נושא המאמר: מי החליט שהאירוע הכונן חייב להיות בעבר?
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
מי החליט שהאירוע המכונן צריך להיות בעבר?
יש מוסכמה תסריטאית אחת שתמיד נראתה לי קצת מוזרה.
אנחנו מספרים סיפור על אדם, ואז מגלים שהוא סוחב איתו פצע מהעבר.
אבא שהתעלל בו.
אהבה שאבדה.
כישלון טראומטי.
בגידה.
מוות.
השפלה.
משהו קרה לו לפני שהסרט התחיל, והאירוע הזה, כך אנחנו מניחים, כונן את האדם שאנחנו פוגשים עכשיו.
אבל מי החליט שהאירוע המכונן צריך להיות בעבר?
אולי במקום להתחיל עם אדם שכבר עוצב על ידי הטראומה, אפשר להתחיל עם אדם שעדיין נמצא לפניה — ולהראות לנו על המסך כיצד הוא הופך לאדם שאנחנו מכירים בסופו של דבר.
וזה מתחבר בעיניי ישירות לתיאוריית המטוטלת.
המטוטלת מתחילה לזוז
אני חושב על הגיבור לא כאדם שנמצא בנקודה מסוימת, אלא כאדם שנמצא בתנועה.
בתחילת הדרך יש לו איזון מסוים.
הוא אולי עצלן.
אולי חשדן.
אולי תמים.
אולי שתלטן.
אולי הוא דווקא אדם נדיב מדי.
ואז מגיע אירוע שמוציא אותו מהאיזון.
המטוטלת מתחילה לנוע.
אבל האירוע עצמו אינו בהכרח האמונה המגבילה.
האירוע הוא רק המכה.
מה שקורה אחר כך מעניין הרבה יותר.
הגיבור מפרש את מה שקרה.
הפרשנות הזאת מייצרת מסקנה.
המסקנה משפיעה על הבחירות הבאות שלו.
הבחירות יוצרות תוצאות.
והתוצאות מחזקות את המסקנה.
לאט לאט, כמעט בלי שהוא שם לב, הוא עובר לצד השני של המטוטלת.
הטראומה אינה בהכרח האמונה
נניח שאדם נותן אמון במישהו ונבגד.
האירוע אינו בהכרח:
"אסור לסמוך על אנשים."
זה כבר פירוש.
יכול להיות שאדם אחר יעבור בדיוק את אותה בגידה ויסיק:
"אני צריך להיות זהיר יותר."
ואדם שלישי יחשוב:
"אנשים לפעמים טועים, אבל עדיין אפשר לאהוב אותם."
אותו אירוע.
שלוש תגובות.
שלוש אמונות.
שלושה מסלולים שונים של המטוטלת.
לכן אולי הטעות היא לחפש תמיד את האירוע המכונן ולהניח שהוא מסביר את הדמות.
האירוע הוא רק נקודת הפגיעה.
הסיפור המעניין הוא מה האדם עושה עם הפגיעה.
ומה אם הסרט יראה לנו את זה?
כאן מגיע הרעיון שמסקרן אותי.
במקום להתחיל את הסרט שנים אחרי הטראומה, כשהאמונה המגבילה כבר התקבעה, אפשר להתחיל רגע לפני.
אנחנו פוגשים אדם שעדיין נמצא בנקודת האיזון שלו.
ואז משהו קורה.
הוא נפגע.
אבל אנחנו לא חותכים לעשרים שנה מאוחר יותר.
אנחנו נשארים איתו.
רואים אותו מנסה להתמודד.
רואים את הפרשנות הראשונה.
רואים את הטעות הראשונה.
רואים את ההחלטה הראשונה שנובעת ממנה.
ואז עוד אירוע.
ועוד תגובה.
ועוד החלטה.
עד שבשלב מסוים אנחנו מבינים:
הנה. האמונה המגבילה נולדה.
זה בעיניי יכול להיות הרבה יותר דרמטי מסיפור שמסביר לנו בדיעבד מדוע הגיבור הוא כפי שהוא.
כי עכשיו אנחנו לא רק יודעים מה קרה לו.
אנחנו רואים אותו נהיה מי שהוא.
האירוע המכונן הופך לתהליך
וזה אולי משנה גם את ההגדרה שלנו לאירוע המכונן.
