13196 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: איך מספרים למתבגר שאנחנו מתגרשים
מאת: יוסי מדלסי - מצפן הלב   שמור מאמר למועדפים

כבר החלטתם להתגרש. עכשיו צריך לספר לילדים, והבטן מתהפכת כשאתם חושבים על השיחה עם המתבגר.

אתם מחפשים זמן מתאים, אבל בכל פעם יש סיבה לחכות עוד קצת. מחר יש לו מבחן. בסוף השבוע הוא נוסע עם חברים. היום הוא חזר הביתה במצב רוח טוב, ואחרי תקופה שבה גם ככה לא פשוט בבית, קשה לכם לעצור אותו ולומר שצריך לדבר.

בינתיים אתם קוראים איך נכון לספר בכל מקום אפשרי. אז כבר הבנתם שעדיף לדבר יחד אם אפשר, לא להאשים ולהסביר שזה לא בגללו. אתם מבינים את ההמלצות, ואולי אפילו דיברתם ביניכם על מה תגידו.

אבל מה קורה כשאתם מדמיינים אותו יושב מולכם ,למה אז אתם כבר פחות בטוחים? כי מה יקרה אם ישאל מי החליט? מה אם יבקש שתנסו שוב? ומה אם יסתכל דווקא עליכם ויאמר שבגללכם הכול נהרס? ואולי דווקא שאלות אחרות מטרידות אתכם, כאלה שרק אתם יודעים כמה יהיה לכם קשה לשמוע.

כדי לספר למתבגר שאתם מתגרשים, חשוב לומר בבירור שאתם עומדים להיפרד, להסביר מה ידוע על הימים הקרובים ומה עדיין לא הוחלט, ולהבהיר שהוא לא אשם ולא אחראי לתקן את הקשר ביניכם. לצד הכנת המילים, כדאי להתכונן גם לתגובה שלו ולמה שהיא עלולה לעורר בכם.

המאמר מיועד להורים שכבר קיבלו החלטה להיפרד. אם אתם עדיין מתלבטים, אפשר לדבר על המתח שהוא מרגיש בבית, בלי להציג החלטה שעוד לא התקבלה.

לפני שעזבתי, הרבה זמן לא ידעתי איך עושים את זה
אני זוכר תקופה ארוכה שבה לא ידעתי איך נפרדים, ואם בכלל יהיה לי האומץ לעשות את הצעד הזה.

בסוף קרה משהו שכבר לא יכולתי לשתוק עליו, וקמתי ועזבתי. אחרי כל הזמן שבו התלבטתי, העזיבה עצמה הייתה מהירה. היום אני מבין כמה מעט הכנתי את עצמי ואת הבן שלי לרגע הזה, וכמה הייתי צריך לעשות אחרת.

אני זוכר שחזרתי מהעבודה עצבני וארזתי כמה בגדים. הבן שלי היה בחדר מול המחשב. נכנסתי אליו, והתרשמתי שהוא לא פנוי לשיחה. אמרתי לו שבאותו לילה אישן אצל אמא שלי, והבטחתי שמחר אחזור לדבר איתו. הוא ענה שהכול בסדר, שאין בעיה.

אבל למחרת כבר לא היה לי עם מי לדבר. הוא לא ענה לטלפונים או להודעות, ולקח זמן עד שהסכים בכלל להסתכל עליי.

אז לא היו לי הכלים שיש לי היום. הייתי רגיל לרצות ולהתגונן, והתגובות האלה ליוו אותי גם בניסיונות להתקרב אליו. לפעמים ניסיתי להסביר את עצמי, לפעמים רציתי לפייס. היו תקופות טובות יותר ופחות, אבל אני הרגשתי שאיבדתי אותו. לא הבנתי מספיק מה קורה בינינו ואיך לשנות את זה.

מתוך הכאב הזה התחלתי לעבור תהליכים בעצמי. הבנתי יותר את הדפוסים שניהלו אותי ואת האופן שבו הם השפיעו על היחסים שלי. בהמשך בחרתי להעמיק וללמוד, כדי לעזור להורים ולנוער לעבור את התקופה הזאת עם כלים שלי לא היו.

היום אני מלמד הורים איך להתכונן לשינוי ולדבר עם הילדים גם כשהשיחה כואבת. העבודה מתחילה עוד לפני שיושבים מולם: במה שאנחנו מפחדים לשמוע, במה שאנחנו עלולים לפרש כדחייה ובתגובה שעלולה לצאת מאיתנו דווקא כשאנחנו הכי רוצים להתקרב.

