13133 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: תסריטאות: מבנה עלילתי ומסילת ישרים
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

מבנה עלילתי ומסילת ישרים: כשהגיבור אינו צריך להשתנות, אלא לעלות

רוב התיאוריות המודרניות של מבנה עלילתי מתארות שינוי.

הגיבור מתחיל במקום מסוים, עובר משבר, מגלה משהו על עצמו, משנה את תפיסת העולם שלו ובסוף הסיפור נעשה אדם אחר.

בתורת המבנה שאני מציע, השינוי הזה מתואר בדרך כלל כתוצאה מהתנגשות בין האדם לבין האמונה המגבילה שלו. הגיבור רוצה דבר מסוים, פועל מתוך תפיסה מסוימת, ובמהלך העלילה מגלה שהתפיסה הזאת אינה יכולה להמשיך לנהל את חייו.

אבל קיימת אפשרות נוספת.

לא כל גיבור צריך להיגאל מטעות.

לפעמים הגיבור מתחיל דווקא במקום טוב.

הוא אדם ישר. הוא אוהב. הוא אחראי. הוא נדיב. יש לו מידות טובות. הוא אפילו חי חיים ראויים.

ואז מגיע הסיפור ומגלה לו דבר אחר לגמרי:

אפשר להיות טוב — ועדיין להיות טוב יותר.

כאן נמצא החיבור המעניין ל"מסילת ישרים" של הרמח"ל.

"מסילת ישרים" אינו ספר שמטרתו העיקרית לקחת אדם רע ולהפוך אותו לאדם טוב. הרמח"ל מציג מסלול של עלייה. האדם מתחיל ממדרגה מסוימת, וממנה הוא יכול להתקדם למדרגה גבוהה יותר: זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא וקדושה.

המשמעות העמוקה של המבנה הזה היא שהשלב הבא אינו בהכרח מבטל את השלב הקודם.

הוא מעמיק אותו.

הזהירות אינה הופכת את האדם לזריז, והזריזות אינה מוחקת את הזהירות. להפך. כל מדרגה הופכת לתשתית שעליה אפשר לבנות את הבאה.

וזה מציע לנו צורה אחרת של מבנה עלילתי.

לא:

רע ? טוב.

אלא:

טוב ? טוב יותר.

הגיבור אינו שבור

אחת ההנחות המעניינות ביותר שאפשר להפיק מכאן לכתיבה היא שלא כל גיבור חייב להיות אדם שבור.

אנחנו רגילים לחשוב שכדי שתהיה עלילה צריך שהגיבור יהיה בעל פגם.

אבל אולי זו רק אחת האפשרויות.

אפשר להתחיל את הסרט עם אדם שכבר נמצא במקום חיובי.

הוא אבא טוב, אבל עדיין אינו יודע לשחרר.

הוא אדם אמיץ, אבל עדיין אינו יודע להיות פגיע.

הוא נדיב, אבל עדיין אינו יודע להציב גבולות.

הוא נאמן, אבל עדיין אינו יודע להבחין בין נאמנות לבין עקשנות.

הוא רוצה לעשות צדק, אבל עדיין אינו יודע לשלב בתוכו רחמים.

שום דבר מכל אלה אינו הופך אותו לאדם רע.

הבעיה היא שהמעלה שלו עדיין אינה שלמה.

וזהו חומר דרמטי מצוין.

משום שהעלילה אינה צריכה להרוס את האדם כדי לשנות אותו.

היא יכולה להרחיב אותו.

העלילה כמדרגה

נניח שהגיבור הוא אדם אחראי מאוד.

בתחילת הסרט האחריות שלו היא מעלה. היא הופכת אותו לעובד מצוין, לבעל מסור ולאב שאפשר לסמוך עליו.

ואז מגיע אירוע שמאלץ אותו להבין שהאחריות שלו הפכה למוגבלת.

הוא לוקח אחריות על הכול.

על העבודה.

על המשפחה.

על הילדים.

על התוצאות.

על הטעויות של אחרים.

דווקא משום שהוא אדם טוב, הוא מתקשה לוותר על השליטה.

הסרט אינו צריך להוכיח לו שהאחריות היא רעה.

להפך.

הוא צריך להבין שיש מדרגה גבוהה יותר של אחריות: האחריות לדעת מתי האחריות שלך מסתיימת.

כך נוצר שינוי שאינו מחיקה אלא התעלות.

הוא אינו הופך מאדם אחראי לאדם חסר אחריות.

הוא הופך מאדם אחראי לאדם שיודע להשתמש באחריות שלו בחכמה.

מהו הקונפליקט?

כאן משתנה גם ההגדרה של הקונפליקט.

במבנה של אמונה מגבילה, הקונפליקט הוא בדרך כלל בין תפיסה שגויה לבין המציאות.

אבל במבנה של עלייה, הקונפליקט יכול להיות בין שתי מדרגות של טוב.

הגיבור מחזיק בטוב שהוא כבר מכיר.

