|
|
 |
נושא המאמר: הקשר בין דמות הסיידקיק לאנטגוניסט
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפיםהסיידקיק, החנון והמאבק ביניהם
במשך הרבה זמן מוחי הקודח פלט, כהרגלו, מחשבות טורדניות בצורות שונות ומשונות.
הפעם זו הייתה תחושת בטן לגבי דמות הסיידקיק.
לא הצלחתי להסביר אותה לעצמי, אבל משהו בקווים המקבילים שבין הסיידקיק לבין האנטגוניסט לא נתן לי מנוח.
קול פנימי לחש לי במשך כמה שנים שהסיידקיק הוא, במובן מסוים, סוג של אחיין של האנטגוניסט.
וכשאני אומר סיידקיק,ואני לא מתכוון לסנצ'ו פנצ'ה של דון קישוט.
גם לא לדונקי מ"שרק".
אני מתכוון יותר לדמות של החבר הפרוע.
החבר המניאק.
זה שעומד ליד הגיבור, צוחק איתו, מסתבך איתו, לפעמים מציל אותו ולפעמים מכניס אותו לצרות.
הוא מצד אחד החבר הכי טוב של הגיבור.
אבל מצד שני, יש בו משהו אנטגוניסטי.
הוא כמו אנטגוניסט קטן.
וממול, בצד השני של המפה, נמצאת דמות אחרת.
החבר החנון.
הבחור החלש יותר.
זה שיודע דברים, חושב, מנתח, אולי אפילו מבין את העולם טוב יותר מהגיבור, אבל חסר לו הכוח והכריזמה של הסיידקיק.
הוא, במובן מסוים, כמו אחיין של דמות המנטור.
רק בלי הכריזמה.
בלי הכוח.
ובתחילת הסרט הגיבור בדרך כלל לא ממש מתייחס אליו.
הוא מעדיף את החבר השני.
את זה שיודע לפעול.
את זה שלא מפחד.
את זה שיכול להיכנס לחדר ולהפוך את השולחן.
במשך שנים הייתה לי התחושה שהדמיון הזה בין שתי הדמויות אינו מקרי.
אבל לא ידעתי להסביר מדוע.
עד שיום אחד נתקלתי במאמר על מבנה המוח, ושם מצאתי מודל שעזר לי לנסח את התחושה.
חשוב לומר: אני לא טוען כאן לתיאור מדעי מדויק של המוח האנושי. החלוקה הפשוטה בין "המוח הזוחלי" לבין הקורטקס היא מודל פופולרי ופשטני, והמדע המודרני מתאר את פעולת המוח באופן מורכב בהרבה.
אבל כמודל דרמטורגי?
פתאום משהו הסתדר לי.
אפשר לדמיין בתוך האדם שני כוחות מנוגדים.
כוח אחד הוא הכוח האינסטינקטיבי.
המהיר.
זה שלא יושב לנהל ישיבה לפני שהוא מגיב לסכנה.
הוא פשוט מגיב.
הוא בורח.
הוא תוקף.
הוא שורד.
ומולו נמצא הכוח החושב.
זה שעוצר.
שואל שאלות.
בודק אפשרויות.
רואה את התמונה הגדולה.
הוא יכול להביא את האדם לצמיחה, להבנה ולבחירה.
אבל לפעמים הוא איטי.
ולפעמים, ברגע שבו צריך לפעול, הוא פשוט עומד שם וחושב.
וכאן, לדעתי, מתחילה הדרמה.
הטראומה יוצרת ברית עם ההישרדות
נניח שלגיבור שלנו קרה בעבר משהו קשה.
מישהו בגד בו.
הוא איבד אדם אהוב.
הוא הושפל.
הוא הופקר.
או אולי פשוט למד, בדרך כואבת מאוד, שאי אפשר לסמוך על העולם.
אבל האירוע עצמו הוא רק החלק הראשון של הסיפור.
הדבר החשוב יותר הוא המסקנה שהגיבור הסיק ממנו.
"אל תבטח באף אחד."
"אם אתה לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך."
"מי שחלש מפסיד."
"צריך להיות חזק לפני שמישהו יפגע בך."
"רגש הוא חולשה."
אלה מחשבות מגבילות.
אבל הן לא נולדו מתוך טיפשות.
להפך.
בזמן שבו הן נוצרו, הן כנראה עזרו לגיבור.
הן היו פתרון.
הן היו הדרך שלו לשרוד.
וכאן נכנסת דמות הסיידקיק.
אפשר לראות אותה כייצוג חיצוני של אותו חלק הישרדותי בגיבור.
הוא האדם שהגיבור היה צריך להיות כאשר העולם פגע בו.
חזק.
מהיר.
ציני.
חסר מעצורים.
הוא לא מאמין באנשים.
הוא לא מתעכב על שאלות מוסריות.
הוא עושה.
וככל שהגיבור פצוע יותר, כך הוא נמשך אליו יותר.
כי הסיידקיק מספק לגיבור כוח וביטחון.
הוא מלמד אותו את שפת ההישרדות:
"עזוב אותך."
"אל תסמוך עליו."
"תעשה מה שצריך."
"אם לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך."
והגיבור מקשיב.
למה?
כי הסיידקיק הציל אותו פעם.
אולי לא באופן מילולי.
אולי הוא פשוט מייצג את הדרך שבה הגיבור הצליח להמשיך לחיות אחרי מה שקרה.
ולכן קשה מאוד להיפרד ממנו.
ואז מגיע החנון
וממול עומדת דמות אחרת.
החבר החנון.
הוא לא מרשים.
הוא לא מפחיד.
הוא לא יודע לשלוף אקדח ברגע הנכון.
הוא אפילו לא תמיד יודע מה לעשות.
אבל הוא יודע לחשוב.
והוא מייצג משהו שהגיבור עדיין לא מסוגל להעריך: את האפשרות לפעול נכון ולא רק לפעול מתוך הישרדות.
אמון.
סבלנות.
היגיון.
ערכים.
יכולת לראות מעבר לרגע.
אם הסיידקיק אומר:
"מה אתה מחכה? תפעל!"
החנון אומר:
"רגע. בוא נחשוב."
אם הסיידקיק אומר:
"כולם רוצים לנצל אותך."
החנון אומר:
"לא כולם."
אם הסיידקיק אומר:
"אתה צריך לדאוג רק לעצמך."
החנון אומר:
"אולי דווקא לא."
אבל בתחילת הסרט הגיבור לא רוצה לשמוע אותו.
כי החנון חלש.
והגיבור עדיין מעריך כוח.
לכן החנון נשאר בצד.
הוא כמו גרסה קטנה ולא מפותחת של המנטור שיגיע מאוחר יותר.
יש בו את הידע.
יש בו את הכיוון.
אבל אין בו עדיין את העוצמה.
ואז הסרט מתחיל לזוז
ככל שהסיפור מתקדם, שני הצדדים מתחזקים.
הסיידקיק הופך משמעותי יותר, ולעיתים אפילו הופך לאנטגוניסט.
החנון הופך משמעותי יותר ולעיתים הופך למנטור.
והגיבור נמצא ביניהם.
בהתחלה הוא חושב שהוא חופשי לבחור.
אבל למעשה הוא כבר שבוי באמונה הישנה שלו.
הוא עדיין מאמין שהעולם מסוכן.
שהישרדות היא מעל הכול.
שהדרך היחידה לא להיפגע היא לא להזדקק לאף אחד.
ולכן הסיידקיק נראה לו כמו חבר.
אבל ככל שהסרט מתקדם, אנחנו מתחילים להבין משהו אחר.
החבר הזה אינו רוצה שהגיבור ישתנה.
מפני שהשינוי של הגיבור הוא גם האיום על קיומו של הסיידקיק.
אם הגיבור ילמד לבטוח, הסיידקיק יאבד את כוחו.
אם הגיבור ילמד להיות פגיע, הסיידקיק יאבד את תפקידו.
אם הגיבור יבין שלא כל אדם הוא אויב, כל תפיסת העולם שעליה הסיידקיק בנוי מתחילה להתפרק.
וכאן החבר הופך לאנטגוניסט.
לא מפני שהוא פתאום נהיה אדם רע.
אלא מפני שהכוח שהוא מייצג כבר אינו משרת את הגיבור.
מה שפעם הציל אותו, עכשיו כולא אותו.
ולכן האנטגוניסט והסיידקיק הם קרובי משפחה
זו הסיבה שאני חושב שהתחושה שלי לגבי הסיידקיק והאנטגוניסט הייתה נכונה.
הם אינם בהכרח אותה דמות.
אבל הם יכולים להיות מאותה משפחה דרמטורגית.
שניהם מגינים על אותה אמונה מגבילה.
האנטגוניסט עושה זאת מבחוץ.
הסיידקיק עושה זאת מבפנים.
האנטגוניסט אומר:
"אתה לא יכול להשתנות."
הסיידקיק אומר:
"אתה לא צריך להשתנות."
וזה הרבה יותר מסוכן.
כי האנטגוניסט הוא אויב.
אבל הסיידקיק הוא חבר.
את האויב קל לזהות.
את החבר שמחזיק אותך בעבר קשה הרבה יותר לזהות.
ולכן לפעמים הסיידקיק הוא למעשה השער אל האנטגוניסט.
הוא הגרסה החביבה, המצחיקה והכריזמטית של אותה תפיסת עולם.
אבל למה המנטור לא נלחם באנטגוניסט?
כאן מגיע החלק השני של התיאוריה.
אם הסיידקיק מייצג את הצד האינסטינקטיבי, המנטור מייצג את הצד החושב.