חשוב לי שהורים יקבלו עזרה מוקדם. שלא יצטרכו לחכות לריחוק כדי להבין שגם הם צריכים הכנה וליווי.

ולצד ההכנה של ההורים, צריך לזכור שגם למתבגר יש שאלות ורגשות שלא בהכרח יצליח להביא אליהם.

יכול להיות שהוא מתבייש לספר לחברים, מרגיש אשמה או חושש לשאול איפה יגור, כדי שלא יחשבו שהוא בוחר צד. לפעמים הוא בעצמו עוד לא יודע להסביר מה הוא מרגיש. באימון רגשי לנוער אפשר לתת מקום גם לדברים האלה: לעזור לו להבין מה עובר עליו, לומר מה הוא צריך ולמצוא איך להתמודד עם השינוי, בלי שיצטרך לדאוג תוך כדי גם לתגובה של אמא או אבא.

גם בתור ילד אני זוכר איך אמא שלי אמרה יום אחד שאבא כבר לא יגור איתנו. המצב בבית לא היה טוב הרבה לפני כן. ובכל זאת, הידיעה הזאת הייתה טראומה בפני עצמה עבורי. לדעת שלא טוב בין ההורים ולשמוע שאבא עוזב את הבית היו עבורי שני דברים שונים.

אנחנו אולי חושבים על הפרידה כבר חודשים. עבור הילד, השיחה הזאת היא רק ההתחלה של ההבנה מה עומד להשתנות בחיים שלו. גם אם הרגיש שלא טוב ביניכם, הוא לא בהכרח ידע שאתם עומדים להיפרד.

וגם אם ענה שהכול בסדר, זה עדיין לא אומר שהבין, שעיכל או שהצליח לומר לכם מה עובר עליו..

היא פחדה שהם יבחרו באבא
נעמה (שם בדוי) מתאמנת אצלי כבר כמה חודשים ועוברת תהליך של התפתחות אישית. היא אמא לתאומים מתבגרים. היא כבר ידעה זמן רב שהיא רוצה להיפרד, אבל בכל פעם שניסתה להתכונן לשיחה איתם, המחשבות שלה הגיעו לאותו מקום: מה אם ירצו להיות רק עם אבא?

הם קשורים אליו מאוד, היא סיפרה. יש להם הומור משותף, הם אוהבים לצאת איתו ותמיד יש להם על מה לדבר. היא שמחה על הקשר הזה, אבל עכשיו, כשהיא זו שרצתה להיפרד, פחדה שהקרבה ביניהם תשאיר אותה בחוץ.

בעבודה האישית איתה שאלתי מה היא הכי חוששת לשמוע מהם.

שהם יגידו שבגללי זה קרה. שאני זו שהרסה להם את המשפחה.

ומה היית רוצה שיבינו?

כמה ניסיתי. שכבר הרבה זמן לא היה לי טוב בקשר. שלא קמתי יום אחד והחלטתי שנמאס לי.

היא התכוננה לספר לילדים על הפרידה, וקיוותה שאם רק תמצא את המילים הנכונות, הם יבינו אותה ולא יכעסו עליה.

ואז נעמה העלתה שאלה: אבל מה יקרה אם הם ישמעו אותי ועדיין יכעסו?

ברגע הזה אני עלולה לרצות לספר עוד פרט. להסביר מה אבא עשה, כמה ביקשתי ממנו וכמה פעמים התאכזבתי. אולי אז יבינו למה לא יכולתי להישאר.

כשנעמה אמרה את זה, כבר היה אפשר להבין עד כמה היא זקוקה לכך שהילדים יראו גם את מה שעבר עליה. אלא שכדי להשיג את ההבנה הזאת, היא עלולה לספר להם דברים שיקשו עליהם להישאר קרובים לאבא.

לכן חשוב לתת לפחד הזה מקום עוד לפני השיחה, ולא לחכות לרגע שבו הילד כועס כדי לגלות כמה קשה לשאת אותו.

הילד יכול לכאוב את ההחלטה שלכם בלי להיות האדם שצריך להצדיק אותה.
איך נשב מולם יחד בלי להתחיל לריב?
אצל נעמה, החשש היה שהילדים יכעסו עליה ויתרחקו. אצל יובל ואשתו, שהגיעו אליי להדרכת הורים, היה גם חשש ממה שעלול לקרות ביניהם בזמן השיחה. יובל הוא שם בדוי.

יש להם שלושה ילדים מתבגרים וילדה קטנה. הם רצו להתכונן לרגע שבו יספרו להם על הפרידה, אבל חששו שהשיחה תהפוך לריב מול הילדים. שאחד מהם יאמר משהו, השני ירגיש צורך לתקן אותו, ומשם הם כבר יתחילו להתווכח על מי צודק.

