נושא המאמר: כל סיפור עלילתי הוא החטא ועונשו
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
כל סיפור עלילתי הוא חטא ועונשו
אולי אפשר לתאר כמעט כל סיפור עלילתי בשתי מילים:
חטא ועונשו.
לא במובן הדתי דווקא, ולא במובן שהגיבור חייב להיות אדם רע. "חטא" הוא פשוט הרגע שבו הגיבור עושה בחירה שמרחיקה אותו מדרך האמצע שלו. הוא פועל מתוך האמונה המגבילה שלו, ומכניס את עצמו למסלול שממנו יהיה קשה לצאת.
וה"עונש"?
הוא פשוט התוצאה.
אם כך מסתכלים על מבנה העלילה, אפשר לראות משהו מעניין מאוד: החטא מופיע לרוב בסוף המערכה הראשונה, והעונש מגיע בסוף המערכה השנייה.
בין שניהם נמצא הסרט כולו.
החטא בסוף המערכה הראשונה
בתחילת הסרט אנחנו פוגשים אדם שנמצא במצב מסוים.
יש לו מטרה.
יש לו צורך.
ויש לו אמונה מגבילה שמכתיבה את האופן שבו הוא מתמודד עם החיים.
ואז מגיע האירוע שמוציא אותו מאיזון.
אבל עדיין יש לו אפשרות לבחור.
וזו הנקודה החשובה.
בסוף המערכה הראשונה הגיבור בדרך כלל עושה בחירה.
הוא נכנס לעולם חדש, יוצא למסע, מתחייב למשהו, רודף אחרי המטרה או מקבל החלטה שממנה כבר קשה לחזור.
אפשר לקרוא לבחירה הזאת החטא.
לא מפני שהיא בהכרח מרושעת.
אלא מפני שהיא נובעת מהחלק הלא מתוקן של הגיבור.
הוא עושה את מה שהוא חושב שנכון לעשות.
אבל דווקא הפעולה הזאת מכניסה אותו עמוק יותר לתוך הבעיה.
ואז העלילה נותנת לו הזדמנות
כאן מתחילה המערכה השנייה.
הגיבור ממשיך לרדוף אחרי המטרה שלו.
בהתחלה נדמה שהבחירה שלו אפילו עובדת.
הוא מתקדם.
הוא מצליח.
הוא משיג משהו.
אבל מתחת לפני השטח, הבחירה הראשונה כבר התחילה לייצר את התוצאות שלה.
הגיבור עדיין לא מבין את זה.
וזה מה שהופך את המערכה השנייה למעניינת.
הוא מנסה לפתור את הבעיה באמצעות אותה תפיסת עולם שיצרה אותה.
הוא חוטף מכה — ומגיב בדרך הישנה.
התגובה יוצרת בעיה חדשה.
הוא פותר אותה — ושוב בדרך הישנה.
וכך המטוטלת ממשיכה לנוע.
הגיבור הולך ומתרחק מדרך האמצע.
העונש בסוף המערכה השנייה
ואז מגיע הרגע שבו החשבון מוגש.
לא בהכרח עונש במובן של "מישהו מעניש אותו".
המציאות פשוט מפסיקה לאפשר לו לברוח מהתוצאות.
מה שהוא זרע במערכה הראשונה חוזר אליו.
הבחירה שקיבלנו בסוף המערכה הראשונה מתגלה עכשיו במלוא המחיר שלה.
זו יכולה להיות נקודת השפל.
האובדן.
הכישלון.
הפרידה.
הבגידה.
או פשוט ההכרה הנוראה בכך שהדרך שבה הגיבור פעל עד עכשיו לא יכולה להמשיך.
זה העונש.
והיופי הוא שהעונש אינו חייב להיות שרירותי.
הוא צריך להיות תוצאה הגיונית של החטא.
לכן העלילה מרגישה לפעמים כמו חשבון
אם הגיבור בחר לשקר כדי להשיג את מטרתו, העלילה צריכה לבדוק מה השקר יוצר.
אם הוא בחר בשליטה, העלילה יכולה להראות מה קורה כאשר הניסיון לשלוט בכל דבר מתחיל להרוס את חייו.
אם הוא בחר לברוח, העלילה יכולה להביא אותו למצב שבו אין לו יותר לאן לברוח.
אם הוא בחר לא לסמוך על אנשים, העלילה יכולה להראות לו את המחיר של הבדידות.
כך העלילה אינה אוסף מקרי של מכשולים.
היא הופכת למערכת סיבתית.
הגיבור עשה משהו.
למשהו הזה היו תוצאות.
התוצאות חייבו אותו לעשות משהו נוסף.
והפעולה הבאה יצרה תוצאה נוספת.
ומה קורה במערכה השלישית?
כאן מגיע החלק שאני אוהב במיוחד.
אחרי העונש, הגיבור כבר אינו יכול להמשיך באותה דרך.
הוא יכול להישאר שבור.
הוא יכול להיכנע.
או שהוא יכול להבין.
אם האמונה המגבילה היא זו שהובילה אותו לחטא, והחטא הוביל לעונש, אז הדרך החוצה היא לא רק לפתור את הבעיה החיצונית.
הוא צריך לשנות משהו בתוכו.
הוא צריך להתחיל להזיז את המטוטלת בחזרה.
לא בהכרח אל הקצה הנגדי.
אל דרך האמצע.
וזה המקום שבו המטרה והצורך נפגשים.
הגיבור אולי עדיין רוצה להשיג את המטרה המקורית שלו, אבל עכשיו הוא צריך להשיג אותה בדרך אחרת — או להבין שהמטרה עצמה הייתה ביטוי של האמונה המגבילה שלו.
החטא אינו "רע"
וזה אולי ההבדל החשוב ביותר.
אם אנחנו קוראים לבחירה של הגיבור "חטא", אין הכוונה שאנחנו שופטים אותו.
להפך.
החטא צריך להיות מובן.
הגיבור צריך שתהיה לו סיבה טובה לעשות אותו.
הוא אינו יודע שהוא טועה.
מבחינתו, זו הדרך ההגיונית היחידה להתמודד עם העולם.
וזו בדיוק הסיבה שהקהל יכול להזדהות איתו.
אנחנו לא רוצים לראות אדם רע מקבל עונש.
אנחנו רוצים לראות אדם שאנחנו מבינים מקבל הזדמנות להבין את עצמו.
ולכן אולי זה המבנה הבסיסי של העלילה
אם אני מנסה לפשט את כל הרעיון, אני מגיע כמעט לנוסחה:
הגיבור מאבד את האיזון ? הוא עושה בחירה מתוך האמונה המגבילה שלו ? הבחירה יוצרת תוצאות ? הוא ממשיך להגיב באותה דרך ? המטוטלת מתרחקת יותר ויותר מדרך האמצע ? מגיע העונש ? הגיבור מבין ? המטוטלת מתחילה לחזור.
במובן הזה, העלילה כולה היא שיעור אחד ארוך בסיבתיות.
לא "מה יקרה לגיבור?"
אלא:
"מה יקרה לגיבור בגלל מה שהוא עשה?"
וזו אולי אחת הדרכים הפשוטות ביותר להבין למה עלילה טובה מרגישה לפעמים בלתי נמנעת.
כי בסוף המערכה הראשונה הגיבור זרע משהו.
במערכה השנייה אנחנו נותנים לו להשקות אותו.
ובסוף המערכה השנייה —
אנחנו נותנים לו לטעום את הפרי.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
