13194 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: עבר את הגבול
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

רקע
משאית ונגרר נתפסו ע"י המכס כשהם עמוסים בטובין שלא הוצהרו ולא שולמו עליהם מסי יבוא בסך של יותר מ-11 מיליון ש״ח. אדם שטוען שהוא נציג הבעלים, פנה לבית המשפט בבקשה לשחרר את המשאית וגם את הטובין שבתוכה. מה קבע בית המשפט? על כך בסקירה המצורפת, לאור פסק-דין מן העת האחרונה (1).

סיפור המקרה
בחודש ינואר 2026 תפסה רשות המכס בעיר רהט בנגב משאית ונגרר ובהם טובין רבים, כולל טלפונים, טאבלטים, חלקי חילוף ומוצרי טבק. לטענת המדינה, מדובר בטובין מוברחים שלא הוצהרו במכס, וחייבים במס קניה ומע"מ בסך של יותר מ-11 מיליון ש״ח. על כן, תפסה רשות המכס את הטובין וגם את המשאית.
אדם שטען כי הוא נציג ומיופה כוח של סוחר עזתי, פנה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לשחרר את המשאית וגם את הטובין שבתוכה. הוא טען כי הסוחר מחזיק בהיתרים הנדרשים, ולכל הטובין קיימות חשבוניות ותעודות משלוח. הוא הודה כי הטובין הועברו דרך מעברים רגילים ולא דרך מעבר הסחורות המוסדר, אך טען כי הדבר נעשה כדי לחסוך זמן, ולא מתוך כוונה לבצע הברחה. את התביעה הגיש לבית משפט השלום.
המדינה ביקשה למחוק את התביעה על הסף, בטענה ששווי המיסים שלא שולמו עולה על 2.5 מיליון ש"ח על כן הסמכות לדון בתביעה היא לבית משפט מחוזי ולא שלום.
לגופו של עניין, נטען כי התובע לא הוכיח שום זיקה או קשר למוצרים או למשאית, הם רשומים על שם אנשים אחרים, על כן אין לו זכות תביעה. בנוסף נטען שהתובע איחר ולא עמד במועדים הקבועים בפקודת המכס להגשת תביעה להשבת התפוס, על כן התביעה התיישנה.

הכרעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי אין מחלוקת ששווי המיסים המיוחסים לטובין, כ-11 מיליון ש"ח, עולה על סמכות בית המשפט השלום, התובע לא הגיש תגובה לטענה זו, ולכן לבית המשפט אין סמכות לדון בתיק זה והסמכות היא למחוזי.
לגופו של עניין, העיר בית המשפט שקיימים סימני שאלה מה מעמדו של התובע ואיך הוא קשר לטובין או למשאית. הטובין והמשאית היו רשומים ע"ש אחרים, והתובע לא הסביר כראוי את הקשר שלו, על כן, לכאורה אין לו זכות תביעה.
בית המשפט העיר כי התובע איחר ולא הגיש את התביעה בזמן, על פי פקודת המכס המועדים להגשת תביעה להשבת תפוס קצרים מאד, והתובע לא הסביר את פשר האיחור, על כן תביעתו התיישנה.
גם לגוף התביעה, העיר בית המשפט כי נראה שסיכוייה נמוכים, התובע הודה שהטובין הועברו דרך מעברים רגילים ולא מעברי סחורות, על כן לכאורה הם הוברחו.
בית המשפט הפנה לסעיף 206 לפקודת המכס, וקבע כי הוא מקנה סמכות לחלט , מלבד הטובין המוברחים, גם את כלי ההובלה בו הם הוברחו, כלומר המשאית במקרה זה.
בית המשפט קבע שגם מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה, נזקו הנטען של התובע הוא כספי בלבד וניתן לפיצוי אם תתקבל תביעתו, בעוד הנזק למדינה הוא סיכול החקירה והחשש שחוב המס יהפוך לחוב אבוד. על כן, נדחתה הבקשה לסעד זמני לשחרור המשאית, והתובע חויב בהוצאות בסך 5,000 ש״ח.

מה ניתן ללמוד מכך?
פעם נוספת, בית המשפט הדגיש את החשיבות שבעמידה במועדים הקבועים בפקודת המכס, כדי לשמר את זכות התביעה להשבת התפוס. בפקודה זו, שמקורה מתקופת המנדט הבריטי, המועדים קצרים מאד- יש להגיש מכתב תוך 30 יום מרגע התפיסה, או תוך 7 ימים אם מדובר במוצרי טבק, וכאשר המכס מודיע על חילוט, יש לפנות לבית המשפט תוך 60 יום. אזרחים רבים מאבדים את זכות התביעה אך ורק בשל החמצת המועדים הללו ואי מודעות לעניין. בתי המשפט שבו וקבעו כי זוהי התיישנות מהותית וחשוב להקפיד על המועדים (2). בתביעה שבסקירה זו התגלו קשיים נוספים, כגון זכות העמידה של התובע ומה הקשר שלו לטובין, והעובדה שהוא הודה שהסחורות עברו שלא דרך המעברים הרשמיים.

הפניות:
(1) ת״א (שלום באר שבע) 65086-05-26 דראר חלאילה נ׳ מדינת ישראל, פסק דין מיום 6.9.26, כב׳ השופט ירון גולן. התובע יוצג על ידי עו״ד יונס אבו עסא, רשות המכס על ידי פרקליטות מחוז דרום (אזרחי). התובע רשאי לנסות לערער לבית המשפט המחוזי.
(2) ת.א. (שלום ירושלים) 49885-07-25 אחסאן סאלימה נ' מדינת ישראל-אגף המכס (6.5.26).