נושא המאמר: מי אמר שצריך אנטגוניסט?
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
מי אמר שחייבים אנטגוניסט?
מי אמר שכל סיפור חייב אנטגוניסט?
אנחנו כל כך רגילים לחפש את האדם שעומד מול הגיבור, עד שלפעמים נדמה שאם אין נבל — אין קונפליקט.
אבל אולי הקונפליקט המעניין ביותר הוא דווקא קונפליקט שבו אין את מי להאשים.
אין נבל.
אין אדם רע שמפריע לגיבור להשיג את מטרתו.
אין מישהו שאפשר להביס בסוף הסרט.
יש רק גיבור.
והגיבור הזה, פעם אחר פעם, מצליח לעשות לעצמו את מה שאף אנטגוניסט לא היה מצליח לעשות.
הגיבור יורה לעצמו ברגל
דמיינו אדם גרגרן שאוהב מאוד לאכול בצקים ומתוקים.
בשלב מסוים הוא מגלה שיש לו סוכרת.
עכשיו יש לנו סיפור.
לא משום שהסוכרת היא "האנטגוניסט", אלא משום שהגיבור קיבל מידע חדש על המציאות — והוא צריך להחליט כיצד לפעול מולו.
הוא יכול לשנות את הרגליו.
אבל הוא יכול גם לומר:
"פעם אחת לא תזיק."
ואז עוד פעם.
ואז עוד אחת.
וכל פעולה כזאת יוצרת תוצאה.
התוצאה יוצרת בעיה חדשה.
והבעיה החדשה מחייבת אותו לקבל החלטה נוספת.
אם הוא ממשיך לבחור באותה דרך, אנחנו רואים משהו מרתק קורה:
הגיבור הופך בהדרגה לאנטגוניסט של עצמו.
לא משום שהוא אדם רע.
אלא משום שהרצון שלו, ההרגלים שלו והאמונה המגבילה שלו מונעים ממנו לעשות את מה שיכול להציל אותו.
ואז אין את מי להאשים
ופה נמצא בעיניי יתרון דרמטי עצום.
כשיש אנטגוניסט, הגיבור יכול לומר:
"הוא עשה לי את זה."
והקהל יכול להבין אותו.
האנטגוניסט שיקר לו.
בגד בו.
הכשיל אותו.
גנב ממנו.
רימה אותו.
אנחנו יודעים מי עומד בדרך.
אבל מה קורה כשאין אף אחד?
הגיבור הוא זה שקיבל את ההחלטה.
הוא זה שבחר.
הוא זה שהתעקש.
והוא זה שצריך להתמודד עם התוצאה.
פתאום הקהל נאלץ להסתכל על מנגנון הסיפור בצורה הרבה יותר נקייה.
מה בדיוק הגיבור עשה שיצר את הבעיה?
וזו כבר שאלה דרמטורגית נפלאה.
הסיפור הופך למעבדה
בסיפור ללא אנטגוניסט אפשר כמעט להניח את הגיבור על שולחן הניתוחים.
לא כדי לשפוט אותו.
כדי להבין אותו.
הוא רוצה משהו.
יש לו אמונה מסוימת.
האמונה הזאת מכתיבה פעולה.
הפעולה יוצרת תוצאה.
התוצאה יוצרת בעיה.
הגיבור מנסה לפתור אותה באמצעות אותה תפיסת עולם שהכניסה אותו לצרה מלכתחילה.
והנה נוצר מעגל.
במקום שאדם אחר יפריע לגיבור, הגיבור עצמו מייצר את המכשולים של הסיפור.
כלומר, העלילה אינה:
"גיבור מול נבל."
היא:
"גיבור מול הדרך שבה הוא מתמודד עם החיים."
וזה בעיניי קונפליקט הרבה יותר ממוקד.
למה זה מלמד את הקהל יותר?
כי כשהבעיה מגיעה מבחוץ, אפשר לפעמים לפתור אותה באמצעות הבסת הגורם החיצוני.
הנבל מת.
הגיבור ניצח.
כתוביות.
אבל אם הבעיה נמצאת בתוך מערכת הבחירות של הגיבור, אין קיצור דרך כזה.
הוא חייב להשתנות.
והקהל לומד יחד איתו.
אם בכל פעם שהגיבור נתקל בבעיה הוא מגיב באותה צורה — אנחנו רואים מדוע הבעיה חוזרת.
ואם בסופו של דבר הוא משנה את האופן שבו הוא פועל, אנחנו מבינים לא רק מה פתר את הבעיה, אלא גם למה הפתרונות הקודמים לא עבדו.
זהו שיעור דרמטורגי הרבה יותר נקי.
וזה מתחבר ישירות לאמונה המגבילה
כאן התיאוריה הזאת מתחברת לרעיון שאני חוזר אליו שוב ושוב.
הגיבור אינו בהכרח סובל מפני שיש מולו אדם רע.
הוא סובל מפני שהוא פועל מתוך אמונה שמגבילה אותו.
הוא רוצה משהו.
הוא מפתח דרך להשיג אותו.
אבל הדרך הזאת מבוססת על תפיסת עולם שגויה.
ולכן בכל פעם שהוא מנסה לפתור את הבעיה, הוא עלול ליצור בעיה חדשה.
העלילה הופכת למעשה למעין ניסוי:
מה יקרה אם אדם ינסה לפתור את החיים באמצעות האמונה הלא נכונה?
והתשובה היא העלילה.
אז מה מחליף את האנטגוניסט?
החיים.
המציאות.
התוצאות.
הגיבור עושה פעולה — והמציאות מגיבה.
הוא מנסה לעקוף את התוצאה — והיא מייצרת תוצאה חדשה.
הוא מנסה לתקן — אבל משתמש שוב באותו כלי שהביא אותו לצרה.
עד שבשלב מסוים הוא מגיע לנקודה שבה אין לו ברירה אלא להסתכל על עצמו.
לא על האויב.
על עצמו.
וזה הרגע שבו יכולה להתחיל התנועה בחזרה לכיוון דרך האמצע.
המטוטלת שדחפה אותו לקצה מתחילה לחזור.
אבל אני רוצה סוף טוב
ויש כאן נקודה חשובה.
סיפור ללא אנטגוניסט לא חייב להיות סרט קודר על אדם שהורס את חייו במשך שעתיים.
להפך.
אפשר להשתמש במנגנון הזה כדי ליצור סיפור מאוד אנושי, מצחיק ואפילו מרומם.
הגיבור יכול לטעות שוב ושוב.
הוא יכול להסתבך.
הוא יכול לשלם מחירים.
אבל בסופו של דבר הוא יכול להבין.
הוא יכול לשנות את האמונה.
לשנות את הבחירה.
לשנות את הפעולה.
ואז המציאות מתחילה להגיב אליו אחרת.
ההפי אנד אינו חייב להיות ניצחון על אדם אחר.
לפעמים ההפי אנד האמיתי הוא הרגע שבו הגיבור מפסיק להילחם במציאות ומתחיל להבין כיצד לחיות בתוכה.
וזה אולי היתרון הגדול ביותר של סיפור ללא אנטגוניסט:
אין מי שצריך להביס.
יש רק אדם שצריך ללמוד.
ואם עשינו את זה נכון, גם הקהל לומד יחד איתו.
כי בסופו של דבר הסיפור אינו שואל:
"איך הגיבור ינצח את הנבל?"
הוא שואל שאלה מעניינת הרבה יותר:
"מתי הגיבור יבין שהוא עצמו צריך להשתנות?"
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
