|
|
 |
נושא המאמר: עבר הדמות אינו אלא טריגר רגשי ודקורטיבי לאמונה מגבילה
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפיםהעבר אינו הסיפור: האמונה המגבילה היא הסיבה לסרט
אחת העצות הנפוצות בכתיבת תסריט היא לבנות לדמות הראשית סיפור עבר.
משהו קרה לה.
היא איבדה אדם אהוב, נבגדה, נכשלה, הושפלה, נטשה או ננטשה. האירוע הזה, כך מקובל לחשוב, מסביר מדוע הדמות מתנהגת כפי שהיא מתנהגת בהווה.
אבל אולי אנחנו מייחסים לסיפור העבר חשיבות גדולה מדי?
אולי האירוע שקרה לדמות לפני תחילת הסרט אינו אלא חומר גלם. מעין חלקיק עלילתי שתפקידו האמיתי הוא להטמיע בדמות רעיון מסוים על החיים — רעיון שגוי, מגביל או שלילי.
והרעיון הזה, ולא האירוע עצמו, הוא הסיבה האמיתית לכך שיש לנו סרט.
מה באמת מנהל את הגיבור?
נניח שגיבור עבר בילדותו אירוע שבו אביו עזב את המשפחה.
זהו סיפור עבר.
אבל מה האירוע הזה עשה לגיבור?
אולי הוא גרם לו להאמין:
"אי אפשר לסמוך על אף אחד."
ואולי דווקא:
"אם אוהבים מישהו, בסוף הוא יעזוב."
ואולי:
"כדי שלא יפגעו בי, אסור לי להיות תלוי באדם אחר."
האירוע הוא עובדה.
האמונה היא הפרשנות שהדמות נתנה לעובדה.
וזה הבדל עצום.
מפני שהסרט אינו חייב לספר לנו מה קרה לאבא לפני עשרים שנה. הסרט צריך להראות לנו מה האמונה שנולדה אצל הבן בעקבות אותו אירוע עושה לחייו היום.
האב שעזב הוא העבר.
"אי אפשר לסמוך על אנשים" הוא ההווה.
והעלילה היא הניסיון של החיים לשבור את האמונה הזאת.
הסרט מתחיל במקום שבו האמונה כבר אינה עובדת
אפשר לחשוב על הגיבור בתחילת הסרט כאדם שבנה לעצמו דרך חיים שנועדה להגן עליו.
הוא אינו סומך על אנשים — ולכן הוא עצמאי.
הוא אינו מתאהב — ולכן אינו נפגע.
הוא אינו לוקח סיכונים — ולכן אינו נכשל.
הוא חייב לשלוט בכל דבר — ולכן הוא מרגיש בטוח.
הוא אינו מבקש עזרה — ולכן אינו חייב דבר לאיש.
מבחינת הגיבור, האמונה המגבילה שלו אינה בהכרח נראית מגבילה.
להפך.
היא נראית לו כמו חוכמת חיים.
וזה בדיוק מה שהופך אותה למעניינת.
הבעיה היא שהאמונה הזאת אולי הגנה עליו בעבר, אבל בהווה היא מונעת ממנו לחיות.
כאן מתחילה העלילה.
האירוע המחולל אינו חייב להיות קשור ישירות לסיפור העבר. הוא צריך להעמיד את הגיבור במצב שבו האמונה הישנה שלו אינה מספיקה יותר.
אדם שאינו סומך על איש נאלץ לשתף פעולה עם אדם אחר.
אישה שפוחדת מאינטימיות מתאהבת.
אדם שחייב לשלוט בכל דבר נקלע למצב שאי אפשר לשלוט בו.
גיבור שמאמין שהוא חייב להיות חזק כל הזמן נאלץ לבקש עזרה.
זהו המפגש בין העולם החיצוני לבין העולם הפנימי.
האמונה היא מנוע העלילה
כאן נמצא בעיניי אחד הקשרים החשובים ביותר בין דמות לבין עלילה.
האמונה המגבילה אינה רק פרט פסיכולוגי שנועד "להעמיק" את הדמות.
היא יכולה להיות המנוע שמייצר את העלילה.
גיבור שמאמין שאי אפשר לסמוך על אנשים יסרב לקבל עזרה.
הסירוב הזה ייצור בעיה.
הבעיה תאלץ אותו לפעול.
הפעולה תוביל לעימות.
העימות יכריח אותו לבחור.
והבחירה תעמיד את האמונה הישנה שלו במבחן.
כך נוצרת עלילה.
לא משום ש"אבא שלו עזב כשהיה בן שבע", אלא משום שהגיבור למד מכך — או הגיע מסיבה אחרת — שאי אפשר לסמוך על אנשים.
