלת מונה". "נסיעות מוסדיות" – בדרך כלל מדובר בהסעת עובדים מהבית למקום עבודתם ובחזרה" (3).
משרדנו טוען כי נוהל המכס -כבודו במקומו מונח, אך הנוהל אינו יכול לדרוש תנאים נוספים מעבר לכתוב בחוק, כך, הנוהל אינו יכול לדרוש שימוש מינימלי של לפחות 240 יום בשנה כמונית, והנוהל אינו יכול לקבוע שנסיעות למסגרת מתוחמת של אנשים תחת חוזה (נסיעות מיוחדות), שוללות את היותו של הרכב כמונית. כמו כן, בימינו מוניות מבצעות גם הובלות ומשלוחים, כמו למשל הובלה של חבילות קטנות ללא נוסע, ביצוע קניות מסופרמרקט ועוד- האם כל אלה שוללים את היותן מוניות?
כמו כן, משרדנו טוען כי הויכוח על המיסים הוא לגיטימי, אך ההחלטה לתפוס ולחלט את כלי הרכב, בנוסף לדרישת המיסים, היא קיצונית ובלתי סבירה בנסיבות העניין, ועל בית המשפט לבטלה.
 
ממתינים לבית המשפט
מדובר כאמור בסוגיה רוחבית, ידוע לח"מ כי בית המכס מרכז הוציא גרעונות שכאלה למספר יבואנים. בתיק זה המיוצג ע"י משרדנו, ובמספר תיקים נוספים בהם מייצגים עו"ד אחרים, יידרש בית המשפט לתת פרשנות למונח "מונית" לצורך סיווג מכס, וליישם את הפרשנות על עובדות המקרה. כאמור, הסיווג כ"מונית" הוא פרי חקיקת משנה ישראלית, סיווג שכזה לא קיים בשיטת הסיווג הבינלאומית של ארגון המכס העולמי ולכן נראה, על פניו, שלא ניתן להסיק מסקנות ממה שמתרחש בעולם.
מיותר לציין שלא התבצע מעקב אחרי היבואן כאן או אחרי יבואנים אחרים במצלמה נסתרת, כך שאין לרשות המכס הוכחה פוזיטיבית כי הרכב שימש למשל לנסיעות פרטיות של בעל המונית.
נצא מנקודת הנחה שהיבואן כאן ובתיקים אחרים יצליחו להוכיח שהרכב שימש לנסיעות מוסדיות, כמו הסעת עובדים למקום עבודתם ובחזרה, הסעת תלמידים לבית הספר ובחזרה, כאשר המעסיק או בית הספר/משרד החינוך משלם עבור ההסעה לבעל המונית. האם שימוש שכזה אינו נחשב כמונית? האם שימוש כזה אינו ציבורי? אינו מסיע אנשים מן הציבור הרחב?  
כנקודת השוואה יצוין, כי בהחלטה בתיק דומה שניתנה באוקטובר 2024, החליט בית המשפט בצו זמני להורות לרשות המכס להחזיר את הרכב ליבואן, בכפוף לשעבוד, ביטוח מקיף לטובת המדינה, תשלום מס והפקדת כספים בקופת בית המשפט. באותו המקרה, לא היו מותקנים ברכב כל סימני ההיכר של מונית כגון כובע, מונה, אלא נמצאו בתא המטען (4), גם שם, יידרש בית המשפט להכריע בתיק העיקרי בסוגיה דומה, האם הרכב היה בפועל מונית או לא.
 
הפניות:
(1) בית המשפט העליון, ע"א 556/88 נועם מלמד נ' מדינת ישראל (1990).
(2) נוהל לאישור יבוא רכישה שימוש והחזקת מונית בהטבת מס (נראה כי פורסם בסוף 2024).
(3) לדוגמא, תדריך כלכלי של מס הכנסה שמספרו 4926, שירותי מוניות בקווים קבועים, 4927, שירותי מוניות טיול ותיור, 4928, שירותי מוניות בשירות מיוחד.
(4) ת.א. (שלום חיפה) 74330-09-24 יוסף זינאתי ואח' נ' מדינת ישראל-בית המכס מרכז (30.10.24).