12790 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: רכב יוקרה, במחיר סוף עונה
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
אדם ביצע יבוא אישי של רכב יוקרה מגרמניה ונעזר לשם כך בחברת ייעוץ בישראל, שטיפלה לו בכל הטפסים. לאחר 3 שנים, דרש המכס חוב של למעלה מ-200,000 ש"ח מהיבואן האישי, בטענה שהוצהר ערך כוזב ביבוא. היבואן תובע גם את חברת הייעוץ וטען שנפל קורבן למרמה, וגם את רשות המכס. מה יכריע בית המשפט? על כך בסקירה המצורפת, לאור פסק-דין עדכני מן העת האחרונה (1).

סיפור המקרה
אדם התקשר בישראל עם חברה לייעוץ ליבוא אישי של רכב יוקרה מסוג לנדרובר דיפנדר מגרמניה. הרכב שוחרר מפיקוח המכס במאי 2017 בהתאם להצהרה כי ערכו כ-28,000 אירו וכך שולמו המיסים. בשנת 2020 בעקבות חקירה של רשות המכס, התגלה כי הוצהר ערך נמוך מן המחיר ששולם בפועל, והערך האמיתי היה כ-56,000 אירו. בשל כך, דרשה רשות המכס מן היבואן האישי גרעון מסים בסך כולל של כ-220,000 ש"ח, מתוכם כ-115,000 ש"ח מס קניה, כ-40,000 ש"ח מע"מ והיתרה בגין ריבית וקנס פיגורים.
היבואן טען כי נפל קורבן למרמה מן החברה שסייעה לו בתהליך היבוא, טען ששילם סכום כולל של 365,000 ש"ח שהיה אמור לכסות את כל העלויות כולל המיסים. היבואן טען כי מי שמילא בפועל את כל הטפסים מול רשות המכס והצהיר, הייתה חברת הייעוץ ולכן אם הוצהר ערך כוזב, אין הוא נושא באחריות. כמו כן טוען היבואן שהתגלה לו בדיעבד שהחברה אינה מחזיקה ברישיון מתווך ביבוא אישי ממשרד התחבורה. על כן, הגיש היבואן תביעה נגד חברת הייעוץ בסך כולל של כ-365,000 ש"ח, אשר מתייחסים לסכום המיסים שנדרש בתוספת הוצאות שנכפו על היבואן לצורך התנהלות מול המכס.
חברת הייעוץ טענה כי תפקידה היה מצומצם יותר, בעוד היבואן האישי הוא שאיתר את הרכב והספק והוא ששילם לו באופן ישיר. כמו כן, טענה כי אין עילה לבצע הרמת מסך נגד מנהל החברה. רשות המכס טענה כי ממצאי החקירה מוכיחים שהוצהר ערך כוזב וביקשה לדחות את התביעה נגדה.

פסק-דינו של בית המשפט
בית המשפט זקף לחובת היבואן האישי את העובדה שהצהיר בעצמו בטופס מכס 139 (הצהרה על ערך רכב ביבוא אישי) כי ערך הרכב כ-28,000 אירו. היבואן, לדעתו של בית המשפט, לא ידע להסביר את הסתירה הזו, וכיצד היא עולה בקנה אחד עם כך שבהסכם הרכישה מופיע סכום של 365,000 ש"ח, ואף הוכח שהיבואן ביצע שתי העברות בנקאיות לחו"ל שמסתכמות יחד ב-56,000 אירו (הוא הערך שטענה רשות המכס). היבואן טען כי שילם סכום גלובלי לחברת הייעוץ ולא ירד לפרטים, בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי הוא לא נכנס לסוכנות רכב בישראל ורכש רכב, אלא ביצע הליך יבוא אישי ולכן הוא נושא באחריות להצהרה מול המכס. בית המשפט הדגיש שהתובע ישראלי דובר עברית, גם אם מתגורר בחו"ל חלק מן הזמן, ולכן היה עליו להבין על מה הוא חותם, מה גם שמדובר באיש משכיל העוסק בתחום המחשבים ואף כזה שייבא בעבר רכב. בית המשפט אף העיר שיתכן והתובע היה מודע לקנוניה מול המדינה או לכל הפחות עצם את עיניו ולא בירר עניין זה. התובע טען כי ההעברה השנייה שבוצעה לחו"ל אינה בגין הרכב אלא בגין מסים בחו"ל, בית המשפט דחה טענה זו ובעצם דחה את התביעה נגד חברת הייעוץ. בית המשפט העיר עוד כי תפקיד החברה כאן היה ייעוץ ולא תיווך, ולכן השאלה אם היה לה רישיון תיווך ממשרד התחבורה או לא, אינה בעלת משמעות גדולה כאן.
במישור התביעה מול המכס, התובע ניסה להגיש חוות-דעת שמאי, אך בית המשפט קבע כי שמאות אינה רלוונטית כאן משום שאין אנו עוסקים במחיר שוק, אלא במחיר ששולם על הרכב הספציפי, בהתאם למסמכים שנתפסו. על כן, נדחתה התביעה גם נגד רשות המכס.
היבואן האישי חויב בהוצאות משפט של 25,000 ש"ח לטובת רשות המכס. לא נפסקו הוצאות משפט לטובת חברת הייעוץ למרות שהתביעה נגדה נדחתה, בשל כך שבית המשפט ראה בה כגורם שגם היה מעורב בקנוניה מול רשות המכס.

