13179 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ג'ון טרובי – The Anatomy of Story: 22 Steps to Becoming a Master Storyteller
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

האנטומיה של הסיפור: השיטה של ג'ון טרובי לבניית סיפור אורגני

The Anatomy of Story: 22 Steps to Becoming a Master Storyteller של ג'ון טרובי הוא אחד הניסיונות השאפתניים ביותר להפוך את תהליך בניית הסיפור למערכת אחת. טרובי אינו מסתפק בשאלה היכן להציב נקודת מפנה או כמה מערכות צריכות להיות בתסריט. הוא מנסה להבין כיצד דמות, עלילה, עולם, תמה וסמלים יכולים לצמוח זה מתוך זה.

לכן הדרך הטובה ביותר להבין את הספר היא לעקוב אחר הדרך שבה טרובי עצמו בונה את השיטה.

המרחב והזמן של הסיפור

טרובי אינו מתחיל מהגיבור אלא מ־Story World – עולם הסיפור. מבחינתו, המקום והזמן שבהם העלילה מתרחשת אינם רק תפאורה. עולם הסיפור צריך להיות קשור לבעיה שהגיבור מתמודד איתה.

אם הסיפור עוסק באדם שמנסה להשתחרר ממערכת של שליטה, למשל, אפשר לבנות עולם שבו גבולות, חוקים והיררכיות נמצאים בכל מקום. אם הגיבור נאבק בבדידות, העולם יכול להיות דווקא צפוף באנשים אך נטול קשר אמיתי.

כך העולם החיצוני הופך למעין ביטוי של העולם הפנימי.

זה רעיון שחוזר לאורך הספר: המרכיבים הטובים ביותר בסיפור אינם נפרדים זה מזה. הם משקפים זה את זה.

Premise – הנחת היסוד

מכאן טרובי עובר ל־Premise, הנחת היסוד.

Premise אינה רק רעיון לסרט. היא ההבטחה הדרמטית הטמונה ברעיון. "בלש חוקר רצח" הוא רעיון בסיסי. השאלה המעניינת יותר היא איזה סוג של סיפור אפשר לבנות סביבו, ומהו העיקרון שמארגן אותו.

כאן מופיע אחד המושגים החשובים של טרובי: Designing Principle – העיקרון המעצב.

זהו הרעיון שמעניק לסיפור את הצורה הייחודית שלו. הוא מסביר מדוע הסיפור הזה מתפתח דווקא כך ולא כמו מאות סיפורים אחרים מאותו ז'אנר.

לכן טרובי אינו רוצה שהכותב ייקח תבנית מוכנה וימלא אותה באירועים. הוא רוצה שהמבנה ייוולד מתוך הרעיון.

שבעת השלבים של המבנה

לאחר הנחת היסוד טרובי מגיע אל לב השיטה: שבעה שלבים מרכזיים של הסיפור.

הם:

Weakness and Need – חולשה וצורך
Desire – רצון או מטרה
Opponent – יריב
Plan – תוכנית
Battle – קרב
Self-Revelation – גילוי עצמי
New Equilibrium – שיווי משקל חדש

הייחוד של הסדר הזה הוא שהוא מחבר בין העלילה החיצונית לבין השינוי הפנימי.

הגיבור מתחיל עם חולשה. הוא אינו בהכרח מודע לצורך שלו להשתנות. לעומת זאת, הוא כן מודע למטרה שהוא רוצה להשיג. בדרך להשגת המטרה מופיע יריב, הגיבור מגבש תוכנית, המאבק מגיע לשיא, ואז מתרחש גילוי עצמי.

רק לאחר הגילוי הזה ניתן להגיע לשיווי משקל חדש.

ההבחנה בין Desire ל־Need חשובה במיוחד. ה־Desire הוא הדבר שהגיבור רוצה להשיג; ה־Need הוא השינוי שהוא זקוק לו כאדם.

העלילה החיצונית יכולה אפוא להיות המסלול שמכריח את הגיבור להתמודד עם הבעיה הפנימית שלו.

