12711 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מזון מיקום מקביל - על הקשיים בהליך יבוא מקביל של מזון
מאת: ליאת הסל ועומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

כידוע לעוסקים בתחום יבוא מזון לישראל, חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015 ("חוק המזון") (1), שהחליף דינים ישנים יותר, הוא הדין המתייחס לחובות המוטלות על יבואנים ומשווקי מוצרי מזון בישראל.
יבואני מזון נדרשים להשיג מגוון מסמכים כתנאי ליבוא, ופיקוח רשויות המדינה נמשך גם לאחר הכנסת המזון לארץ, ואף בשלב השיווק לצרכן. במאמר זה נבחן את פעילותו של יבואן מקביל - שאינו רוכש ישירות מן היצרן, ובמזון רגיל (כגון פסטה, חטיפים או פירות יבשים, שאינם מוגדרים כ"רגישים") (2,3,4,5). נעמוד על הקשיים העומדים בפני יבואנים כאלה, ונציע דרכים אפשריות להתמודדות יעילה עימם.
 
היבואן המקביל – ומשרד הבריאות
כל יבואן המעוניין לייבא מזון רגיל, לרבות יבואן מקביל, נדרש, לפי סעיפים 74 ו-97 לחוק המזון, להגיש הצהרה בנושא, וכן נדרש לשמור, בין היתר, אחד מן המסמכים הבאים בקשר ליצרן:
(א) אישור שייצור המזון מפוקח על ידי גורם המוסמך לכך במדינת הייצור-
הכוונה היא לאישור מגורם ממשלתי במדינת ייצור המזון, המוסמך ע"פ החוק באותה מדינה, לפקח על הליך ייצור המזון. כגון, משרד החקלאות, משרד הבריאות (תלוי באותה המדינה).
(ב) אישור סחר חופשי;
מדובר במסמך שנקרא (CFS) "Free Sale Certificate", שבו מוצהר כי המוצר יוצר ע"פ החוק וניתן למכור אותו במדינת הייצור ללא מגבלות. הגורם שמפיק מסמך זה, הוא לרוב משרד ממשלתי העוסק במסחר, כלכלה או תעשייה במדינת ייצור המזון. זהו אישור שכלל אינו ספציפי למזון, וניתן להשיגו לגבי סחורות שונות.
(ג) תעודת בריאות;
זוהי תעודה שנתן גורם ממשלתי המוסמך ע"פ חוק במדינת ייצור המזון, כי המזון עומד בדרישות הבטיחות. לרוב תעודה כזו ניתנת למוצרים מן החי. מאחר שמוצרים מן החי הם כמעט תמיד "מזון רגיש", נדיר שיימצא שימוש לתעודה כזו לצורך ייבוא מוצרים שהם "מזון רגיל".
(ד) אישור המעיד כי ייצור המזון נעשה בתנאי ייצור נאותים במדינת הייצור.
הכוונה לתעודה הידועה בשם תעודת Good Manufacturing Practice (GMP), או חלופותיה, המעידה כי המפעל המייצר את המזון עושה זאת תוך שמירה על איכות ובטיחות המוצרים ברמה המקובלת בייצור מזון על פי תקנים בין-לאומיים מובילים, משלב חומר הגלם ועד לשיווק המוצר הסופי. מבין ארבעה סוגי התעודות האפשריים, זו הקטגוריה הנפוצה ביותר של אישורים המסופקים על ידי יצרני מזון. לצורך ייבוא מזון רגיל, ובהתאם לנוהל הייבוא של מזון רגיל, התעודות שיתקבלו יכולות להיות רישיון יצרן מזון, תעודת ISO22000 או ISO9000, ולסחורות חקלאיות – תעודה פיטוסניטרית. מכלל קל וחומר, אם ליצרן יש תעודות הסמכה לתקני בטיחות מזון גבוהים יותר, כאלה שמתאימים לייבוא מזון רגיש, הם בוודאי יתקבלו גם לצורך ייבוא של מזון רגיל. תעודות כאלה, על פי נוהל ייבוא מזון רגיש, הן: שילוב של ISO9001 עם תעודת HACCP, תעודות BRCGS ו-IFS. זו אינה רשימה סגורה, וגם סוגי תעודות אחרים יכולים להתקבל על פי שיקול הדעת של שירות המזון (כמו למשל תעודות SQF).
היבואן אינו חייב להציג את המסמכים מראש למשרד הבריאות כתנאי לייבוא, אך עליו להחזיק בהם ולהצהיר כי הם ברשותו. משרד הבריאות רשאי לבצע ביקורת בכל עת ולדרוש את הצגת המסמכים. מאז רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", היבוא ממדינות האיחוד האירופי הוקל, ובמקרים מסוימים ניתן להסתפק בהצהרה של הספק, במקום באישורים רשמיים.
בנוסף, היבואן חייב להצהיר, לפי סעיף 77 והתוספת השלישית לחוק המזון, כי המזון עומד בכל דרישות החקיקה הישראלית - הצהרה רחבה המחייבת בדיקה מקצועית של כל מרכיבי המוצר, התקנים והנהלים החלים עליו, על ידי איש מקצוע. ליבואנים רשמיים קל יותר לעמוד בכך, מאחר שהם בקשר ישיר עם היצרן.
לעומת זאת, יבואן מקביל, שאינו רוכש ישירות מהמפעל אלא מספק ביניים, מתקשה להשיג את המסמכים ונשען על אמינות הספק, ואינו יכול "לרכב" על היבואן הרשמי. היבואן נדרש גם לסימון בעברית מבלי להעתיק את מדבקת היבואן הרשמי, והצגת מסמכים שגויים יכולה להביא לסנקציות חמורות כמו קנסות, השמדת סחורה ואף שלילת רישיון יבוא. אם ליבואן מזון רגיל אין אף אחד מארבעת המסמכים, המזון יידגם כאילו היה מזון רגיש, באמצעות בדיקות מעבדה, וכניסתו לישראל תותר רק בקבלת תוצאות תקינות.
מאז ינואר 2025, אימוץ חקיקת המזהמים האירופית הקל מאד על יבוא מקביל של מזון מהאיחוד האירופי, אבל הקשה על היבוא המקביל ממדינות אחרות, משום שיצרנים וספקים ממדינות הנמצאות ביבשת אמריקה ובעיקר במזרח הרחוק, אינם בקיאים בדרישות המזהמים האירופיות, וקיים חשש שינפקו תעודות שאינן מבוססות.
 
