13149 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ג'וזף קמפבל - הסיפור שחוזר על עצמו מתחת לכל העלילות
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

ג'וזף קמפבל: הסיפור כמסע אל הלא־נודע ובחזרה

רוב האנשים מכירים את ג'וזף קמפבל בזכות מושג אחד: מסע הגיבור. אלא שקמפבל עצמו לא כתב ספר הוראות לתסריטאי ולא ניסה ללמד את הוליווד כיצד לבנות מערכה שנייה. הוא עשה דבר אחר לגמרי: הוא חיפש את התבנית המיתית החוזרת מתחת לסיפורים של תרבויות שונות.

המונח המרכזי שלו הוא Monomyth – המונומיתוס, כלומר "המיתוס האחד". לטענתו, מאחורי אינספור מיתוסים וסיפורי גיבורים מסתתרת תנועה בסיסית משותפת: אדם יוצא מן העולם המוכר, נכנס אל ממלכה של כוחות בלתי מוכרים, עובר סדרה של מבחנים ושינוי עמוק, ולבסוף חוזר אל העולם שממנו יצא – אך כבר אינו אותו אדם.

זהו The Hero's Journey – מסע הגיבור.

אלא שכדי להבין את קמפבל באמת, צריך להפסיק לחשוב על המסע כרשימת שלבים. עבורו, מדובר בראש ובראשונה בתהליך של טרנספורמציה – שינוי מהותי של הגיבור.

המונומיתוס: התנועה הגדולה של הסיפור

קמפבל מחלק את מסע הגיבור לשלושה חלקים רחבים:

Departure – היציאה
Initiation – החניכה
Return – השיבה

במילים פשוטות:

הגיבור עוזב את עולמו ? עובר מסע בעולם אחר ? חוזר עם דבר מה שאותו הוא מביא בחזרה.

ה"דבר" הזה נקרא אצל קמפבל Elixir – האליקסיר, כלומר "סם החיים" או "המתנה".

וזה חשוב: האליקסיר אינו בהכרח חפץ. הוא יכול להיות ידע, הבנה, יכולת, בשורה, חירות או שינוי שהגיבור מסוגל להביא לעולמו.

לכן הסיפור הקמפבליאני אינו מסתיים באמת כאשר הגיבור מנצח את המפלצת. הניצחון הוא חלק מן הדרך אל השיבה.

---

חלק ראשון: היציאה – Departure

הכול מתחיל במה שקמפבל מכנה Call to Adventure – הקריאה להרפתקה.

הגיבור נמצא בעולם המוכר שלו. יש לו שגרה, זהות ומערכת יחסים עם העולם. ואז מגיע אירוע שמפר את האיזון ומזמין אותו אל הלא־נודע.

הקריאה יכולה להיות מלחמה, מפגש, איום, מוות, הזדמנות או גילוי.

אבל מבחינת המבנה, תפקידה פשוט:

להוציא את הגיבור מהעולם שבו הוא יודע כיצד לחיות.

מכאן מגיע Refusal of the Call – סירוב לקריאה.

הגיבור אינו חייב לקפוץ מיד להרפתקה. להפך. קמפבל מזהה בסיפורים רבים רגע שבו הגיבור מתנגד ליציאה.

הוא מפחד. הוא נאחז בבית. הוא אינו מאמין שהוא מסוגל. הוא מעדיף שהעולם יישאר כפי שהוא.

הסירוב חשוב מפני שהוא מדגיש את גודל המעבר.

אם הגיבור עוזב בלי שום התנגדות, לא באמת ראינו את הגבול שבין העולם הישן לעולם החדש.

---

המנטור והשומר על הסף

בשלב הזה עשוי להופיע Supernatural Aid – סיוע על־טבעי.

זהו כוח או דמות שמספקים לגיבור עזרה לקראת המסע. בגרסה המודרנית של הסיפור אנחנו מכירים אותו לעיתים קרובות כ־Mentor – מנטור, אף שקמפבל משתמש במושג רחב יותר.

המנטור אינו הגיבור.

הוא יכול לתת לו ידע, כלי, עצה או הגנה, אבל הוא אינו יכול לעשות את המסע במקומו.

אחר כך מגיע Crossing of the First Threshold – חציית הסף הראשון.

זהו רגע מכריע: הגיבור עוזב בפועל את העולם המוכר ונכנס אל The Special World – העולם המיוחד, אם להשתמש במונח שהפך מאוחר יותר למרכזי אצל כותבי תסריטאות.

קמפבל מדבר על Threshold Guardian – שומר הסף.