ועכשיו החיים מכריחים אותו לבדוק אם הוא צודק.
אבל האם האמונה חייבת להיוולד מאירוע עבר?
כאן מגיעה נקודה חשובה עוד יותר.
לא כל אמונה מגבילה חייבת להיוולד מאירוע דרמטי בעבר.
לפעמים אנחנו מתייחסים לתסריט כאילו לכל התנהגות של דמות חייב להיות הסבר פסיכולוגי מוקדם.
אבל בני אדם אינם מכונות.
אמונות נוצרות מתוך חינוך, תרבות, סביבה, מערכות יחסים, הצלחות, כישלונות, פחדים ופרשנות של המציאות.
ולפעמים הן פשוט מתפתחות עם הזמן.
אדם יכול להגיע לגיל שלושים ולהאמין שאם הוא לא יהיה מושלם, לא יאהבו אותו, בלי שנוכל להצביע על אירוע דרמטי אחד שבו האמונה הזאת נוצרה.
אדם אחר יכול להיות משוכנע שאסור לו להראות חולשה, לא בגלל טראומה מסוימת, אלא מפני שבמשך שנים למד שהעולם מתגמל כוח ומעניש פגיעוּת.
ובמקרה אחר, האמונה המגבילה יכולה אפילו להיווצר במהלך הסרט עצמו.
דמות יכולה להתחיל את הסרט ללא אמונה מגבילה ברורה, לעבור סדרה של אירועים, לפרש אותם באופן שגוי, ומתוך הפרשנות הזאת ליצור לעצמה אמונה חדשה.
כלומר, גם מבחינה דרמטורגית אין הכרח להמציא לדמות סיפור עבר רק כדי להסביר מדוע היא זקוקה לשינוי.
האירוע אינו קובע את האמונה
וזו אולי הדרך הטובה ביותר להבין מדוע האירוע עצמו אינו העיקר.
אירוע מסוים אינו מייצר בהכרח מסקנה אחת.
אותו אירוע יכול להתרחש אצל שני אנשים שונים — וליצור אצל כל אחד מהם אמונה הפוכה לחלוטין.
נחשוב, למשל, על אדם ששרד את זוועות השואה ואיבד את משפחתו.
אדם אחד עשוי להגיע מתוך האסון למסקנה שהחיים ללא אמונה אינם אפשריים. דווקא מתוך הסבל הוא עשוי לומר לעצמו:
"אם העולם הזה כל כך אכזרי, אני חייב להיאחז באמונה. רק האמונה, התורה והקשר עם הקדוש ברוך הוא יכולים לתת משמעות למה שעברתי."
אדם אחר, שעבר את אותו אסון, עשוי להגיע למסקנה הפוכה לחלוטין.
הוא עשוי לשאול:
"אם קיים כוח עליון, מדוע הוא נתן לגרמנים לרצוח את משפחתי? כיצד אני יכול להאמין באותו אלוהים אחרי מה שקרה?"
ומתוך השאלה הזאת הוא עשוי להתרחק מן האמונה.
אותו אירוע.
אותו עבר.
אבל שתי מסקנות הפוכות.
וזו בדיוק הנקודה.
אם היינו כותבים את שתי הדמויות הללו לתסריט, לא מספיק לומר: "הן ניצולות שואה."
זהו סיפור הרקע שלהן.
אבל הוא עדיין אינו הדמות.
הדמות מתחילה במקום שבו היא מפרשת את מה שקרה לה.
האחת אומרת:
"מתוך הסבל הזה אני חייב להאמין."
והשנייה אומרת:
"מתוך הסבל הזה אני כבר לא מסוגל להאמין."
אלה כבר אמונות.
ואמונות מייצרות התנהגות.
הדמות הראשונה עשויה לחפש משמעות, להעמיק את אמונתה ולבנות את חייה סביבה.
הדמות השנייה עשויה לברוח מכל דבר הקשור לאמונה ולנסות לבנות לעצמה עולם שבו אין לה צורך בה.
עכשיו כבר יש לנו שתי דמויות שונות.
ולכן, כאשר אנחנו בונים את סיפור העבר של הגיבור, אולי כדאי להפסיק לשאול רק:
"מה קרה לו?"
ולשאול שאלה אחרת:
"מה הוא החליט שמה שקרה לו אומר על החיים?"
האמונה היא הסיפור
זו כבר שאלה דרמטורגית.
כי האמונה מכתיבה את הבחירות של הגיבור.
והבחירות מייצרות את העלילה.
לכן אפשר להסתכל מחדש על מושג ה־Backstory.
