נושא המאמר: תסריטאות: ספר התניא ואמונה מגבילה
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
שתי הנפשות והאמונה המגבילה
אם רוצים לחבר באמת בין ספר התניא לבין תיאוריית המטוטלת, צריך ללכת צעד אחד עמוק יותר.
לא מספיק לומר שבאדם קיימות שתי נפשות, ולא מספיק לומר שלגיבור יש אמונה מגבילה.
השאלה המעניינת היא:
מי מתוך האדם מחזיק באמונה הזאת — ומה האמונה הזאת עושה למאבק בין שתי הנפשות?
כאן מתחיל החיבור.
האמונה המגבילה היא למעשה הפרשנות שהאדם נותן למציאות.
היא אינה רק משפט שהוא אומר לעצמו. היא משקפיים שדרכם הוא מפרש את העולם.
"אי אפשר לסמוך על אנשים."
"אם אני לא שולט, הכול יתפרק."
"אם אראה חולשה, ינצלו אותי."
"אני חייב להצליח כדי להיות ראוי."
"אם אוהבים אותי, בסוף יפגעו בי."
ברגע שהאמונה הזאת מתקבעת, היא מתחילה לנהל את הבחירות של הגיבור.
וזה המקום שבו אפשר לראות את הנפש הבהמית פועלת.
הנפש הבהמית והאמונה המגבילה
בספר התניא, הנפש הבהמית קשורה לכוחות הטבעיים של האדם: רצון, תאווה, פחד, הישרדות, כבוד, שליטה והצורך להגן על העצמי.
אין משמעות הדבר שהנפש הבהמית היא "הרוע".
היא כוח חיים.
הבעיה מתחילה כאשר הכוח הזה הופך להיות הפרשן הבלעדי של המציאות.
נניח שאדם חווה בגידה.
האירוע עצמו הוא עובדה.
אבל הנפש יכולה להפיק ממנו מסקנה:
"אי אפשר לסמוך על אף אחד."
זו כבר אינה עובדה.
זו אמונה.
ומכאן נוצרת המטוטלת.
אם אי אפשר לסמוך על אף אחד, הגיבור מחליט לסמוך רק על עצמו.
אם הוא נפגע בעבר מחוסר שליטה, הוא מפתח צורך בשליטה מוחלטת.
אם בעבר הרגיש חסר אונים, הוא עלול להפוך לאדם שחייב להיות החזק ביותר בחדר.
כך האירוע יוצר אמונה, האמונה יוצרת אסטרטגיה, והאסטרטגיה דוחפת את הגיבור לקצה.
האמונה המגבילה היא הציר שעליו המטוטלת מסתובבת.
אבל אז נכנסת הנפש האלוקית
הנפש האלוקית מציעה נקודת מבט אחרת לחלוטין.
היא אינה חייבת לומר לגיבור שהפחד שלו "לא הגיוני".
היא אינה מוחקת את הפגיעה.
היא מציעה אפשרות לפרש אותה אחרת.
הגיבור אומר:
"נפגעתי, ולכן אסור לי לסמוך על אף אחד."
הנפש האלוקית יכולה להוביל אותו לשאלה אחרת:
"נפגעתי — אבל האם הפגיעה מחייבת אותי להפוך את הפחד שלי לחוק חיים?"
זה הבדל דרמטי.
כי ברגע הזה הגיבור מתחיל להפריד בין מה שקרה לו לבין מה שהוא החליט שהעולם הוא.
וזו למעשה תחילתה של ההתעוררות.
האמונה המגבילה אומרת:
"כך העולם עובד."
הנפש האלוקית פותחת אפשרות:
"אולי כך למדת לראות את העולם."
המטוטלת נוצרת כאשר האמונה הופכת לחוק
כאן אפשר להבין מדוע המטוטלת אינה פשוט תנועה בין שתי התנהגויות.
היא תנועה בין שתי פרשנויות של המציאות.
הגיבור שמאמין שאסור לו להיות חלש עלול להפוך בהדרגה לאדם כוחני.
אבל כאשר הכוחניות נכשלת, הוא עלול לעבור לקצה השני: ויתור מוחלט, פסיביות, חוסר אמון בעצמו.
לכאורה הוא עבר שינוי.
למעשה, האמונה הבסיסית עדיין מנהלת אותו.
רק הסימן התחלף.
