13179 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: ויין בות' – הרטוריקה של הרטוריקה: איך סיפור משכנע
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

ויין בות' – הרטוריקה של הרטוריקה: איך סיפור משכנע

ב-The Rhetoric of Rhetoric: The Quest for Effective Communication ויין בות' חוזר לנושא שמלווה כמעט את כל עבודתו: איך בני אדם משפיעים זה על זה באמצעות תקשורת.

אבל הפעם הוא מרחיב את המבט. הוא אינו עוסק רק ברטוריקה של ספרות, אלא ברטוריקה של פוליטיקה, חינוך, תקשורת, מדע, דת וכל ויכוח אנושי כמעט. הספר בנוי בשלושה מהלכים: מהי רטוריקה ומדוע היא קיבלה מוניטין רע, מדוע דווקא היום צריך ללמוד אותה מחדש, וכיצד אפשר להשתמש בה כדי להפחית את המלחמות הרטוריות שבני אדם מנהלים זה בזה.

לתסריטאי, דווקא ההרחבה הזאת מעניינת. כי אם רטוריקה היא אמנות ההשפעה על אדם אחר, הרי שכל תסריט הוא במידה מסוימת פעולה רטורית.

1. יש יותר מרטוריקה אחת

בות' פותח בשאלה שנראית פשוטה: מהי בכלל רטוריקה?

התשובה שלו היא שאין הגדרה אחת מספקת.

רטוריקה אינה רק נאום משכנע, ואינה רק טכניקה של פוליטיקאים. היא נמצאת בכל מצב שבו אדם מנסה לגרום לאדם אחר לראות, להרגיש, לחשוב או לעשות משהו באופן מסוים.

מכאן נובע שינוי חשוב: גם סיפור הוא רטוריקה.

הכותב אינו אומר לצופה במפורש:

"תחשוב כך."

הוא בונה עולם שבו הצופה מגיע בעצמו למסקנה מסוימת.

הוא נותן לדמות להיכשל, לדמות אחרת להצליח, מאפשר לקהל לאהוב אדם מסוים, מסתיר מידע, חושף מידע, מעמיד דמות במבחן – וכך משנה בהדרגה את עמדת הצופה.

זו רטוריקה בלי נאום.

2. למה למילה "רטוריקה" יצא שם רע?

הפרק ההיסטורי של בות' מסביר כיצד רטוריקה הפכה במשך השנים כמעט למילת גנאי.

"רק רטוריקה" פירושו לעיתים קרובות: מילים יפות שמנסות להסתיר שאין מאחוריהן תוכן.

בות' אינו מקבל את ההפרדה הזאת.

מבחינתו, רטוריקה יכולה לשמש להטעיה, אבל היא יכולה גם להיות הדרך שבה בני אדם מבררים אמונות, משתפים פעולה ומגיעים להבנה.

לכן הוא טבע את המונח Rhetrickery – רטוריקה מניפולטיבית או מטעה: שימוש באמצעי שכנוע כדי לגרום לצד השני לקבל דבר שאינו ראוי לקבל.

ההבחנה הזאת חשובה גם לתסריטאות.

סרט יכול לשכנע את הצופה מפני שהוא בנה טיעון דרמטי אמיתי. אבל הוא יכול גם "לרמות" אותו באופן זול: מוזיקה, עריכה, דמות כריזמטית או הצגה חד-צדדית של המציאות יכולות לגרום לקהל להרגיש שמסקנה מסוימת נכונה בלי שהסיפור באמת ביסס אותה.

3. שלוש דרכים לשכנע

אחד הרעיונות המרכזיים של בות' הוא שאפשר לחשוב על רטוריקה על פי היחסים שהיא יוצרת בין המשכנע לבין הקהל.

אפשר לתרגם את שלושת הסוגים המרכזיים שלו כך:

Win-Rhetoric – רטוריקה של ניצחון:
המטרה היא לנצח את הצד השני. לא משנה אם הוא השתכנע באמת; העיקר שהוא הפסיד.

Bargain-Rhetoric – רטוריקה של עסקה:
כל צד מנסה לקבל משהו ולהעניק משהו בתמורה. אין כאן בהכרח הסכמה עמוקה, אבל יש אפשרות להגיע לפשרה.

Listening-Rhetoric – רטוריקה של הקשבה:
המטרה אינה להביס את האחר אלא להבין אותו באמת, כולל האפשרות שההקשבה תשנה גם את דעתו של הדובר.

כאן נמצא הרעיון המעניין ביותר של הספר.

שכנוע אמיתי דורש שהמשכנע יהיה מוכן להשתנות.

אם צד אחד מגיע לוויכוח כשהמסקנה כבר סגורה אצלו לחלוטין, הוא אולי יכול לנצח בוויכוח, אבל הוא אינו באמת מתקשר.

4. ומה זה עושה לסיפור?

כאן התיאוריה נעשית שימושית לתסריטאות.

קונפליקט דרמטי אינו חייב להיות רק:

"גיבור רוצה X, אנטגוניסט רוצה Y."

אפשר לחשוב עליו כעל מערכת שכנוע.

כל דמות מנסה לגרום לדמות אחרת לראות את המציאות כפי שהיא רואה אותה.

אב מנסה לשכנע בן שהוא צריך להמשיך את העסק המשפחתי.

בן מנסה לשכנע את האב שהוא חייב להשתנות.

מורה מנסה לשכנע תלמיד שהוא מסוגל.

נבל מנסה לשכנע גיבור שהערכים שלו נאיביים.

והגיבור עצמו מנסה לשכנע את עצמו שהוא בסדר כפי שהוא.

