13041 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: שוחרר מהמכס, אבל לא מהחשבון
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
חברת שילוח ועמילות מכס דרשה מיבואן לשלם לה כ-40,000 ש"ח נוספים, מעבר לסכומים שכבר שולמו, בגין הוצאות ששולמו בעבורו לצדדי ג', אגב שחרור משלוח רהיטים.
היבואן טען כי שילם את מלוא הסכומים שנדרשו ממנו והמשלוח כבר שוחרר לידיו, לכן לא ניתן לקבל דרישה מאוחרת לתשלום. מה יכריע בית המשפט בהתחשבנות שכזו? על כך בסקירה שלהלן, לאור פסק-דין חדש בנושא (1).

סיפור המקרה
הנתבעת, חברה העוסקת בתחום המלונאות, הזמינה בשנת 2022 שירותי שילוח ועמילות מכס לצורך יבוא רהיטים מטורקיה.
חברת השילוח הוציאה ליבואן שתי דרישות תשלום בסך כולל של כ- 120,000 ש"ח, בהן צוין כי אגרת הנמל והאחסנה הן אומדן בלבד, והחיוב הסופי יבוצע בהמשך. היבואן שילם דרישות אלה.
לאחר קבלת החשבונות הסופיים, הוציאה חברת השילוח חשבוניות מעודכנות בסכומים גבוהים יותר מהם נטען כי קיים הפרש של כ-40,000 ש"ח שלא נפרע. הרהיטים שוחררו ונמסרו ליבואן, שסירב לשלם את ההפרש, והצדדים הגיעו לבית המשפט.
היבואן טען שלא הוסבר לו שמדובר באומדן והוא סבר שעם תשלום שתי הדרישות וקבלת המטען לידיו, הסתיימה התחשבנות בין הצדדים.

הכרעת בית המשפט
בית המשפט העיר שלמרות שבין הצדדים לא נחתם ממש חוזה התקשרות בכתב, מספיק שחברת השילוח העבירה דרישות תשלום והן שולמו, כדי להעיד על חוזה בין הצדדים.
עם זאת, בית המשפט הבחין בין שני סוגים של תשלומים דרשה חברת השילוח.
בכל הנוגע לאגרת נמל ודמי אחסנה, צוין במפורש בדרישות התשלום שמדובר באומדן בלבד ובהמשך ייערך חיוב סופי. מכח הערה זו, פסק בית המשפט שהנתבעת לא יכולה לטעון להסתמכות על כך שלא נותר לה חוב.
לכן, ביחס להפרשי אגרת נמל ודמי אחסנה שדרשה חברת השילוח, נפסקו לה מלוא הסכומים שתבעה.
לעומת זאת, בנוגע לכל תשלום אחר שדרשה חברת השילוח שאינו תחת הגדרה של אגרת נמל ודמי אחסנה, קבע בית המשפט אומדן לפיו הנתבעת תפצה ב-75% בלבד מהסכומים ולא במלוא הסכומים. כדי להגיע למסקנה זו, קבע בית המשפט שלא הייתה מחלוקת שאכן חברת השילוח שילמה סכומים נוספים אלה בשמה ועבורה של הנתבעת, ולא נטען שמדובר בסכומים מופרזים.
מכיוון שחברת השילוח היא המומחית בתחום, סבר בית המשפט שהייתה חובה עליה להזהיר את היבואן שיידרשו תשלומים נוספים בסעיפים אלה, משלא הזהירה- יופחת ההחזר ב-25%.
בסופו של דבר, חויב היבואן לפצות את חברת השילוח בכ-30,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח.

מה ניתן ללמוד מכך?
פסק-הדין מלמד כי מסירת המטען ליבואן אינה סוף פסוק מבחינת ההתחשבנות בין הצדדים.
מצד שני, בית המשפט לא נתן לחברת השילוח יד חופשית להציג בדיעבד כל דרישת תשלום שהיא. העובדה שהיא לא הדגישה במפורש שיידרשו חיובים נוספים בסעיפים מסוימים, גרמה לבית המשפט לבצע הפחתה של 25% מהחיוב בדרך של אומדן.
בעיניי, חברת שילוח יכולה בקלות ליישם את העיקרון שבפסק-הדין, ומעתה ואילך להוסיף בכל דרישת תשלום שורה ארוכה של הסתייגויות והחרגות ביחס לכל סוג של חיוב שעשוי להתווסף בהמשך. האם די בהסתייגות כזו כדי לאפשר לחברת השילוח לגבות בדיעבד כל סכום, בלי הגבלה? ואם כן, מה נותר מחובת השקיפות כלפי היבואן? כנראה שנצטרך להמתין למקרים הבאים.

הפניות:
(1) תאד"מ (שלום ירושלים) 52277-07-24 שני שירותי מטען בינלאומיים (ש.כ.) בע"מ נ' קריסמס הוטלס קומפני בע"מ, פסק-דין מיום 30.7.26, כב' השופט דן ליברמן. שני יוצגה ע"י עו"ד שי ורד. היבואן ע"י עו"ד רמי עותמאן. הצדדים רשאים לערער לבית המשפט המחוזי.