דמות: חולשה, צורך ותשוקה

כאשר טרובי מגיע לדמות, הוא אינו מבקש מהכותב להמציא ביוגרפיה ארוכה.

הוא רוצה לדעת שלושה דברים בסיסיים: מה חולשתו של הגיבור, מה הוא צריך ללמוד או לשנות, ומה הוא רוצה להשיג.

החולשה היא הדבר שפוגע בגיבור או באחרים. הצורך הוא התיקון. הרצון הוא היעד שהגיבור מציב לעצמו בעולם החיצוני.

מכאן נוצר מנגנון דרמטי חזק: הגיבור יכול להשיג את מה שהוא רוצה רק אם הוא מוכן להתמודד עם מה שהוא צריך.

הדמות אינה אפוא "אדם מעניין" שהעלילה מתרחשת סביבו. היא מערכת של רצונות, חולשות, צרכים ובחירות שמייצרת את העלילה.

היריב

אצל טרובי, Opponent – היריב הוא הרבה יותר מאדם שמנסה לנצח את הגיבור.

יריב טוב מייצג דרך אחרת להתמודד עם אותה בעיה.

לכן העימות בין הגיבור ליריב יכול להפוך לעימות בין שתי תפיסות עולם. הגיבור רוצה כוח בדרך אחת; היריב רוצה אותו בדרך אחרת. הגיבור מאמין שנאמנות היא ערך עליון; היריב מוכיח שנאמנות ללא גבולות יכולה להיות חולשה.

כך היריב אינו רק מכשול. הוא כלי שבאמצעותו הסיפור בוחן את הגיבור.

Moral Argument – הטיעון המוסרי

כאן מגיע אחד החלקים העמוקים יותר של הספר.

טרובי טוען שסיפור טוב מכיל Moral Argument – טיעון מוסרי.

אין הכוונה שהסופר צריך להטיף לצופה. להפך. הרעיון המוסרי צריך להיבחן באמצעות הפעולות והמחירים שהדמויות משלמות.

אם הסיפור עוסק בשאלה האם כוח הוא הדרך להשיג אהבה, אפשר לתת לדמות אחת להאמין בכך ולדמות אחרת להחזיק בתפיסה הפוכה. העלילה תהפוך למעבדה שבה שתי העמדות נבחנות.

לכן התמה אינה משפט שהמחבר אומר. היא משהו שהדמויות חיות.

עולם הסיפור

טרובי חוזר לעולם הסיפור ומפתח את הרעיון.

עולם טוב אינו רק מקום שבו העלילה מתרחשת. הוא צריך להמחיש את הקונפליקט.

העולם יכול להיות בנוי כמו מראה לגיבור: המבנה החברתי, היחסים בין האנשים, המקומות הפיזיים ואפילו החוקים של העולם יכולים לשקף את הבעיה שהסיפור בוחן.

זו הסיבה שעולם של סרט טוב מרגיש לעיתים קרובות כאילו לא ניתן היה להציב את הסיפור באותו אופן בשום מקום אחר.

Symbol Web – רשת הסמלים

טרובי אינו מסתפק בסמל בודד. הוא מדבר על Symbol Web – רשת סמלים.

סמל יכול להיות חפץ, צבע, מקום, בעל חיים, פעולה או דימוי שחוזר במהלך הסרט ומקבל משמעות.

אבל כאשר כמה סמלים מתחברים, הם יוצרים רשת של משמעות. הסמלים יכולים להשתנות יחד עם הגיבור ולספר לצופה משהו שהדמויות אינן אומרות במילים.

הסמל, לכן, אינו קישוט. הוא דרך נוספת לספר את הסיפור.

Plot – בניית העלילה

רק לאחר שטרובי בנה את הדמות, העולם והתמה הוא מגיע לבניית העלילה.

כאן נכנסים 22 השלבים של השיטה.

השלבים אינם אמורים להיות רשימת חובה מכנית. מטרתם היא לעזור לכותב להבין את המסלול שהגיבור עובר: מהמצב ההתחלתי, דרך הרצון, היריב, התוכנית והמאבק, ועד הגילוי העצמי והמצב החדש.