אולי לא תמיד צריך לחפש אירוע אחד בעבר שמסביר את כל האישיות של הגיבור.
לפעמים יש רצף אירועים שמסיט את המטוטלת בהדרגה.
המכה הראשונה מתחילה את התנועה.
התגובות של הגיבור ממשיכות אותה.
כל ניסיון שלו לתקן את המצב עלול דווקא להרחיק אותו עוד יותר מדרך האמצע.
בהתחלה הוא רק נזהר.
אחר כך הוא חושד.
אחר כך הוא מתרחק.
אחר כך הוא תוקף לפני שתוקפים אותו.
ולבסוף הוא כבר משוכנע שהעולם כולו נגדו.
האירוע הראשון היה קטן יחסית.
אבל המטוטלת המשיכה לנוע.
וזה בדיוק מה שהופך את האמונה המגבילה למעניינת: היא אינה בהכרח נוצרת ברגע אחד. לפעמים היא נבנית.
ואז הסרט יכול להסתיים בקצה המטוטלת
ופה בעיניי נפתח רעיון מעניין במיוחד לסרטי המשך.
אם הסרט הראשון מראה כיצד המטוטלת יוצאת מאיזון, הוא אינו חייב להחזיר את הגיבור מיד לדרך האמצע.
להפך.
אפשר לסיים אותו כשהגיבור נמצא בקצה.
הוא כבר מאמין במה שהחיים לימדו אותו להאמין.
הוא כבר פועל מתוך האמונה הזאת.
והוא אולי אפילו משוכנע שהיא הצילה אותו.
ואז מגיע סרט ההמשך.
לא בהכרח עם טראומה חדשה.
לא בהכרח עם נבל חדש.
אלא עם מצב חדש שמאלץ את המטוטלת לנוע שוב.
אם הסרט הראשון היה סיפור על אדם שלמד שאסור לסמוך על אף אחד, הסרט השני יכול להיות הסיפור של המחיר שהוא משלם על האמונה הזאת.
אם הסרט הראשון היה סיפור על אדם שלמד שרק כוח מאפשר לשרוד, הסרט השני יכול לבחון מה קורה כשהכוח כבר אינו הפתרון.
אם הסרט הראשון דחף אותו מקצה אחד לקצה השני, הסרט הבא יכול להתחיל את התנועה חזרה.
לא כל סרט צריך להשלים את המטוטלת
וזה אולי החלק החשוב ביותר.
אנחנו נוטים לחשוב שסיפור חייב לקחת את הגיבור מנקודה א' לנקודה ב' ולסיים את התהליך.
אבל אם אנחנו חושבים במונחים של מטוטלת, לא כל סרט חייב להגיע לדרך האמצע.
לפעמים הסרט תופס את הגיבור באמצע התנועה.
לפעמים הוא מתחיל כשהמטוטלת כבר זזה.
ולפעמים הוא מסתיים כשהיא עדיין נמצאת בקצה.
וזה לא בהכרח חוסר שלמות.
יכול להיות שזו פשוט נקודת הסיום של הפרק.
הסרט הבא יוכל לקחת את אותה מטוטלת ולהמשיך את התנועה.
אולי האירוע המכונן האמיתי הוא הרגע שבו האדם משתנה
לכן אני מתחיל לחשוב שאולי השאלה הנכונה אינה:
"מה קרה לגיבור בעבר?"
אלא:
"מה קרה לגיבור שגרם למטוטלת שלו להתחיל לזוז?"
ולפעמים התשובה הזאת נמצאת בעבר.
אבל לפעמים היא נמצאת ממש בתחילת הסרט.
ואולי אפילו הסרט כולו יכול להיות התשובה.
אנחנו מתחילים עם אדם אחד.
נותנים לו מכה.
נותנים לו לפרש אותה.
נותנים לו להגיב.
נותנים לתגובה ליצור תוצאה.
נותנים לתוצאה לחזק את האמונה.
ואז מסתכלים עליו בסוף ואומרים:
זה כבר לא אותו אדם שפגשנו בתחילת הסרט.
וזה אולי הדבר המעניין ביותר שאפשר לעשות עם אירוע מכונן.
לא להשתמש בו כדי להסביר לנו מי הגיבור.
אלא להשתמש בסיפור כדי להראות לנו איך הגיבור נהיה מי שהוא.
והמטוטלת?
היא רק התחילה לנוע.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
