13149 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: דררה מרקס ומבטה על בניית דמות ועלילה
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

דארה מרקס: הסיפור שנמצא בתוך הסיפור

יש תסריטים שבהם הכול קורה: הגיבור רוצה משהו, הנבל מפריע לו, יש מכשולים, תפניות, משבר ושיא. ובכל זאת, משהו בהם לא באמת נוגע.

דארה מרקס, מחברת Inside Story: The Power of the Transformational Arc, מציעה הסבר פשוט ועמוק לבעיה: יכול להיות שיש לנו סיפור חיצוני, אבל אין לנו Inside Story – הסיפור הפנימי.

לפי מרקס, העלילה מספרת לנו מה קורה לדמות. הסיפור הפנימי מספר לנו מה קורה בתוך הדמות בגלל מה שקורה לה. כאשר שני הדברים מתמזגים, מתקבלת לא רק עלילה אלא מסע של שינוי.

שלושה חומרים: Plot, Character, Theme

מרקס מתחילה משלושה יסודות: Plot – עלילה, Character – דמות, ו־Theme – נושא.

אצל מנטורים רבים אפשר לטפל בשלושת הדברים כמעט בנפרד. יש את העלילה: מה הגיבור עושה. יש את הדמות: מי הגיבור. ויש את התמה: על מה הסרט בעצם מדבר.

אצל מרקס הם אמורים להפוך למערכת אחת.

ה־Plot הוא קו הפעולה החיצוני.

ה־Character הוא האדם שנאלץ להתמודד עם קו הפעולה הזה.

וה־Theme הוא הערך שהסיפור בוחן באמצעות ההתמודדות הזאת.

לכן התמה אינה אמורה להיות נאום שהדמות נושאת בסוף הסרט. היא צריכה להיות משהו שהדמות חיה, נאבקת בו ולבסוף משתנה ביחס אליו.

מרקס מדגישה שהעלילה נושאת בעיקר את קו הפעולה, בעוד שתתי־העלילות נושאות חלק משמעותי מהתוכן הרגשי והתמטי.

Thematic Intention – הכוונה התמטית

כאן נמצא אחד המונחים החשובים ביותר של מרקס.

Thematic Intention – הכוונה התמטית היא למעשה מה שהסיפור רוצה לומר על החיים.

לא "הסרט עוסק במשפחה".

זה נושא, לא כוונה.

הכוונה התמטית תהיה משהו כמו: "אדם שמנסה לשלוט בכל דבר כדי להימנע מפגיעה מגלה שהשליטה עצמה מונעת ממנו קשר אמיתי."

זה כבר רעיון שאפשר לבנות סביבו דמות ועלילה.

לפי מרקס, הכוונה התמטית צריכה להתחבר ישירות למסע הפנימי של הגיבור.

Fatal Flaw – הפגם הקטלני

מכאן מגיע אחד המונחים המזוהים ביותר עם השיטה שלה:

Fatal Flaw – הפגם הקטלני.

אבל "פגם" עלול להטעות.

הגיבור לא חייב להיות עצלן, אנוכי, שקרן או פחדן.

אצל מרקס, ה־Fatal Flaw הוא למעשה מערכת הישרדות שהמשיכה לפעול גם לאחר שכבר אינה מועילה לדמות.

נניח שאדם למד בילדותו שאסור לסמוך על אחרים.

בתקופה מסוימת האמונה הזאת אולי הגנה עליו.

אבל בבגרותו היא הופכת לבעיה: הוא אינו מסוגל ליצור קשר, לעבוד בצוות או לבקש עזרה.

זהו הפגם הקטלני.

והנה החלק החשוב:

הפגם הקטלני אינו רק תכונה של הדמות. הוא המנוע של הקשת הטרנספורמטיבית שלה.

הוא אומר לנו מראש איזה שינוי הדמות צריכה לעבור.

אם הדמות מאמינה שהיא חייבת לשלוט באנשים כדי להיות בטוחה, הסיפור צריך להציב אותה שוב ושוב במצבים שבהם השליטה שלה נכשלת.

כך העלילה החיצונית הופכת למעבדה של השינוי הפנימי.

Transformational Arc – קשת הטרנספורמציה

זהו המושג המרכזי של מרקס.

Transformational Arc – הקשת הטרנספורמטיבית היא התהליך שבו הגיבור עובר ממערכת פנימית אחת למערכת אחרת.

לא מדובר רק ב"הוא למד לקח".

הדמות מתחילה כשהיא מתנגדת לשינוי. היא מאמינה שהדרך שבה היא מתנהלת היא הדרך הנכונה, או לפחות הדרך הבטוחה.