היבואן המקביל - והמכס
הקושי של יבואן מקביל של מזון להשיג מסמכים ממפעלי הייצור מקשה גם בתחום המכס. למרות שמרבית המכסים מוטלים על מזון "רגיש" (שלא ניתן לייבא ביבוא מקביל), קיים מכס גם על מזון "רגיל" – למשל 21% על שקדים, ו-37.5% על פירות הדר טריים. כאשר המזון מיובא ממדינה עמה לישראל הסכם סחר חופשי, הצהרת מקור עשויה לבטל או להפחית את המכס, אך יבואן מקביל שאינו רוכש ישירות מהיצרן יכול להתקשות הוכיח את מקור הסחורה. המכס רשאי לעשות ביקורות עד חמש שנים ממועד היבוא, ושלילת המקור יכולה להוביל לדרישת מיסים, ריבית וקנסות לפי חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר). בית המשפט הזהיר בעבר כי כל יבואן מקביל חייב לחשוד כי ביום פקודה, הוא לא יוכל להוכיח את מקור המוצר, ועליו להיערך לזה (6):
"בעיני, כל יבואן העוסק ביבוא מקביל צריך תמיד לחשוד בכך שביום פקודה לא ניתן יהיה לאמת את מדינת המקור של הטובין אותם הוא מייבא. זהו ספק אשר מלווה מראש כל יבוא מקביל. זאת משום שמטבע הדברים, יבוא מקביל פירושו רכישה "מחוץ לשרשרת". דהיינו, רכישה של טובין לא מהיצרן או לא מהמשווק המורשה של היצרן, או לחלופין רכישה מהמשווק המורשה, כאשר המשווק מפר בכך את ההסכמים שלו עם היצרן..
הנה כי כן, יבוא מקביל, אף שהוא תורם באופן נכבד לתחרות בשוק ומהווה כלי משמעותי להורדת מחירים, שכן הוא גורם לכך שהשוק המקומי אינו שבוי בידי הסוכן המורשה המקומי, מתנוסס מעליו תמרור אזהרה המצביע על סיכון הטמון ביחס להוכחת מדינת המקור של הטובין, שכן היבואן, ולא אחת גם היצואן, אינו יכול לאמת את מדינת המקור, ובמקרים רבים אף אין ליצואן אינטרס לספק לרשות המכס הפונה אליו מסמכים המעידים על מדינת המקור. זוהי "הערת אזהרה" המלווה באופן אינהרנטי את המסחר ביבוא מקביל - הן בצד הלקוח הסופי והן בצד היבואן. לכן, כל יבואן מקביל צריך לקחת בחשבון את האפשרות כי בבוא העת עלולות תעודות התנועה שיציג להיפסל בהליך אימות בדיעבד. לכן על היבואן להצטייד מראש במסמכים ובעדים תומכים אשר יש בכוחם להוכיח את מדינת המקור של הטובין שייבא..".
 