ליובל במיוחד היה חשוב להיות צודק. זה היה אחד הדברים שהיינו צריכים לתת להם מקום בהכנה. כי אפשר להסכים מראש שלא מאשימים, ובכל זאת, ברגע שנאמר משהו שלדעתך אינו נכון, להרגיש שאתה חייב לענות.

אולי אתם מכירים את הרגע הזה. אתם שומעים את ההורה השני מתאר את הדברים וחושבים: רגע, זה לא בדיוק מה שהיה. ואם אשתוק עכשיו, הילדים יחשבו שאני מסכים. אולי הם אפילו יחשבו שהכול בגללי.

עוד לפני ששמתם לב, אתם כבר מסבירים את הצד שלכם. ההורה השני עונה, ואתם מתקנים אותו שוב. הילדים יושבים מולכם, והשיחה שהייתה אמורה לעזור להם להבין מה עומד לקרות הופכת לעוד ויכוח שהם לא יודעים מה לעשות איתו.

לא פשוט לוותר באותו רגע על האפשרות להוכיח שאתם צודקים. במיוחד כשאתם מפחדים שהשתיקה שלכם תתפרש כהודאה באשמה.
בהדרכה אנחנו מתכוננים גם לרגע הזה. מה יהיה לכם קשה לשמוע מההורה השני? מה תרגישו שאתם חייבים לתקן מיד? ואיך תוכלו לעצור את הוויכוח בלי להרגיש שוויתרתם על עצמכם?

אחרי השיחה עם הילדים, יובל כתב לי להודות על ההדרכה. נחזור להודעה שלו בהמשך, כי היא ממחישה משהו שחשוב להבין לפני שמתיישבים לשיחה: ההכנה אינה מסתיימת במילים שתגידו לילדים. היא כוללת גם את הדרך שבה תגיבו זה לזה כשהשיחה תהיה קשה.

איך מספרים למתבגר שמתגרשים, ומה מכינים מראש?
האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ממליצה לדבר בפשטות, לא לחכות לרגע האחרון, ואם אפשר לספר יחד. היא מדגישה שהילד אינו אשם ושאין להאשים בפניו את ההורה האחר.

אחרי שנתתם מקום למה שמפחיד אתכם, אפשר להתכונן בצורה מדויקת יותר לשיחה עצמה. גם אם אתם לא מסכימים על מה שקרה בזוגיות, נסו לתאם מה תספרו לילד ואיך תענו בלי להתווכח מולו. בחרו זמן שבו יש לכם פרטיות ואתם יכולים להישאר זמינים גם אחרי השיחה.

לפני שאתם יושבים איתו, כתבו לעצמכם שלושה דברים:

מה כבר ידוע: מהי ההחלטה, מי יהיה בבית בימים הקרובים ומה צפוי להשתנות בשגרה שלו.
מה עדיין לא ידוע: אילו שאלות עוד צריך לברר. גם אם קשה לראות אותו מודאג, אל תבטיחו משהו רק כדי להרגיע אותו באותו רגע.
מתי חוזרים לעדכן: קבעו מועד שתוכלו לעמוד בו, גם אם עד אז לא יהיו תשובות לכל השאלות.
אם ההחלטה משותפת, אפשר לומר: החלטנו להתגרש. יש בינינו קשיים בקשר הזוגי שלא הצלחנו לפתור. זה לא בגללך ולא בגלל משהו שעשית, ואתה לא צריך לתקן את זה. אנחנו רוצים לספר לך מה כבר ידוע ולשמוע מה תרצה לשאול.

אם זו אינה החלטה משותפת, אין צורך להציג אותה ככזאת. אפשר לומר: אנחנו עומדים להתגרש. לא שנינו רצינו בפרידה. אתה לא צריך לבחור צד או להחליט מי צודק. האחריות לדאוג לך נשארת של שנינו.

משם ממשיכים לפרטים שנכונים אצלכם. אם עוד לא ידוע איפה כל אחד יגור, אומרים זאת ומסבירים מה כן יקרה בימים הקרובים. לפעמים זו השאלה שהכי מעסיקה אותו כרגע, גם אם אתם ציפיתם שישאל על הקשר ביניכם.

אם קשה לכם לנהל שיחה בלי להיגרר לעימות, כדאי להכין אותה בעזרת הדרכה. כשיש אלימות או איום, הבטיחות קודמת לקיום שיחה משותפת.