במקום לראות אותו כרשימת אירועים שקרו לדמות לפני תחילת הסרט, אפשר לראות בו את ההיסטוריה שהובילה אותה אל תפיסת העולם שבה היא מחזיקה בתחילת הסרט.
סיפור עבר טוב יכול להעניק לדמות עומק, צבע, מסתורין, אירוניה ומטען רגשי.
הוא יכול להסביר לנו מדוע האמונה הזאת נטמעה בה.
אבל אסור להתבלבל בין האמצעי לבין המטרה.
סיפור עבר אינו מטרה בפני עצמו.
אם אין לו השפעה על תפיסת העולם של הדמות, ייתכן שהוא באמת אינו יותר מקישוט.
אפשר להמציא לדמות ילדות קשה, אבא מת, גירושים, בגידה או כישלון טראומטי — ועדיין לא תהיה לנו דמות מעניינת.
ומצד שני, אפשר לתת לדמות עבר פשוט מאוד, אפילו בנאלי, אבל לבנות סביבה אמונה חזקה שמנהלת את חייה — ולקבל מנוע דרמטי אמיתי.
ומה קורה בסוף?
אם האמונה המגבילה היא הסיבה האמיתית לקיומה של העלילה, הרי שהסיום צריך להתמודד איתה.
לא בהכרח באמצעות נאום.
לא באמצעות משפט שמסביר לקהל:
"למדתי שאפשר לסמוך על אנשים."
הקולנוע יכול לעשות זאת באמצעות פעולה.
הגיבור שסירב לבקש עזרה מבקש אותה.
האישה שפחדה מאהבה בוחרת להישאר.
האדם שהיה חייב לשלוט בכל דבר משחרר את השליטה.
מי שהאמין שהוא חייב להיות מושלם מעז להיכשל.
ההתנהגות החיצונית מספרת לנו שהתרחש שינוי פנימי.
ואפשר לנסח את השינוי הזה כאמונה חדשה, מאוזנת ובריאה יותר.
לא:
"כולם טובים."
אלא:
"לא כל אדם ראוי לאמון, אבל אני מסוגל להעניק אמון."
לא:
"אני חייב להיות חזק."
אלא:
"אני יכול להיות חזק וגם להזדקק לאחרים."
לא:
"אם אכשל, חיי ייהרסו."
אלא:
"כישלון הוא חלק מהחיים ואינו מגדיר את הערך שלי."
הסיום, במובן הזה, אינו רק פתרון לבעיה החיצונית.
הוא התשובה שהחיים נותנים לאמונה שהניעה את הסרט.
לא העבר צריך להשתנות — אלא האדם
אולי זו הסיבה שסרטים טובים מרגישים לעיתים כמו מסע.
הגיבור יוצא למסע בעולם החיצוני, אבל למעשה הוא נע במסלול פנימי.
בתחילת הסרט יש לו תשובה.
בדרך כלל זו תשובה שהוא בטוח בה מאוד.
ואז העלילה מתחילה לשאול אותו שאלות.
האירועים מצטברים.
האמונה נסדקת.
הגיבור מתנגד.
הוא נאחז בה עוד יותר.
עד שמגיע הרגע שבו כבר אי אפשר להמשיך לחיות לפיה.
ואז הוא נאלץ לבחור:
להישאר האדם שהיה,
או לאמץ אפשרות חדשה.
לכן, כשאנחנו בונים דמות, אולי כדאי להתחיל לא בשאלה:
"מה קרה לה?"
אלא בשאלה:
"באיזו אמונה היא חיה — ואיך האמונה הזאת מונעת ממנה לקבל את החיים שהיא זקוקה להם?"
אחר כך אפשר להמציא את העבר.
ואפשר גם לא.
כי סיפור העבר הוא רק אחת הדרכים להסביר כיצד הגיבור הגיע למקום שבו הוא נמצא.
האמונה המגבילה היא המקום שממנו הסרט מתחיל.
והאמונה החדשה, המאוזנת יותר, היא המקום שאליו הסרט מבקש להביא אותו.
במובן הזה, אולי לא העבר הוא הסיפור.
העבר הוא רק החומר שממנו נולדה האמונה.
האמונה היא הסיפור.
ובסופו של דבר, זו אולי השאלה החשובה ביותר שאנחנו יכולים לשאול על הדמות:
לא מה קרה לה — אלא מה היא החליטה שמה שקרה לה אומר על החיים.
לקריאת תסריט ומתן וחוות דעת מקצועית אנא צרו קשר בפייסבוק -
https://m.facebook.com/?locale=he_
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
|
|
|
|