מה מומלץ לעשות
כדי להיערך לביקורת, מומלץ ליבואן מקביל של מזון לנקוט אמצעי זהירות: לחתום עם הספק על הסכם בכתב שבו הספק מתחייב לאותנטיות המסמכים ולעמידת המוצר בתנאי הטבת המכס; להעביר את המסמכים לבדיקת מומחה בישראל שיוודא שהם עומדים בדרישות חקיקת המזון, ויבדוק אם נדרשים מסמכים נוספים / תרגום משפות זרות, ועוד; ובמקרה שאין מסמכים מספקים- לבצע בדיקות מעבדה לבטיחות המזון, בעצמו, על דוגמא מייצגת, במעבדה מוסמכת בישראל או בחו"ל. צעדים אלה אינם מבטלים את הסיכון, אך מצמצמים אותו. בנוסף, ביבוא מקביל של מזון קיימים אתגרים נוספים, כגון סוגיות כשרות והפרת סימני מסחר, ואנו נדון בכך בסקירות נוספות.
 
הפניות:
(1)חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015.
(2)נוהל 05-007 ייבוא מזון רגיל – רישום מוקדם ושחרור מהנמל.
(3)תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (הכרזה בדבר מזון רגיש), תש"פ-2019.
(4)נוהל 05-001 יבוא מזון: הנפקת אישור מוקדם ליבוא מזון רגיש ושחרורו .
(5) מזון "רגיש" הוא מזון המשתייך לרשימה מוגדרת של סוגי מזון בעלי סיכון מוגבר. הסיכון יכול להיות מובנה במזון עצמו, מבחינת רגישותו לקלקול, או בשל רגישות קהל היעד. ברשימת המזונות הרגישים נמצאים מרבית סוגי המזון מן החי, מזון קפוא או מצונן, תוספי תזונה ועוד. לא ניתן לייבא מזון רגיש ביבוא מקביל. לייבוא מזון רגיש נדרש קיום קשר ישיר של היבואן עם יצרן המזון, או לפחות קשר של היבואן לספק, שלו יש קשר ישיר ליצרן המזון. מסיבה זו מאמרנו לא מתייחס ליבוא מקביל של מזון רגיש.
(6)ת.א. (שלום ראשל"צ) 28356-03-15 מ. ברוכים ובניו בע"מ נגד מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ (18.8.19).