12693 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: חנייה ארוכה בגרמניה
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
משלח בינלאומי טיפל בשינוע ואחסנה של רכב בחו"ל עבור לקוח. הרכב אוחסן למשך מספר שנים ונותר חוב, אותו תובע המשלח הבינלאומי. הלקוח טוען שהמשלח הוא שהערים קשיים ולכן נמנע השחרור, ושבכל מקרה תעריפי האחסנה מופרזים ולא היו מוסכמים. מה יפסוק בית המשפט? על כך בסקירה המצורפת, לאור פסק-דין מן העת האחרונה (1).

סיפור המקרה
חברה העוסקת במחקר ופיתוח בתחום טכנולוגית הרכב, שכרה שירותים של חברה העוסקת בשילוח ועמילות מכס, לצורך שינוע ואחסנה של רכב בגרמניה. המשלח הבינ"ל טוען כי חברת הרכב נותרה חייבת לו סכום של כ-280,000 ש"ח בגין פעולותיו.
חברת הרכב ביקשה לדחות את התביעה, טענה כי שכרה את שירותי המשלח הבינ"ל לאחסנה קצרת מועד בת 9 ימים, במחיר של 310 אירו ליום, ועלות זו שולמה. חברת הרכב טוענת כי לאחר שתקופה זו הסתיימה, ניסתה היא לשחרר את הרכב אך דווקא המשלח הבינ"ל הציב דרישות ומכשולים שגרמו לעיכוב בשחרור, ולכן נאלצה חברת הרכב לשלם כספים נוספים. חברת הרכב טענה כי לא אישרה את התעריפים ששולמו על ידה לאחר מכן, אלא הדבר נעשה בלית ברירה כדי להקטין את נזקיה.
יש לציין כי הרכב נותר באחסנה כ-5 שנים, מסיבה שלא צוינה בפסק-הדין.

הכרעת בית המשפט:
בית המשפט בחן את הצעת המחיר הכתובה של 310 אירו ליום, ומצא כי היא לא הוגבלה לתקופה של 9 ימים בלבד, כטענת חברת הרכב. הוכח בפני בית המשפט כי חברת הרכב המשיכה לשלם גם לאחר תום 9 ימים, ואף שילמה תעריפים מוגדלים ולא ערערה על כך בזמן אמת. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי הוא לומד מהתנהגות חברת הרכב, שהעניין היה מוסכם עליה.
לכן, קבע בית המשפט בשלב ראשון, כי חברת הרכב חייבת לשלם עבור אחסון הרכב למשך כל השנים.
לגבי התעריף, חידד בית המשפט כי אמנם בתחילת התקופה הוסכם על 310 אירו ליום, אך המשלח הבינ"ל לא הוכיח כי זו הייתה ההסכמה למשך כל השנים, וכרטסת הנהלת החשבונות שלו אינה הוכחה מספקת להסכמה לתעריף החיוב.
המשלח הבינ"ל טען כי הוא משלם 10,000 ש"ח לחודש למחסן בגרמניה אך לא צירף הוכחה וטענתו נדחתה. יחד עם זאת, הוכח כי חברת הרכב שילמה בפועל תעריף של 75 אירו ליום כדמי אחסנה ועוד 75 אירו לחודש כדמי טיפול, ובית המשפט זקף זאת לחובתה כאילו זה היה התעריף המוסכם למשך כל השנים.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי לתקופה שבין ספטמבר 2019 ועד אפריל 2024, תשלם חברת הרכב למשלח הבינ"ל 75 אירו ליום אחסנה, ועוד 75 אירו לחודש דמי טיפול, על פי שער האירו הרלוונטי לכל מועד, אך נמנע מלחייב את הצדדים בהוצאות משפט.

מה ניתן ללמוד מכך?
לדעתנו, מדובר במקרה מעט מוזר, בו רכב אוחסן למשך חמש שנים בגרמניה, ועלויות אחסנה בגינו המשיכו להיצבר. פסק-הדין לא מתייחס לשאלה מדוע זה קרה והאם היה ניתן למנוע את האחסנה במשך שנים כה רבות. ככל הנראה מדובר ברכב נסיוני או רכב שבוצעו לגביו פיתוחים טכנולוגיים.
מקרה זה הוא דוגמא טובה לחשיבות של ניסוח הסכמים בכתב בין צדדים. מאחר והחוזה בין הצדדים היה חסר, נדרש בית המשפט ליצוק פרשנות בדיעבד לשאלה מה הסכימו הצדדים לגבי אחסנה, ומה התעריף שלה.
בנסיבות אלה, התנהגות חברת הרכב שהמשיכה לשלם תעריפי אחסנה שבדיעבד טענה כי הם מופרזים ולא היו מוצדקים, עמדה בעוכריה. בית המשפט קבע כי מי שמשלם בזמן אמת ולא מוחה, לא יוכל לטעון בדיעבד כי לא הסכים לכך.
בית המשפט קבע את נוסחת הפיצוי אך לא חישב בעצמו את "השורה התחתונה" אלא ביקש מן הצדדים להגיש תחשיב לאישור. מחישוב שביצענו עולה כי מדובר בפיצוי של כ-125,000 אירו בגין אחסנה ועוד כ-4,200 אירו בגין דמי טיפול, ולכן נראה כי המשלח הבינ"ל יקבל את מלוא סכום תביעתו (280,000 ש"ח) אך לא מעבר לסכום שתבע.

הפניות:
(1) ת.א. (שלום פתח תקווה) 15518-04-24 חיים נתנאל בע"מ נ' או.אס.אר אר אנד די בע"מ, פסק-דין מיום 9.11.25, כב' השופטת מרים קראוס. המשלח הבינ"ל יוצג ע"י עו"ד ד"ר ח. שטנגר, חברת הרכב ע"י עו"ד י. כהן. חברת הרכב רשאית לערער לבית המשפט המחוזי על פסק-הדין.