מכאן אפשר לבנות סצנות לא רק סביב השאלה "מי רוצה מה?", אלא סביב שאלה נוספת:

מי מנסה לשכנע את מי – ובמה?

פתאום גם דיאלוג פשוט מקבל מנוע.

5. הקהל אינו אויב

בחלק השני בות' עובר לחינוך, פוליטיקה ותקשורת. הוא טוען שהזנחת לימודי הרטוריקה משאירה אנשים חשופים למניפולציות, משום שהם אינם יודעים לזהות כיצד מנסים להשפיע עליהם. הוא מתייחס במיוחד לרטוריקה פוליטית ולתקשורת ההמונים.

לתסריטאי יש כאן לקח הפוך אך חשוב:

קהל חכם אינו בעיה שצריך להתגבר עליה.

קהל צריך להשתתף.

אם כל המידע מוגש לו באופן ישיר, אין לו עבודה. אם שום דבר אינו ברור, הוא מרגיש שהכותב משחק בו.

הרטוריקה הדרמטית הטובה נמצאת באמצע: מספיק מידע כדי שהצופה יוכל לבנות השערה, ומספיק התנגדות כדי שההשערה הזאת תעמוד למבחן.

לכן סיפור משכנע אינו אומר לצופה מה לחשוב.

הוא מסדר את החוויה כך שהצופה יגיע למחשבה בעצמו.

6. "ריתוריקה של הקשבה" יכולה להפוך למנוע עלילתי

זה אולי הרעיון המעניין ביותר של בות' לתסריטאות.

בדרך כלל חושבים על שכנוע כתנועה בכיוון אחד:

הדמות א' משכנעת את דמות ב'.

אבל בות' מציע מודל שבו גם המקשיב משתנה.

אם דמות באמת מקשיבה, היא מסתכנת בכך שהדבר ששמעה ישנה אותה.

זה יכול להפוך למבנה שלם.

בתחילת הסרט הגיבור בטוח שהוא צודק.

הוא פוגש אדם שמחזיק בעמדה הפוכה.

במקום שהסרט פשוט יוכיח שהגיבור צודק או שהאחר צודק, הוא מתחיל לפרק את הביטחון של שניהם.

הגיבור מגלה שהאויב שלו הבין משהו שהוא עצמו לא ראה.

הצד השני מגלה שגם הוא טעה.

העימות הופך מתחרות על ניצחון לתהליך של שינוי באמצעות מפגש.

7. הרעיון הגדול: רטוריקה היא יצירת מציאות

בות' אינו רואה ברטוריקה קישוט שמולבש על רעיון שכבר קיים.

הדרך שבה אנחנו מדברים על המציאות משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים אותה.

אם אדם מתאר את חייו כמלחמה, אנשים סביבו הופכים ליריבים.

אם הוא מתאר אותם כעסקה, יחסים הופכים למאזן של רווח והפסד.

אם הוא מתאר אותם כשותפות, אותן עובדות עצמן מקבלות משמעות אחרת.

לכן גם תסריטאי אינו רק מספר מה קרה.

הוא מלמד את הקהל איך לפרש את מה שקרה.

אותו אירוע יכול להיראות ככישלון, הקרבה, ניצחון או אובדן – בהתאם למסגרת שהסיפור בונה סביבו.

8. אז מה בות' מוסיף לתסריטאות?

בות' לא כתב ספר תסריטאות, ולכן לא כדאי לחפש אצלו נוסחת מבנה. התרומה שלו נמצאת במקום אחר.

הוא גורם לחשוב על העלילה כעל מערכת שכנוע.

לא רק:

מה הגיבור רוצה?

אלא:

מה הגיבור מאמין?

מי מנסה לשנות את דעתו?

מה גורם לו להתנגד?

איזה אירוע מחזק את האמונה שלו?

איזה אירוע מערער אותה?

מתי הקהל מבין שהגיבור טועה?

והאם השינוי שלו נובע מכך שמישהו "הוכיח לו" שהוא טועה, או מכך שהמציאות אילצה אותו לראות משהו בעצמו?

זו כבר דרך שונה לחלוטין להסתכל על סצנה.

הסצנה אינה רק מקום שבו "קורה משהו". היא יכולה להיות מפגש בין שתי מערכות אמונה שמנסות להשפיע זו על זו.

חוזקות וחולשות

החוזקה הגדולה של The Rhetoric of Rhetoric היא שהוא מרחיב את מושג השכנוע. בות' מזכיר ששכנוע אינו בהכרח מניפולציה, ושדווקא הקשבה, אמון ונכונות להשתנות יכולים להיות חלק מהרטוריקה הטובה.

החולשה היא שהספר מתרחק לא מעט מתסריטאות ונכנס לפוליטיקה, חינוך, מדע ותקשורת. מי שמחפש כלי לבניית מערכה שנייה לא ימצא כאן הרבה.

אבל לתסריטאי יש בספר כלי מחשבתי חזק:

כל סיפור מנסה לגרום לצופה לראות את העולם בדרך מסוימת.

והדרך לעשות זאת אינה בהכרח באמצעות מסר.

אפשר לעשות זאת באמצעות דמות.

באמצעות קונפליקט.

באמצעות מידע.

באמצעות מחיר.

ובסופו של דבר – באמצעות כך שהצופה עצמו מגיע למסקנה שהסרט רצה שיגיע אליה.

זו אולי ההגדרה המעשית ביותר שאפשר להוציא מבות':
סיפור טוב אינו רק מספר לקהל מה נכון. הוא גורם לקהל לחוות סדרה של אירועים שממנה המסקנה נעשית כמעט בלתי נמנעת.