החיים דורשים ממנו טוב שהוא עדיין אינו מכיר.

ולכן הוא נאחז במדרגה הישנה.

לא מפני שהיא רעה.

מפני שהיא מוכרת.

זהו קונפליקט עדין יותר, ולעיתים דווקא משום כך אנושי יותר.

הגיבור אינו צריך לשאול:

"מה לא בסדר בי?"

הוא צריך לשאול:

"מה עוד אפשר להיות?"

נקודת האמצע מקבלת משמעות חדשה

גם נקודת האמצע של הסרט יכולה לקבל כאן פרשנות מעניינת.

במבנה של אמונה מגבילה, נקודת האמצע היא המקום שבו האמונה הישנה מתחילה להיסדק.

במבנה של עלייה, נקודת האמצע היא המקום שבו הגיבור מגלה שהמדרגה שבה עמד עד עכשיו אינה הפסגה.

הוא הצליח.

אבל ההצלחה אינה מספיקה.

הוא פתר את הבעיה.

אבל פתרון הבעיה אינו הופך אותו לאדם שהוא יכול להיות.

הוא קיבל את מה שרצה.

ואז מתברר שהרצון עצמו היה קטן יותר ממה שהיה מסוגל לרצות.

זהו רגע דרמטי חזק מאוד, משום שהגיבור אינו מאבד רק דבר.

הוא מגלה אפשרות חדשה.

לא מטוטלת אלא גרם מדרגות

כאן אולי מתגלה הבדל מעניין בין שני סוגי סיפורים.

בסיפור של תיקון, המבנה יכול להיראות כמו מטוטלת.

הגיבור נמצא בקצה אחד, העלילה דוחפת אותו לקצה השני, ובסופו של דבר הוא מגלה את נקודת האיזון.

אבל בסיפור של "מסילת ישרים", המבנה יכול להיראות כמו גרם מדרגות.

הגיבור נמצא על מדרגה.

העלילה אינה בהכרח זורקת אותו לצד הנגדי.

היא פשוט מגלה לו שיש מדרגה נוספת.

ואז עוד אחת.

ועוד אחת.

במקום תנועה:

קצה ? קצה ? מרכז

מקבלים:

מדרגה ? מדרגה גבוהה יותר ? מדרגה גבוהה יותר.

זו אינה פחות דרמטית.

להפך.

הדרמה נובעת מכך שהגיבור צריך לוותר על הנוחות של המדרגה המוכרת כדי לעלות אל מקום שהוא עדיין אינו מכיר.

השינוי שאינו ביטול

אולי זה גם מסביר מדוע חלק מהגיבורים הגדולים אינם מרגישים בסוף הסרט כמו אנשים חדשים לחלוטין.

אנחנו מזהים אותם.

אותו אומץ.

אותה אהבה.

אותו כישרון.

אותה נדיבות.

אותו רצון.

אבל משהו השתנה באופן שבו הם משתמשים בכל אלה.

הסיפור לא הרס את האישיות שלהם.

הוא זיקק אותה.

וזהו שינוי דרמטי מסוג אחר.

לא שינוי של זהות, אלא שינוי של עומק.

לא "הייתי אדם רע והפכתי לטוב".

אלא:

"הייתי טוב, וגיליתי שאני מסוגל להיות טוב יותר."

שני מבני שינוי

אולי לכן כדאי להבחין בין שתי תבניות בסיסיות של שינוי עלילתי.

הראשונה היא תבנית התיקון:

אמונה מגבילה ? מטרה מעוותת ? פעולה ? תוצאה ? כישלון ? שינוי.

והשנייה היא תבנית העלייה:

מעלה קיימת ? שאיפה ? ניסיון ? גילוי של מגבלה ? התמודדות ? מדרגה חדשה.

הראשונה מספרת סיפור על אדם שצריך להשתחרר ממה שמחזיק אותו.

השנייה מספרת סיפור על אדם שצריך לגלות למה הוא מסוגל.

ושתיהן יכולות להיות דרמטיות.

אולי אפילו בתוך אותו סרט אפשר למצוא את שתיהן: הגיבור צריך להיפטר מתכונה שלילית אחת, ובמקביל להעלות מעלה חיובית אחרת.

אבל החיבור ל"מסילת ישרים" מזכיר לנו משהו חשוב על כתיבת דמויות:

לא תמיד צריך לחפש מה מקולקל בגיבור.

לפעמים צריך לחפש מה כבר יפה בו — ואז לשאול מה יקרה אם החיים יכריחו אותו לקחת את היופי הזה צעד אחד קדימה.

כי אולי השינוי הגדול ביותר שיכול לעבור אדם אינו להפוך מרע לטוב.

לפעמים הוא פשוט להבין שהטוב שכבר נמצא בו עדיין אינו סוף הדרך.

יש עוד מדרגה.

ויש עוד אחת.

והסיפור, כמו החיים, מתחיל במקום שבו הוא נמצא — אבל אינו חייב להסתיים שם.