כמה מהסיפור שלכם הוא צריך לדעת?
יכול להיות שכבר בזמן שאתם מדברים הוא שואל מי החליט, או אומר ששמע מאחד מכם משהו אחר. עכשיו יש לכם בחירה: לענות על מה שהוא צריך להבין, או להתחיל לספר את כל הצד שלכם כדי שלא יישאר עם תמונה שלדעתכם אינה הוגנת.

אפשר להבין את הרצון לתקן את התמונה. אבל לפני שמוסיפים פרט על ההורה השני, כדאי לשאול מה הילד יצטרך לעשות עם מה שישמע.

במחקר של Afifi ועמיתיה, שהתבסס על שאלונים של 118 צמדי הורה ומתבגר לאחר גירושין, נמצא קשר בין האופן שבו המתבגרים חוו שיתוף לא מתאים בפרטי הגירושין לבין רווחתם. הממצא מצביע על קשר ואינו מוכיח ששיחה מסוימת גורמת למצוקה.

האם המידע יעזור לו להבין מה עומד לקרות בחייו? או שעכשיו ירגיש שעליו לנחם אתכם, לכעוס על ההורה השני או להסתיר מכם שהוא עדיין אוהב אותו? בהכנה לשיחה אנחנו בודקים מה נכון לענות, וגם איפה התשובה עלולה להפוך לניסיון להוכיח מי צודק. אפשר לומר אמת בלי לספר לילד כל דבר אמיתי על הזוגיות.

וגם אם הוא כועס עליכם, אפשר לעצור לפני ההסבר ולומר: אני שומע שאתה כועס עליי. אני רוצה להבין מה הכי מדאיג אותך עכשיו.

אם אתם מרגישים שלא תוכלו לשאת את הכעס בלי לספר לו כמה סבלתם, זה משהו שכדאי להביא להדרכה. הכאב שלכם זקוק למקום, אבל הילד אינו האדם שאמור להצדיק את ההחלטה או לנחם אתכם עליה.

ואם הוא אומר בסדר ונכנס לחדר?
יכול להיות שתרגישו הקלה. סוף סוף סיפרתם, והוא לא בכה, לא צעק ולא שאל את השאלה שהכי חששתם ממנה. אבל אל תסיקו מכך שכבר הבנתם איך הוא מרגיש.

ההנחיות של Raising Children Network מתארות תגובות שונות אצל מתבגרים, בהן עצב, כעס, בלבול ולעיתים גם הקלה. הן מדגישות את האפשרות לחזור לשיחה בהמשך ואת החשיבות שלא להטיל על המתבגר אחריות לטפל בהורים או באחים.

מצד שני, גם אין צורך ללכת אחריו ולדרוש שיספר לכם הכול באותו ערב. אפשר לתת לו זמן, ולהמשיך להיות מי שפונה ומתעניין. אם הבטחתם לעדכן אותו ביום חמישי, תחזרו אליו ביום חמישי. אם שאל על האימון או על מפגש עם חברים, תנו גם לזה מקום.

החיים שלו ממשיכים, והוא צריך לדעת שיש מי שרואה גם את הדברים האלה. לא כל ניסיון להתקרב צריך להפוך לשיחה ארוכה על הגירושין.

לפעמים הוא ירצה לדבר עם מישהו שאינו אחד ההורים. אולי יש דברים שהוא חושש לומר לכם, ואולי הוא בעצמו עוד לא יודע להסביר את הבלבול, הבושה או הכעס. אימון רגשי לנוער יכול לתת לו מקום משלו להבין מה הוא מרגיש ולבנות דרכי התמודדות, מתוך נכונותו ולמען המטרות שלו. הוא אינו אחראי לתקן את הקשר בין הוריו.

מה הדרכת הורים עם יוסי מדלסי יכולה לתת לכם?
בהדרכת הורים למתבגרים אונליין איתי, יוסי מדלסי, נתחיל ממה שקורה אצלכם. מה הילד כבר יודע? מה אתם עומדים לומר? איזו שאלה שלו הכי מפחידה אתכם? ואיפה אתם מתקשים לתאם ביניכם?

מהניסיון שלי אני יודע כמה אפשר לרצות לעשות את הדבר הנכון, ובכל זאת לא לדעת איך. לכן חשוב לי שלהורים יהיו כלים והכוונה לפני שהשיחות מסתבכות, וגם מקום לחזור אליו כשמשהו לא קרה כפי שקיוו.

משם נכין את השיחה, ואחריה נחזור למה שקרה בפועל. יכול להיות שתביאו משפט שלא הצלחתם לענות עליו, או רגע שבו רציתם להתקרב ובסוף שוב התווכחתם. אלה המצבים שנעבוד איתם.