בהתחלה:
"אני חייב להיות חזק, אחרת יפגעו בי."
אחר כך:
"אני חסר אונים, ולכן אין טעם להילחם."
שני המשפטים נראים הפוכים.
אבל שניהם נולדים מאותו פחד.
זו המטוטלת האמיתית.
האנטגוניסט הוא לעיתים קרובות בעל ברית של האמונה
מכאן נוצר גם חיבור חשוב לאנטגוניסט.
אנטגוניסט טוב אינו רק אדם שמפריע לגיבור להשיג את מטרתו.
הוא לעיתים קרובות האדם או הכוח שמחזק את האמונה המגבילה של הגיבור.
אם הגיבור מאמין שאסור לסמוך על אחרים, האנטגוניסט יכול לבגוד בו בדיוק ברגע שבו התחיל להיפתח.
אם הגיבור מאמין שהוא חייב לשלוט בהכול, האנטגוניסט יכול ליצור כאוס.
אם הגיבור מאמין שאהבה היא חולשה, האנטגוניסט יכול לנצל את הרגש שלו נגדו.
כך האנטגוניסט אינו רק אויב.
הוא הופך להיות עורך הדין של האמונה המגבילה.
הוא מספק לגיבור שוב ושוב ראיות לכך שהאמונה שלו נכונה.
וזו הסיבה שהגיבור מתקשה להשתנות.
כי העולם העלילתי עצמו ממשיך להוכיח לו שהוא צדק.
המערכה השלישית היא משפטה של האמונה
לכן ברגע השיא, הגיבור אינו באמת נשאל רק:
"מה תעשה?"
הוא נשאל:
"במה אתה עדיין מאמין?"
זו הבחירה העמוקה.
הוא יכול להמשיך לפעול לפי האמונה הישנה, גם אם היא כבר הובילה אותו לאסון.
או שהוא יכול לפעול בפעם הראשונה בניגוד לחוק הפנימי שהכתיב לו את חייו.
וזה רגע שבו אפשר לראות את המפגש בין שתי הנפשות.
הנפש הבהמית אומרת:
"הגן על עצמך."
האמונה המגבילה מתרגמת את זה ל:
"אם לא תשלוט — תאבד הכול."
הנפש האלוקית מאפשרת אפשרות אחרת:
"אתה יכול לבחור כיצד לפעול גם כאשר אינך שולט בתוצאה."
זה אינו ניצחון של "הטוב" על "הרע".
זו אינה מחיקה של הנפש הבהמית.
זו החלפת הנהגה.
אותו פחד עדיין יכול להיות שם.
אותו דחף עדיין יכול להתקיים.
אבל הוא כבר אינו מקבל לבדו את ההחלטה.
לכן הגיבור אינו מנצח את המטוטלת
וזו אולי התובנה החשובה ביותר.
בסוף הסרט הגיבור אינו הופך לאדם שאין בו פחד, כעס, צורך בשליטה או רצון להגן על עצמו.
הוא לומד לזהות אותם.
הוא לומד שלא כל קול פנימי הוא אמת.
הוא לומד להבחין בין אירוע לבין הפרשנות שלו.
ובמובן הזה, האמונה המגבילה היא החוליה המקשרת בין שתי הנפשות לבין המטוטלת העלילתית:
האירוע יוצר פצע.
הפצע יוצר פרשנות.
הפרשנות הופכת לאמונה.
האמונה מייצרת התנהגות.
ההתנהגות דוחפת את הגיבור לקצה.
הקצה יוצר מחיר.
המחיר מאלץ אותו לפקפק באמונה.
והפקפוק פותח את האפשרות לבחירה חדשה.
זו המטוטלת.
וזה גם מסע הגיבור.
לא ממקום של חולשה למקום של כוח.
לא מרע לטוב.
אלא מחיים שבהם האמונה המגבילה מנהלת אותו, לחיים שבהם הוא מסוגל לראות את האמונה — ואז לבחור אם לפעול מתוכה.
אולי כאן נמצא החיבור העמוק ביותר בין התניא לתיאוריית המטוטלת:
הסיפור אינו עוסק רק בשאלה מה הגיבור עושה. הוא עוסק בשאלה איזה קול בתוכו מקבל את הזכות לפרש את המציאות — ואיזה קול מקבל את הזכות להנהיג את חייו.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