שומר הסף הוא הכוח שבודק אם הגיבור באמת רשאי לעבור.

הוא אינו חייב להיות נבל. תפקידו המבני הוא לשמור על הגבול שבין המוכר ללא־מוכר.

ברגע שהגיבור חוצה את הסף, אין עוד אפשרות פשוטה לחזור לחייו הקודמים.

---

חלק שני: החניכה – Initiation

כאן מתחיל החלק המפורסם ביותר של מסע הגיבור.

קמפבל מכנה אותו The Road of Trials – דרך המבחנים.

הגיבור נכנס לעולם חדש ואינו יודע כיצד לפעול בו. לכן הוא נדרש להתמודד עם סדרה של מבחנים.

אבל המבחנים אינם רק מכשולים חיצוניים.

כל מבחן מאלץ את הגיבור ללמוד משהו.

הוא נדרש לפתח יכולת שלא הייתה ברשותו, להתמודד עם פחד, לשנות תפיסה או לוותר על משהו שהחזיק בו קודם.

במובן הזה, המבחן החיצוני הוא המנגנון שבאמצעותו מתרחש השינוי הפנימי.

---

פגישה עם האלה – Meeting with the Goddess

אחד המונחים המפורסמים והלעיתים־קרובות־מפורשים־לא־נכון של קמפבל הוא Meeting with the Goddess – הפגישה עם האלה.

אין הכוונה בהכרח לאישה ממשית.

ה"אלה" מייצגת אצל קמפבל דמות או חוויה המעניקה לגיבור מפגש עם שלמות, אהבה, שפע או איחוד.

זהו רגע שבו הגיבור חווה את האפשרות להגיע אל מה שחסר לו.

מולו ניצבת התמונה של העולם כפי שהוא יכול להיות.

לכן מדובר לא רק ב"אהבה רומנטית", אלא במפגש עם משהו שהגיבור חווה כשלמות.

---

האישה כמפתה – Woman as Temptress

אחר כך מופיע אצל קמפבל Woman as Temptress – האישה כמפתה.

גם כאן אין צורך לקרוא את המונח כפשוטו.

הפיתוי מייצג כל דבר שמסיט את הגיבור מן המסע שלו.

הוא יכול להיות תענוג, כוח, ביטחון, כסף, אהבה, נקמה או חזרה אל החיים הישנים.

כלומר, לאחר שהגיבור יצא מן העולם המוכר, הסכנה אינה רק שהוא יובס.

הסכנה היא שהוא יבחר לא להשתנות.

---

Atonement with the Father – פיוס עם האב

זהו אחד הרגעים העמוקים בתיאוריה.

Atonement with the Father – פיוס עם האב הוא המפגש עם הכוח הסמכותי הגדול שמאיים על הגיבור.

"האב" אינו בהכרח אב ביולוגי.

הוא יכול להיות מלך, אל, אב אמיתי, מוסד, חוק, מערכת או אפילו כוח פנימי שהגיבור מפחד ממנו.

הגיבור נדרש להתמודד עם מקור הסמכות שמולו הוא מרגיש חסר כוח.

במונחי סיפור, זהו רגע שבו הגיבור מתקרב אל מקור הפחד המרכזי שלו.

---

Apotheosis – התעלות

לאחר המשבר מגיע Apotheosis – התעלות.

זהו מצב של שינוי תודעתי.

הגיבור רואה את המציאות אחרת.

הוא כבר אינו אותו אדם שנכנס למסע.

זהו אחד ההבדלים החשובים בין קמפבל לבין מודלים מכניים של מבנה.

אצל קמפבל, מבנה הסיפור אינו רק חלוקה של אירועים.

האירועים אמורים לשנות את האדם שעובר אותם.

---

The Ultimate Boon – המתנה העליונה

בסופו של המסע מגיעה The Ultimate Boon – המתנה העליונה.

זהו הדבר שהגיבור יצא להשיג.

הוא עשוי למצוא את האוצר, להציל את הנסיכה, להביס את האויב, למצוא את התרופה או לגלות את האמת.

אבל במובן הקמפבליאני העמוק יותר, המתנה היא התוצאה של המסע כולו.

הגיבור קיבל משהו שהעולם הישן שלו לא היה מסוגל לתת לו.

---

חלק שלישי: השיבה – Return

כאן מגיע אחד החלקים החשובים ביותר בתיאוריה, ולעיתים קרובות גם המוזנחים ביותר.

הגיבור צריך לחזור.

Refusal of the Return – סירוב לשוב הוא הרגע שבו הגיבור אינו רוצה לחזור לעולם שממנו יצא.