הנקודה החשובה היא שהשלבים אמורים להיות קשורים זה לזה.

אם הגיבור עושה משהו רק מפני שהתסריט זקוק לאירוע, המבנה מרגיש מלאכותי. אם הפעולה נובעת מהחולשה שלו, מהמטרה שלו ומההתנגדות שבה נתקל – העלילה נעשית אורגנית.

זה אולי הרעיון המרכזי ביותר בספר.

Scene Weave – אריגת הסצנות

לאחר בניית העלילה מגיע המעבר לתסריט עצמו.

Scene Weave – אריגת הסצנות היא הדרך שבה טרובי מבקש לשזור יחד כמה מערכות של הסיפור.

סצנה יכולה לקדם את העלילה, לחשוף את הדמות, לשנות מערכת יחסים, להעמיק את התמה ולחזק סמל – באותו זמן.

לכן אין הכרח שכל סצנה תהיה "רק על דבר אחד".

ככל שסצנה מבצעת יותר תפקידים באופן טבעי, כך היא יכולה להיות עשירה יותר.

בניית הסצנה והדיאלוג

בשלב האחרון טרובי מגיע לרמת המיקרו.

הסצנה צריכה להיות יחידה דרמטית שבה משהו משתנה. הדמויות נכנסות אליה עם מצב מסוים ויוצאות ממנה כשהמצב שונה.

הדיאלוג צריך לעבוד באופן דומה.

טרובי משתמש ברעיון של Symphonic Dialogue – דיאלוג סימפוני: דיאלוג שיכול לפעול בכמה שכבות בו־זמנית.

השיחה יכולה לקדם את העלילה, לחשוף אופי, לשנות מערכת יחסים ולהכיל Subtext – תת־טקסט, כלומר משמעות שאינה נאמרת ישירות.

כך הדיאלוג אינו רק אמצעי למסירת מידע.

מה באמת עושה טרובי?

החידוש של טרובי אינו עצם קיומם של 22 שלבים. גם לפניו היו אינספור שיטות למבנה.

התרומה שלו נמצאת בטענה שכל המרכיבים של הסיפור צריכים להיות קשורים גנטית זה לזה.

החולשה של הגיבור משפיעה על הצורך שלו. הצורך משפיע על המטרה. המטרה יוצרת את התוכנית. היריב מגיב למטרה ולתוכנית. המאבק חושף את חולשת הגיבור. הגילוי העצמי משנה אותו. העולם והסמלים משקפים את התהליך כולו. הסצנות מחברות את הכול.

זה מה שטרובי מתכוון אליו כאשר הוא מדבר על סיפור "אורגני".

החיסרון של השיטה הוא גם ברור: היא עלולה להפוך למערכת מורכבת מאוד. כאשר מנסים לתכנן מראש כל שכבה של סיפור, קיים סיכון שהסיפור יתחיל להרגיש מהונדס במקום חי. בנוסף, טרובי נותן משקל רב להתפתחות המוסרית של הגיבור, ולכן השיטה מתאימה במיוחד לסיפורים שבהם הדמות עוברת שינוי משמעותי.

אבל דווקא משום כך The Anatomy of Story הוא ספר חשוב.

אם סיד פילד מנסה להראות איך לארגן את השלד של התסריט, וסקירת המבנה של רוברט מקי מתמקדת באופן שבו שינוי, קונפליקט וערכים מייצרים דרמה, טרובי מנסה ללכת צעד נוסף: הוא רוצה להראות איך השלד, השרירים, מערכת העצבים והעור צריכים להיווצר מאותו רעיון בסיסי.

וזו האנטומיה של טרובי: לא תבנית שמלבישים על סיפור, אלא מערכת שבה הדמות מייצרת את העלילה, העלילה בוחנת את הדמות, העולם משקף את הקונפליקט, והתמה מקבלת צורה באמצעות כל אלה.

הסיפור הטוב, מבחינתו, אינו אוסף של חלקים שעובדים זה לצד זה. הוא גוף אחד.