13153 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סיד פילד מול רוברט מקי - שתי דרכים לבנות סיפור
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

סיד פילד מול רוברט מקי: שתי דרכים לבנות סיפור

סיד פילד ורוברט מקי נחשבים לשניים מהמורים המשפיעים ביותר על כתיבת תסריט. שניהם מדברים על מבנה, על קונפליקט, על דמות ועל התקדמות העלילה. שניהם רוצים שהתסריטאי יפסיק לכתוב סצנות יפות שאין להן מושג למה הן נמצאות בסרט.

ובכל זאת, כאשר מניחים את שתי השיטות זו ליד זו, מתגלה הבדל משמעותי.

סיד פילד נותן לתסריטאי את מפת הדרכים. רוברט מקי מנסה להסביר לו איך המכונית נוסעת.

פילד מתחיל מהתסריט כולו

נקודת המוצא של סיד פילד היא Three-Act Structure.

Setup ? Confrontation ? Resolution.

המערכה הראשונה מציגה את העולם ואת הדמות ומבססת את הסיפור. בסופה מגיע Plot Point I, אירוע שמסובב את העלילה ומכניס את הגיבור למערכה השנייה.

המערכה השנייה היא Confrontation. כאן הדמות מתמודדת עם הכוחות שמונעים ממנה להשיג את ה־Dramatic Need שלה.

בסופה מגיע Plot Point II, שמסובב את העלילה פעם נוספת ומוביל אל המערכה השלישית — Resolution.

זו חשיבה אדריכלית.

פילד מסתכל על התסריט מלמעלה ושואל:

איפה אני נמצא?

אם אנחנו בעמוד 40, אנחנו צריכים להבין מה המערכה השנייה עושה.

אם הגענו לאמצע התסריט, אפשר לבדוק את ה־Midpoint.

אם הגענו לסוף המערכה השנייה, אנחנו מחפשים את Plot Point II.

פילד נותן לתסריטאי סרגל.

לא תמיד ברור בעזרתו מה בדיוק צריך לכתוב בעמוד 47, אבל לפחות אפשר לדעת אם אתה עדיין בונה בית או שכבר התחלת לגור בו.

מקי נכנס לתוך המנוע

רוברט מקי מתחיל במקום אחר.

גם אצלו יש מבנה, אבל הוא פחות מסתפק בשאלה איפה נמצא הסיפור ויותר מתעניין במה שקורה בתוכו.

המונחים שלו חושפים את הכיוון הזה:

Inciting Incident.

Object of Desire.

Forces of Antagonism.

Progressive Complications.

Gap.

Turning Point.

Crisis.

Climax.

מקי רוצה להבין את המכניקה של האירוע הדרמטי.

הדמות רוצה משהו.

היא פועלת כדי להשיג אותו.

היא מצפה לתוצאה מסוימת.

אבל המציאות אינה משתפת פעולה.

נוצר Gap — פער בין הציפייה לתוצאה.

הדמות נאלצת להגיב.

היא מנסה טקטיקה חדשה.

גם היא נתקלת בהתנגדות.

וכך נוצר עוד סיבוך.

ועוד אחד.

אלה הם Progressive Complications — סיבוכים שמתקדמים ומעלים את עוצמת הקונפליקט.

לכן אצל מקי העלילה אינה רק סדרה של אירועים.

היא שרשרת של סיבה ותוצאה שבה כל אירוע משנה את המצב ומאלץ את הדמות להגיב.

Plot Point לעומת Turning Point

כאן אפשר לראות את ההבדל בצורה חדה במיוחד.

אצל פילד, Plot Point הוא אירוע שמסובב את כיוון העלילה.

הסיפור נסע בכיוון אחד.

הגיע אירוע.

ועכשיו הוא נוסע בכיוון אחר.

אצל מקי, Turning Point הוא רגע שבו המצב הדרמטי משתנה.

הוא אינו מסתפק בשאלה לאן העלילה פונה. הוא רוצה לדעת:

מה השתנה?

אם בתחילת הסצנה הדמות הייתה בטוחה שהיא יכולה לסמוך על בעלה, ובסופה היא מגלה שהוא שיקר לה — התרחש שינוי.

אם בתחילת הסצנה היא הייתה קרובה להשגת מטרתה, ובסופה היא איבדה את האפשרות להשיג אותה — התרחש שינוי.

אצל מקי, השינוי הזה קשור גם ל־Story Values.

ביטחון הופך לסכנה.

אמון הופך לחשד.

אהבה הופכת לשנאה.

תקווה הופכת לייאוש.

הסיפור מתקדם באמצעות שינוי במצב.

Dramatic Need מול Object of Desire

גם כאן יש קרבה בין השניים, אבל הדגש שונה.

פילד מדבר על Dramatic Need — מה הדמות צריכה להשיג במהלך הסיפור.

זהו המצפן של העלילה.

הגיבור רוצה למצוא את הרוצח.

הגיבורה רוצה להציל את הנישואים.

האסיר רוצה לברוח מהכלא.

מרגע שה־Dramatic Need ברור, אפשר לבנות סביבו את ה־Confrontation.

מקי מדבר על Object of Desire, אבל מיד מחבר אותו למערכת של התנגדות ותגובה.

העניין שלו הוא לא רק לדעת מה הדמות רוצה.