הוא השתנה. העולם הישן אולי נראה לו קטן, מגוחך או בלתי אפשרי.

אבל המסע אינו מסתיים בכך.

הגיבור צריך להביא את מה שקיבל בחזרה.

---

The Magic Flight – המנוסה הקסומה

לעיתים הגיבור נאלץ לברוח עם המתנה.

קמפבל מכנה זאת The Magic Flight – המנוסה הקסומה.

לאחר שהגיבור השיג את מה שחיפש, הכוחות שהתנגדו לו אינם נעלמים.

הבריחה עצמה הופכת למסע.

---

Rescue from Without – הצלה מבחוץ

לפעמים הגיבור אינו מסוגל לשוב בכוחות עצמו.

אז מגיע Rescue from Without – הצלה מבחוץ.

הכוח שהביא אותו לעולם ההרפתקה או דמות אחרת מסייעים לו לחזור.

זה מדגיש רעיון חשוב אצל קמפבל:

הגיבור אינו אדם שמסוגל לשלוט בכל דבר.

המסע שלו מתקיים בתוך מערכת כוחות גדולה ממנו.

---

The Crossing of the Return Threshold – חציית סף השיבה

כעת עליו לחזור אל העולם הישן.

אבל כאן נוצרת הבעיה הגדולה:

כיצד אדם שהשתנה יכול לחיות בעולם שלא השתנה?

זהו למעשה אחד הרעיונות המרכזיים ביותר של קמפבל.

הגיבור צריך ללמוד לחבר בין שני העולמות:

The Known World – העולם המוכר

ו־

The Unknown World – העולם הלא־נודע.

הוא כבר מכיר את הלא־נודע, אבל עדיין צריך לחיות בתוך המוכר.

---

Master of Two Worlds – אדון שני העולמות

כאשר הגיבור מצליח בכך, קמפבל מכנה אותו Master of Two Worlds – אדון שני העולמות.

הוא אינו עוד שבוי בעולם הישן, אבל גם אינו בורח ממנו.

הוא מסוגל לחבר בין שתי המציאויות.

זהו למעשה סימן לטרנספורמציה שהושלמה.

---

Freedom to Live – החירות לחיות

השלב האחרון הוא Freedom to Live – החירות לחיות.

הגיבור כבר אינו משועבד לאותו פחד שהניע אותו בתחילת המסע.

הוא אינו חייב עוד להיאחז בעולם הישן.

הוא יכול לחיות.

לא מפני שהעולם נעשה בטוח, אלא מפני שהיחס שלו אל העולם השתנה.

---

אז מהי באמת תורתו של קמפבל?

אם מקלפים את כל המונחים המיתולוגיים, קמפבל מציע תפיסה פשוטה אך עמוקה של סיפור:

סיפור הוא תהליך שבו אדם עוזב את הסדר המוכר, נכנס אל הלא־נודע, מאבד את הביטחון הישן שלו, עובר סדרה של מבחנים, מגלה משהו חדש על עצמו ועל העולם, ולבסוף חוזר כשהוא מסוגל להביא את הגילוי הזה אל חייו.

לכן "מסע הגיבור" אינו באמת מסלול גיאוגרפי.

זהו מסע של שינוי זהות.

הגיבור בתחילת הסיפור והגיבור בסופו עשויים להיות אותו אדם מבחינה ביולוגית, אבל מבחינה סיפורית הם אינם אותו אדם.

וזו אולי התרומה הגדולה ביותר של קמפבל לתורת הסיפור.

הוא לא שאל רק:

מה צריך לקרות בעלילה?

הוא שאל שאלה עמוקה יותר:

מה צריך לקרות לאדם כדי שהעלילה תהיה מסע?

מכאן גם כוחו הגדול של המונומיתוס: הוא אינו אומר לסופר אילו אירועים בדיוק לכתוב. הוא מציע לו עיקרון מארגן.

העולם המוכר צריך להישבר.

הגיבור צריך להיכנס אל הלא־נודע.

הלא־נודע צריך לבחון אותו.

המבחנים צריכים לשנות אותו.

הוא צריך להשיג את "המתנה".

ואז עליו לחזור עם המתנה אל המקום שממנו יצא.

זהו המעגל הקמפבליאני:

יציאה ? חניכה ? שיבה.

או בשפתו של קמפבל:

Departure ? Initiation ? Return.

והסיפור הגדול מתחיל ברגע שבו הגיבור מבין שהעולם המוכר כבר אינו מספיק לו.