מה ניתן ללמוד מכך?
תהליך של יבוא אישי של רכב למדינת ישראל, אינו תהליך פשוט. מסיבה זו, קמו ברבות השנים חברות רבות בישראל שפועלות בענף זה, ומסייעות לרוכשי רכב לייבא אותו ביבוא אישי. כמובן שכל מקרה יכול להשתנות לגופו, אך לרוב, החברה המתווכת עושה את כל הפעולות הנדרשות עבור היבוא, כגון דואגת למלא טפסים נדרשים, לטפל בשילוח, עמילות מכס, ולמעשה רוכש הרכב, הרשום כיבואן ברשות המכס, אינו ממש מעורב בתהליך היבוא.
כאשר מתגלה תקלה בתהליך, כמו למשל שהוצהר למכס ערך נמוך יותר מאשר הערך ששולם בפועל עבור הרכב, לרוב- רוכש הרכב אינו מודע לכך, ואין לו את המסמכים הרלוונטיים. מבחינתו, הוא שילם לחברה ישראלית מתווכת שאמורה להביא לו את הרכב עד ביתו.
חרף זאת, מסמך מאד מהותי עליו חותם היבואן האישי בכל מקרה, תהא מעורבותו אשר תהא, נקרא טופס מכס 139- הצהרה על ערך רכב ביבוא אישי (2). בטופס זה אשר היבואן חותם עליו בעצמו (חוץ ממקרים חריגים בהם נניח זויפה חתימתו), הוא מצהיר מה המחיר ששולם עבור הרכב לספק בחו"ל. גם במקרה שנפסק לפני כחצי שנה, החליט בית המשפט לדחות תביעה של יבואן נגד סוכנות הרכב, וקבע כמו כאן, יבואן שחותם על טופס מכס 139 עם ערך לא נכון, או שנמנע מלברר למה כתוב ערך זה, לא יוכל לזכות בדין, ועליו לשלם את גרעון המיסים בעצמו לרשות המכס, אם התגלה שהערך היה שגוי (3).

הפניות:
(1) ת.א. (שלום תל-אביב יפו) 29905-12-21 מיקי ויצמן נ' דרור סדן ואח', פסק-דין מיום 17.3.26, כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט. התובע יוצג ע"י עו"ד איציק ויצמן ואמיר גופר. הנתבעים ייצגו את עצמם. רשות המכס יוצגה ע"י עו"ד אדם טהרני מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי). התובע, היבואן האישי, זכאי לערער לבית המשפט המחוזי על פסק-הדין.
(2)- טופס מכס 139- https://www.gov.il/he/service/customs-form-139
(3) ע"א (מחוזי תל-אביב יפו) 77839-05-25 דויד קדוש נ' נ.ט. דרים קארס ייעוץ בע"מ ואח', פסק-דין בערעור מיום 9.9.25.