דרך שיטת מ.ס.ע נמפה מה נאמר, מה הבנתם מזה על עצמכם או על הקשר, ואיך הגבתם. נבדוק גם מה ניסיתם להשיג בתגובה הזאת ומה קרה ביניכם בעקבותיה.

אם בכל פעם שהילד כועס אתם מתחילים להסביר למה לא הייתה לכם ברירה, נעבוד על היכולת לשמוע מה קשה לו בלי להרגיש שאתם חייבים לקבל ממנו אישור. אם אתם נמנעים מלחזור לשיחה כי אתם חוששים מעוד כעס, נכין יחד את הפנייה הבאה ונבדוק אחר כך מה קרה.

כשאפשר לעבוד עם שני ההורים, נתאם את המסר ואת הדרך שבה ממשיכים לדבר עם הילד. ואם רק אחד מכם מגיע, אפשר להתחיל מהתגובות ומהקשר שלו. גם אז יש דברים שאפשר לקדם, בלי להמתין שההורה השני יעשה בדיוק את מה שקיוויתם.

אצל נעמה, הדברים עלו בתוך עבודה אישית. בהדרכת ההורים המוקד הוא מה שאתם מבקשים לשנות כהורים ובקשר עם המתבגר. אם מתברר שיש חסם אישי שאתם רוצים לעבוד עליו לעומק, אפשר לתת לו מקום בעבודה אישית בשיטת מ.ס.ע, שבה שלב הסילוק כולל עבודה עם תת המודע. כך לכל חלק בעבודה יש את המקום המתאים לו.

הורים יושבים לתכנן את השיחה מול המתבגר
מה היה שונה בתגובה של יובל?
כשקראתי את הודעת התודה של יובל, היה משמעותי עבורי לראות שהוא הצליח להגיב אחרת ממה שהיה רגיל. החשש שלו ושל אשתו היה להיגרר לריב על מי צודק מול הילדים. כך אפשר להמחיש את השינוי שתיאר, בנוסח מעובד להמחשה ולא בציטוט של הודעתו המקורית:

יוסי, שתיים בלילה ואני עדיין ער. רציתי לכתוב לך תודה, עכשיו כשהשיחה עוד טרייה.

לפני שהגענו להדרכה, פחדתי שלא נצליח לספר לילדים על הפרידה בלי להתחיל לריב בינינו. ידעתי כמה קשה לי לשמוע משהו שאני לא מסכים איתו ולא לענות מיד. בראש שלי כבר ראיתי איך אני מסביר את הצד שלי, היא עונה, והילדים שוב יושבים מולנו ושומעים ויכוח.

הערב סיפרנו להם.

היה לי קשה. היו רגעים שרציתי להתערב ולהסביר למה הדברים לא בדיוק כמו שהם נשמעים. הרגשתי שאני חייב לתקן, שלא יחשבו שאני מסכים עם הכול.

אבל הפעם הצלחתי לעצור לפני שעניתי. נזכרתי במה שעבדנו עליו בהדרכה. לא הייתי חייב לברר באותו רגע כל מחלוקת בינינו כדי להמשיך להקשיב לילדים.

לא הכול היה פשוט, ולא הייתה לנו תשובה לכל שאלה. אבל הצלחנו להמשיך לדבר בלי להפוך את השיחה למלחמה בינינו.

אני יודע שזו רק ההתחלה. יהיו עוד שאלות ועוד דברים שנצטרך ללמוד לעשות אחרת. ובכל זאת, הערב הצלחתי להגיב אחרת ממה שאני רגיל.

תודה שעזרת לי להתכונן גם לרגעים שבהם ארצה להיות צודק. הפעם הצלחתי לעצור ולהקשיב.
זו המטרה שלי בהדרכה: שתוכלו לעבור את התקופה הזאת עם יותר ביטחון כהורים ועם יכולת לשמור על קשר יציב עם המתבגר. שיהיה לכם למי לפנות כשלא ברור מה לעשות, ושלא תצטרכו לנסות שוב ושוב את אותה תגובה שמסתיימת בריחוק.

זה לא אומר שהפרידה תהיה קלה, שהילד לא יכעס או שכל הקשיים האישיים ייפתרו. זה אומר שתהיה לכם דרך להתכונן, להקשיב, לבדוק מה קורה ביניכם ולבחור איך להמשיך.

אם אתם לפני השיחה, או שכבר סיפרתם ואתם מרגישים שקשה יותר לדבר ולהתקרב, שלחו לי הודעה. כתבו מה קורה אצלכם ואיפה אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה.