נושא המאמר: כשהאופי של הגיבור יוצר את האמונה המגבילה
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
לא תמיד צריך טראומה: כשהאופי יוצר את האמונה המגבילה
אחת הדרכים המקובלות לבנות דמות ראשית היא לתת לה פצע מן העבר. משהו קרה לה בילדות, היא חוותה אובדן, בגידה, נטישה, השפלה או כישלון — והאירוע הזה הוליד בה אמונה מגבילה שמלווה אותה אל תוך העלילה.
אבל האם תמיד חייב להיות אירוע כזה?
אני חושב שלא.
לפעמים לא צריך טראומה כדי ליצור את האמונה שמנהלת את הגיבור. לפעמים מספיק פשוט להסתכל על האופי שלו.
ניקח אדם עצלן.
נניח שאין לו סיפור עבר דרמטי. איש לא התעלל בו, הוא לא נכשל באופן טראומטי, ואף אחד לא גרם לו לפחד מעבודה. הוא פשוט נולד עם נטייה חזקה להימנע ממאמץ. הוא אוהב נוחות, דוחה דברים למחר ומעדיף את הדרך הקלה.
עם הזמן, האופי שלו עשוי לייצר אצלו מערכת שלמה של אמונות שתומכות בו.
הוא עשוי לחשוב שעבודה קשה היא בזבוז זמן. שאנשים שמתאמצים יותר מדי פשוט לא יודעים ליהנות מהחיים. שאפשר תמיד למצוא קיצור דרך. שאם משהו דורש מאמץ גדול — כנראה שהוא לא שווה את זה.
שימו לב למה שקרה כאן: לא האירוע יצר את האמונה. תכונת האופי יצרה את האמונה.
וזה הבדל חשוב מאוד בכתיבת דמות.
אנחנו נוטים לחשוב שאמונה מגבילה חייבת להיות תוצאה של משהו שקרה לגיבור. אבל למעשה, האדם יכול גם לפרש את העולם באופן שמשרת את התכונות שכבר קיימות בו.
הפחדן ימצא סיבות מדוע זה מסוכן. הקנאי ימצא הוכחות לכך שאי אפשר לסמוך על אנשים. האדם הגאוותן ישכנע את עצמו שאין לו צורך בעזרה. והעצלן ימצא פילוסופיה שלמה שמסבירה מדוע מאמץ הוא דבר מיותר.
כך נוצרת דמות מעניינת: לא משום שהעבר שבר אותה, אלא משום שהאופי שלה בנה לה עולם שמאפשר לה להמשיך להיות כפי שהיא.
ומכאן אפשר להגיע גם אל לב העלילה.
אם הסרט הוא מסע של שינוי, אין הכרח שהגיבור יתגבר על טראומה. לפעמים הוא צריך להתמודד עם עצמו.
העלילה יכולה להכניס אותו למצב שבו תכונת האופי שלו, שהייתה עד עכשיו נוחה ואפילו מועילה, הופכת לבעיה. העצלן ייאלץ לעשות משהו שדורש ממנו להתאמץ. הפחדן ייאלץ להסתכן. הגאוותן ייאלץ לבקש עזרה.
ואז מתרחש השינוי האמיתי: לא רק שינוי בהתנהגות, אלא שינוי באמונה.
האדם העצל מגלה שלא כל מאמץ הוא סבל ושיש דברים בחיים ששווה להתאמץ עבורם. הוא אינו חייב להפוך לאדם שעובד מבוקר עד לילה. הוא רק צריך למצוא איזון בריא יותר בין הרצון לנוחות לבין היכולת לפעול כשצריך.
וזה אולי אחד הדברים היפים בכתיבת דמויות: לא תמיד אנחנו צריכים לשאול מה קרה לגיבור. לפעמים כדאי לשאול מי הוא.
כי לפעמים האמונה שמחזיקה את הגיבור במקום אינה צלקת שהחיים השאירו בו.
לפעמים היא פשוט הסיפור שהוא המציא לעצמו כדי להצדיק את מי שהוא.
כשהטראומה והאופי נפגשים
וכאן, בגלל שאני אוהב לסבך ולהסתבך, מגיעה השאלה המעניינת באמת.
אם לפעמים האמונה המגבילה נוצרת מתוך תכונת אופי, ולפעמים מתוך אירוע טראומטי — מה קורה כאשר יש גם וגם?
נניח אדם עצלן שחווה טראומה.
הטראומה יכולה בהחלט לשנות את תפיסת העולם שלו. אבל האם היא תעשה ממנו אדם אחר לגמרי? או שהיא דווקא תתלבש על מי שהוא כבר היה?
זו שאלה חשובה, משום שאותו אירוע בדיוק עשוי ליצור אמונות שונות אצל אנשים שונים.
שני אנשים יכולים לחוות את אותו אובדן. האחד יהפוך לחשדן, השני יפתח צורך בשליטה, השלישי יחליט שהחיים קצרים ולכן צריך ליהנות מהם בכל מחיר.
האירוע זהה.
הפרשנות שונה.
ואולי כאן נמצא החיבור בין הטראומה לבין האופי.
הטראומה היא החומר שנכנס למערכת. האופי הוא המערכת שמעבדת אותו.
אדם קנאי שחווה בגידה עשוי לצאת ממנה עם אמונה שאי אפשר לסמוך על אף אחד. אדם גאה שחווה את אותה בגידה עשוי להגיע דווקא למסקנה שאסור לו לעולם להיות תלוי באדם אחר. אדם עצלן אולי יפיק ממנה מסקנה אחרת לגמרי: שאסור להיקשר יותר מדי, משום שקשרים דורשים השקעה ומאמץ ובסוף ממילא הכול מתפרק.
האירוע לא השתנה.
האדם השתנה — או ליתר דיוק, האדם פירש את האירוע דרך מי שהוא.
וזה פותח אפשרות מעניינת מאוד לכתיבת דמות.
אולי לא נכון לשאול: "מה קרה לגיבור?"
ואולי גם לא מספיק לשאול: "איזו תכונת אופי יש לו?"
צריך לשאול שאלה שלישית:
מי הוא היה כאשר זה קרה לו?
כי ייתכן שהטראומה אינה יוצרת את האמונה המגבילה מאפס. ייתכן שהיא פשוט נותנת לאמונה שכבר הייתה שם חומר בעירה.
האדם העצל ממילא האמין שמאמץ הוא דבר מיותר. עכשיו הוא חווה אירוע קשה שמאפשר לו להצדיק את האמונה הזאת ביתר שאת.
האדם החשדן ממילא חשב שאי אפשר לסמוך על אנשים. עכשיו הוא מקבל "הוכחה".
האדם הגאוותן ממילא התקשה לבקש עזרה. עכשיו החיים נותנים לו סיבה מצוינת להחליט שהוא לעולם לא יזדקק לאיש.
במובן הזה, הטראומה אינה בהכרח היוצרת של תפיסת העולם.
לפעמים היא עורכת אותה.
היא לוקחת חומר שכבר קיים באישיות ומארגנת אותו מחדש לסיפור שהגיבור מספר לעצמו על העולם.
וזה עשוי להסביר מדוע שתי דמויות שעברו את אותו אירוע יכולות לצאת ממנו עם שתי אמונות הפוכות לחלוטין.
מכאן נובעת גם אפשרות דרמטית נוספת: ייתכן שהגיבור צריך להשתנות בשני מישורים.
הוא צריך לעבד את מה שקרה לו, אבל הוא גם צריך להתמודד עם האדם שהיה עוד לפני שזה קרה.
כי אם נפתור רק את הטראומה, אבל נשאיר את תכונת האופי שממשיכה להזין את האמונה המגבילה — אולי לא באמת פתרנו את הבעיה.
ובסופו של דבר, אולי זו אחת השאלות היפות ביותר שאפשר לשאול על דמות:
האם החיים עשו אותה למי שהיא — או שהיא השתמשה בחיים כדי להצדיק את מי שהייתה מלכתחילה?
ואולי, כמו שקורה בדרך כלל עם בני אדם, התשובה היא פשוט: גם וגם.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