ואז העלילה מתחילה להפעיל עליה לחץ.

האסטרטגיה הישנה שלה עובדת פחות ופחות.

היא מנסה שוב.

נכשלת.

מנסה בצורה חזקה יותר.

נכשלת שוב.

עד שבשלב מסוים היא נאלצת להתמודד עם האפשרות שהבעיה אינה רק בעולם שמחוץ לה.

אולי הבעיה נמצאת גם בתוכה.

זה בדיוק החיבור שמרקס מחפשת בין Plot לבין Character Arc.

ארבעת הרבעים של הקשת

אחד החידושים המעשיים של מרקס הוא שהיא אינה מסתפקת בשלוש המערכות המסורתיות.

היא מחלקת את התנועה הדרמטית לארבעה חלקים מרכזיים:

מערכה I ? המחצית הראשונה של מערכה II ? המחצית השנייה של מערכה II ? מערכה III.

כלומר, המערכה השנייה מקבלת אצלה שני שלבים מובחנים.

1. Resistance – התנגדות

בתחילת הסיפור הגיבור נמצא במצב של Resistance – התנגדות.

הוא עדיין אינו מבין שהוא צריך להשתנות.

האירוע המחולל, Inciting Incident – האירוע המחולל, מכניס אותו לבעיה החיצונית.

אבל בהמשך מגיע מה שמרקס מכנה Defining Moment – רגע מגדיר: רגע שבו מתחילה להיסדק התפיסה הישנה של הדמות והיא מקבלת הצצה לאפשרות שהיא עצמה צריכה להשתנות.

2. Exhaustion – התשה

במחצית הראשונה של המערכה השנייה הדמות ממשיכה להילחם באמצעות הכלים הישנים שלה.

אבל הכלים האלה מתחילים להישחק.

זוהי Exhaustion – התשה.

העולם ממשיך להפעיל עליה לחץ, והיא ממשיכה להגיב מתוך מערכת ההישרדות הישנה.

רק שהפעם היא כבר לא מצליחה לפתור את הבעיה.

וזה בדיוק מה שהמערכה השנייה אמורה לעשות אצל מרקס: לא סתם "להאריך" את העלילה, אלא למצות את הדרך הישנה של הגיבור.

3. Death Experience – חוויית המוות

במחצית השנייה של המערכה השנייה מגיעה נקודת השבר.

מרקס משתמשת במונח Death Experience – חוויית המוות.

אין הכוונה בהכרח למוות פיזי. זהו מוות של דרך ההתנהלות הישנה.

הדמות מגיעה למצב שבו המנגנון שעליו הסתמכה אינו יכול להציל אותה.

היא אינה יכולה עוד להמשיך בדיוק כפי שהמשיכה עד עכשיו.

זהו השלב שבו התהליך הפנימי והעלילה החיצונית מתנגשים בעוצמה הגדולה ביותר.

4. Renewal – התחדשות

במערכה השלישית מגיעה Renewal – התחדשות.

הגיבור אינו רק מנצח או מפסיד.

הוא פועל מתוך הבנה חדשה.

השינוי הפנימי מאפשר לו להתמודד עם הקונפליקט החיצוני בדרך שלא הייתה אפשרית בתחילת הסרט.

לכן השיא החיצוני אמור להיות גם מבחן של השינוי הפנימי.

הגיבור צריך להגיע לרגע שבו עליו לבחור: האם לחזור למערכת הישנה, או לפעול מתוך ההבנה החדשה.

Awakening – התעוררות

בתוך התנועה הזאת מופיעים רגעים של Awakening – התעוררות.

הגיבור מתחיל להבין שהדרך שבה פירש את העולם אינה בהכרח המציאות עצמה.

זהו הבדל חשוב בין "למידה" לבין "טרנספורמציה".

למידה היא רכישת מידע.

טרנספורמציה היא שינוי באופן שבו האדם חי ופועל.

לכן מרקס אינה מסתפקת בכך שהגיבור "יבין" משהו. ההבנה צריכה להפוך להתנהגות חדשה.

Midpoint – נקודת האמצע

גם אצל מרקס נקודת האמצע חשובה, אבל היא מקבלת משמעות פנימית.

ה־Midpoint – נקודת האמצע אינה רק תפנית עלילתית שמעלה את הסיכון.

היא יכולה להיות Moment of Truth – רגע האמת, שבו הדמות מקבלת הצצה עמוקה יותר אל הקונפליקט האמיתי שלה.