הוא רוצה לדעת:

מה היא עושה כדי להשיג את מה שהיא רוצה, ומה קורה כאשר העולם מונע ממנה להשיג אותו?

זה הבדל חשוב.

פילד אומר:

«הדמות רוצה להגיע לשם.»

מקי אומר:

«מצוין. עכשיו בוא נראה מה קורה כשהיא מנסה.»

המערכה השנייה

וזה אולי המקום שבו ההבדל ביניהם נעשה הכי מעניין.

אצל פילד, המערכה השנייה היא Confrontation.

הגיבור נמצא בעימות עם מכשולים שמונעים ממנו להשיג את ה־Dramatic Need.

אבל דווקא כאן תסריטאים רבים נתקעים.

יש להם מערכה ראשונה.

יש להם סוף.

ועכשיו נשארו חמישים עמודים באמצע.

פילד מספק להם את השלד: Midpoint, נקודות מפנה, התקדמות לעבר Plot Point II.

מקי מציע דרך אחרת להתמודד עם הבעיה.

הוא אומר למעשה:

אל תשאל רק מה יקרה באמצע.

שאל מה קורה בכל פעם שהגיבור מנסה לפתור את הבעיה.

הוא מנסה.

נכשל.

הכישלון משנה את המצב.

הוא מנסה שוב, הפעם בדרך אחרת.

המציאות מגיבה בעוצמה גדולה יותר.

ה־Gap גדל.

הכוחות האנטגוניסטיים מתחזקים.

המחיר עולה.

כך המערכה השנייה אינה אוסף של "עוד דברים שקורים".

היא הופכת למערכת של Progressive Complications.

פילד נותן מפה, מקי נותן לחץ

נניח שאנחנו כותבים סיפור על בלש שרוצה לחשוף רוצח.

פילד יעזור לנו לחשוב כך:

Act I: הבלש מקבל את התיק.

Plot Point I: הוא מגלה שהחקירה מסוכנת הרבה יותר ממה שחשב.

Act II: הוא נאבק לחשוף את האמת.

Midpoint: הוא מגלה שהקורבן קשור אליו אישית.

Plot Point II: הוא מגלה שהאדם הקרוב אליו ביותר מעורב ברצח.

Act III: העימות וההכרעה.

זה שלד מצוין.

אבל מקי ישאל שאלות אחרות:

מה הבלש רוצה?

מה הוא מצפה שיקרה כאשר יחקור את החשוד הראשון?

מה קורה בפועל?

מהו ה־Gap?

כיצד התוצאה מאלצת אותו לשנות את הטקטיקה?

מי הם ה־Forces of Antagonism?

כיצד הם נעשים חזקים יותר?

איזה ערך השתנה בכל Turning Point?

מהי ה־Crisis שבה הבלש חייב לבחור?

כיצד ה־Climax מבטא את הבחירה שלו?

פתאום אותו סיפור מקבל מנוע.

שתי שיטות, שני סוגי אבחון

לכן אפשר להשתמש בפילד ובמקי גם ככלי אבחון.

אם יש לך סיפור מעניין אבל אתה לא יודע איפה אתה נמצא בו — פילד יכול לעזור.

אם אתה יודע בדיוק איפה אתה נמצא, אבל הסצנות מרגישות מתות — מקי יכול לעזור.

אם יש לך מערכה ראשונה מצוינת אבל המערכה השנייה נמרחת — פילד ישאל מה המבנה שלה, ומקי ישאל מה הסיבוכים שהיא מייצרת.

אם יש לך דמות שרוצה משהו אבל הסיפור עדיין אינו מחזיק — פילד יחפש את ה־Dramatic Need ואת מבנה העימות; מקי יבדוק את ה־Object of Desire, את ה־Forces of Antagonism ואת ה־Gap שנוצר בין הפעולה לתוצאה.

לא שלד מול אומנות

קל מדי להפוך את ההבדל לקריקטורה:

פילד הוא "הבחור של הנוסחה".

מקי הוא "האמן של הקונפליקט".

זה לא מדויק.

גם פילד אינו מציע רק נוסחה מכנית, וגם מקי אינו מתנגד למבנה.

ההבדל הוא בעיקר בנקודת המבט.

פילד עוסק בארכיטקטורה של התסריט.

מקי עוסק בדינמיקה הדרמטית שממלאת את הארכיטקטורה הזאת.

פילד אומר:

הסיפור צריך לדעת לאן הוא הולך.

מקי אומר:

הדרך לשם צריכה להיות רצף של שינויים שנכפו על הדמות.

וזה אולי הניסוח המדויק ביותר של ההבדל:

פילד מלמד את התסריטאי לתכנן את המסלול.
מקי מלמד אותו לגרום לכל צעד במסלול לעלות לדמות ביוקר.

בסופו של דבר, אפשר לקחת את שניהם לאותו חדר כתיבה.

פילד יפרוש על השולחן את המפה ויאמר:

"אנחנו כאן. זה Plot Point I. כאן Midpoint. וכאן Plot Point II."

מקי יסתכל על הסצנה שמתרחשת ביניהם וישאל:

"יפה. אבל מה השתנה?"

ואם אין תשובה טובה לשאלה הזאת, ייתכן שיש לנו מבנה.

אבל עדיין אין לנו סיפור.