אבל יש כאן פרדוקס.
המנטור יודע יותר.
הוא מבין יותר.
הוא רואה רחוק יותר.
ובכל זאת, הוא לא יכול להביס את האנטגוניסט.
למה?
כי הוא אינו הגיבור.
הוא יכול לחשוב.
הוא יכול ללמד.
הוא יכול להראות.
הוא יכול להעניק לגיבור את המפתח.
אבל הוא לא יכול לעבור את הדלת במקומו.
אפשר לחשוב על דמויות כמו אובי ואן קנובי ודארת' ויידר.
המאבק ביניהם אינו רק מאבק בין שני אנשים. אפשר לקרוא אותו גם כמאבק בין שתי דרכי פעולה.
המנטור יכול להעניק לגיבור את ההבנה.
אבל ההבנה לבדה אינה מספיקה.
כי בסופו של דבר מישהו צריך לפעול.
והמישהו הזה חייב להיות הגיבור.
הגיבור צריך ללמוד לפעול נכון
וזה אולי הפרדוקס היפה ביותר במבנה הזה.
הבעיה של הגיבור אינה שהוא אינו יודע לפעול.
להפך.
הוא יודע לפעול מצוין.
אולי אפילו טוב מדי.
הבעיה היא שהוא פועל מתוך המקום הלא נכון.
הוא מגיב במקום לבחור.
הוא תוקף במקום להקשיב.
הוא בורח במקום להישאר.
הוא חושד במקום לבטוח.
הוא מגן על עצמו גם כאשר כבר אין צורך בהגנה.
ולכן המנטור אינו צריך להפוך אותו לאדם אחר.
הוא צריך ללמד אותו להשתמש בכוח שכבר קיים בו, אבל לכוון אותו מחדש.
הגיבור צריך לקחת את היכולת של הסיידקיק לפעול, ולחבר אותה לחוכמה של המנטור.
לא להפוך לחנון.
ולא להפוך לסיידקיק.
אלא להפוך לאדם שלם יותר.
וזו אולי הסיבה שהגיבור הוא היחיד שיכול לנצח את האנטגוניסט.
כי המנטור יודע.
והאנטגוניסט פועל.
אבל הגיבור צריך לדעת ולפעול.
ומה קורה לסיידקיק?
כאן נמצאת אולי אחת האפשרויות המעניינות ביותר.
הסיידקיק לא חייב למות.
הוא אפילו לא חייב להפוך לטוב.
הוא יכול פשוט לאבד את השליטה.
כי המטרה של הגיבור אינה להרוג את החלק ההישרדותי שבו.
אדם זקוק ליכולת לשרוד.
הוא זקוק לאינסטינקט.
הוא זקוק ליכולת לפעול במהירות כאשר צריך.
הבעיה מתחילה כאשר מנגנון ההישרדות הופך למנהל הקבוע של החיים.
כאשר כל העולם נראה כמו סכנה.
כאשר כל אדם הוא אויב פוטנציאלי.
כאשר כל חולשה היא אסון.
אז הסיידקיק כבר אינו חבר.
הוא הופך לכלא.
וההתבגרות של הגיבור היא לא להרוג אותו.
אלא להפסיק לתת לו לנהוג.
אולי זו הדרך הנכונה לחשוב על הסרט כולו.
בתחילת הסיפור הגיבור יושב באמצע.
מצד אחד נמצא הסיידקיק — הכוח הפראי, ההישרדותי, האינסטינקטיבי.
מצד שני נמצא החנון — הגרסה הקטנה והלא מרשימה של המנטור העתידי.
והגיבור עדיין נמשך לצד הלא נכון.
אבל הסרט כולו הוא תהליך של שינוי במרכז הכובד.
בהתחלה הסיידקיק מדבר והחנון שותק.
אחר כך החנון מתחיל לדבר.
בהמשך המנטור מגיע ומעניק לגיבור את ההבנה.
ולבסוף הגיבור עצמו צריך להחליט.
לא מי ינצח במקומו.
אלא מי הוא רוצה להיות.
וזה אולי הסוד של הגיבור הטוב.
הוא אינו אדם שאין בו את הצד הזוחלי.
הוא אדם שלמד שהוא אינו חייב להיות עבד שלו.
הוא עדיין יודע להילחם.
עדיין יודע לפעול.
עדיין יודע לשרוד.
אבל עכשיו יש מאחורי הפעולה מחשבה.
יש ערכים.
יש בחירה.
ולכן בסוף הוא מסוגל לעשות את מה שהמנטור לא יכול היה לעשות.
הוא מסוגל לפעול.
אבל הפעם,
הוא פועל נכון.
לקריאת תסריט ומתן וחוות דעת מקצועית אנא צרו קשר בפייסבוק -
https://m.facebook.com/?locale=he_IL
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
|
|
|
|