המחצית הראשונה של המערכה השנייה דוחפת את הדמות החוצה אל הקונפליקט.

נקודת האמצע מתחילה להפנות את המבט פנימה.

ומכאן הדרך הולכת ונעשית קשה יותר.

A, B ו־C – שלושת קווי הסיפור

מרקס מציעה לחשוב על הסיפור באמצעות שלושה קווים:

A Story – סיפור A: קו העלילה המרכזי, כלומר הפעולה החיצונית.

B Story – סיפור B: קו היחסים או הסיפור שמאפשר לדמות להתמודד עם התהליך הפנימי.

C Story – סיפור C: קו שמאפשר להעמיק את התמה ואת המשמעות.

החלוקה הזאת אינה רק עניין של "עלילה ראשית ועוד שתי עלילות משנה". המטרה היא שכל הקווים ישרתו את אותו תהליך טרנספורמטיבי.

מה בעצם קורה במערכה השנייה?

כאן נמצאת אולי התרומה המעניינת ביותר של מרקס.

אצל הרבה תיאוריות, המערכה השנייה היא המקום שבו "קורים דברים".

אצל מרקס היא המקום שבו הדמות נאלצת להיגמל מהדרך הישנה שלה.

היא מנסה לפתור בעיה חיצונית.

הבעיה מחזירה לה תשובה.

היא מנסה שוב.

המציאות נעשית קשה יותר.

עד שהיא מבינה שהאסטרטגיה שלה עצמה היא חלק מהבעיה.

לכן המערכה השנייה אינה סתם גשר בין שתי נקודות.

היא מכונת שחיקה של מערכת ההישרדות הישנה.

וזה הופך את המבנה של מרקס למעניין במיוחד עבור מי שמתקשה עם "הבטן הרכה" של המערכה השנייה.

המבחן האמיתי: האם הגיבור היה מסוגל לעשות זאת בתחילת הסרט?

מרקס מציעה מבחן פשוט וחזק לקשת טרנספורמטיבית:

אם בסוף הסרט הגיבור משיג את מה שהשיג, אבל למעשה היה מסוגל להשיג אותו בדיוק באותה צורה בתחילת הסרט – לא בהכרח התרחשה טרנספורמציה משמעותית.

הגיבור צריך להיות מסוגל לעשות בסוף משהו שלא היה מסוגל לעשות בתחילת הדרך.

לא בגלל שהפך פתאום לחכם יותר.

אלא משום שהפך לאדם אחר ביחס לקונפליקט המרכזי.

וזה מחזיר אותנו אל ה־Fatal Flaw.

הפגם הקטלני בתחילת הסיפור אומר:

"אני חייב להמשיך להיות כזה כדי לשרוד."

הסיפור כולו מוכיח לו שוב ושוב שהמערכת הזאת כבר אינה עובדת.

ובסוף הוא מסוגל לפעול אחרת.

השיא: מבחן הטרנספורמציה

מכאן נובע עיקרון חשוב:

הקליימקס אינו רק המקום שבו העלילה נפתרת. הוא המקום שבו השינוי הפנימי מוכח באמצעות פעולה.

אם הגיבור למד לסמוך על אחרים, ברגע המכריע הוא צריך לסמוך על מישהו.

אם למד לוותר על שליטה, הוא צריך לוותר עליה דווקא כאשר הכי קשה לו.

אם למד לקחת אחריות, הוא צריך לקחת אחריות כאשר הדבר עולה לו במחיר.

כך Theme – תמה, Character – דמות ו־Plot – עלילה נפגשים באותו רגע.

מה מייחד את דארה מרקס?

מרקס אינה ממציאה עוד רשימה של ביטים שצריך לסמן על לוח.

היא מנסה לענות על שאלה עמוקה יותר:

למה האירועים האלה צריכים לקרות דווקא לגיבור הזה?

והתשובה שלה היא:

כי העלילה צריכה להכריח את הגיבור להתמודד עם ה־Fatal Flaw שלו, עד שהוא אינו יכול עוד להסתמך עליו.

מכאן נולדת ה־Transformational Arc.

העלילה החיצונית אינה רק סדרה של מכשולים.

היא הכוח שמפרק את מערכת ההישרדות הישנה של הדמות ומאפשר לה להיבנות מחדש.

לכן השם Inside Story מדויק כל כך.

יש את הסיפור שאנחנו רואים.

ויש את הסיפור שקורה בתוך האדם שעובר אותו.

וכשהשניים מתקדמים באותו כיוון, העלילה מפסיקה להיות רק רצף של אירועים.

היא הופכת למסע.