13212 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מהו קונפליקט נאמנויות כשההורים מתגרשים
מאת: יוסי מדלסי - מצפן הלב   שמור מאמר למועדפים

אתה חוזר לאמא אחרי סוף שבוע אצל אבא. בדרך הביתה עוד חשבת איך תספר לה על המשחק כדורסל ששיחקתם במגרש: אבא היה בטוח שהוא עומד לנצח, החטיא זריקה קלה, ושניכם צחקתם עד שלא הצלחתם להמשיך. אתה נכנס למטבח עם התיק על הכתף. אמא ליד הכיור. היא שואלת איך היה, ואתה כבר מתחיל לחייך.

ואז אתה רואה שהיא נראית עייפה. אתה נזכר שהיא נשארה לבד בסוף השבוע, ופתאום הסיפור שרצית לספר מרגיש לא מתאים. בסדר, אתה עונה. מניח את התיק ונכנס לחדר. עכשיו אתה כבר לא חושב על המשחק, אלא על השאלה אם היא הבינה שנהנית יותר מדי.

אם אתה מרגיש אשם שטוב לך אצל אבא או אצל אמא, עצם ההנאה אינה פגיעה בהורה האחר. האשמה יכולה להופיע כשקרבה לאחד מרגישה כמו התרחקות מהשני. כדי להבין מה יעזור לך, צריך להפריד בין לחץ שהופנה אליך בפועל לבין תגובה שאתה חושש שתגיע. בשני המצבים מגיע לך מקום לרגשות שלך, בלי שתצטרך לנהל את היחסים בין ההורים.

מתי שמחה אצל הורה אחד מתחילה להרגיש כמו בגידה באחר?
ברגע שהיית עם אמא במטבח קרו שני דברים שונים. קודם היה לך משהו טוב לחלוק. אחר כך עלתה בך דאגה: אם אספר כמה נהניתי עם אבא, אמא תרגיש שאני מעדיף אותו. מכאן קל להגיע למסקנה נוספת: כדי שהיא תדע שאני אוהב אותה, כדאי שאקטין את מה שהיה טוב אצלו.

כך אתה מוצא את עצמך מנסה להוכיח אהבה באמצעות מה שאתה מסתיר ממנה. יכול להיות שאתה אפילו מחפש פרט שלא היה מוצלח בביקור, כי נדמה לך שסיפור על אכזבה יעבור בבית יותר בקלות מסיפור על הנאה. הכוונה שלך היא לשמור על הקשר עם אמא. המחיר הוא שאתה מסתיר ממנה חלק מהחיים שלך.

התחושה שצריך לבחור צד, או שקשר עם הורה אחד מסכן את הקשר עם האחר, נקראת קונפליקט נאמנויות. אצל ילדים ובני נוער להורים גרושים היא יכולה להתבטא גם בלי דרישה מפורשת לבחור: בבדיקה מה מותר לספר, למי מותר להתגעגע ואיזה חיוך עדיף להסתיר. אותו קושי יכול להופיע גם בכיוון ההפוך, כשאתה חוזר מאמא וחושש לפגוע בקשר עם אבא.

מטא אנליזה של פול שרודט משנת 2026, שכללה 54 מחקרים ויותר מ־25 אלף משתתפים, מצאה קשר בין תחושת ילדים שהם לכודים בין ההורים לבין מצוקה רגשית וקשיי התנהגות. הממצא אינו מוכיח שהקשר סיבתי או מסביר את החוויה של כל נער, אבל הוא מדגיש שהמאמץ לשמור על שני הצדדים מרוצים עלול להיות כבד.

מה אמא אמרה, ומה אתה חושש שהיא תרגיש?
הפנים העייפות במטבח אינן מספרות לבדן למה אמא עייפה. ייתכן שעבר עליה יום קשה. ייתכן שהחזרה שלך מעוררת אצלה געגוע או כאב. וייתכן שאתה זוכר תגובות קודמות, ולכן כבר מתכונן אליהן לפני שנאמר משהו. ההבחנה הזאת חשובה, כי כל מצב דורש התייחסות אחרת.

כדי לעשות קצת סדר, אפשר לחזור לרגע אחד ולשאול שלוש שאלות. לא צריך לחקור את עצמך או להכריע מה אמא באמת חושבת:

מה קרה בפועל? אמא שאלה איך היה, הסתכלה עליך וחזרה לשטוף את הספל. האם היה גם משפט נוסף, הערה או תגובה שכדאי להביא בחשבון?

איזו משמעות נתת לזה? למשל: היא עצובה כי נהניתי עם אבא, או: היא תחשוב שאני כבר לא צריך אותה.

על מה ניסית לשמור כשאמרת בסדר? האם רצית למנוע עלבון, חששת מכעס, או לא רצית שהערב יהפוך לעוד שיחה על הפרידה?

אם היא לא אמרה דבר נגד הביקור, יש כאן חשש שראוי לברר, ולא עובדה שכבר הוכחה. אבל אם אתה שומע שוב ושוב הערות כמו אחרי כל מה שהוא עשה לי אתה עוד נהנה איתו?, זה כבר מסר שמעמיס עליך אחריות לכאב שלה. לא מבטלים מסר כזה בטענה שאתה פשוט מפרש לא נכון. אפשר להבין שלהורה קשה, ובאותו זמן לראות שהקושי שלו מועבר אליך.

גם כללים שונים בשני הבתים יכולים להתערבב בתחושה הזאת. בקשה להישאר עד מאוחר הופכת פתאום לשאלה אצל מי אתה מעדיף להיות. אם זה מה שקורה אצלך, המאמר אצל אבא מותר ואצל אמא אסור: מה עושים? עוזר להפריד בין הבקשה שלך לבין המחלוקת של ההורים. כאן אנחנו מתעכבים על מה שנשאר גם כשאין ויכוח על שום כלל: החשש שטוב לך אצל אחד הוא עלבון לאחר.

למה היה בסדר עוזר לרגע, אבל לא באמת מרגיע?
כשאתה מקצר את הסיפור, אתה חוסך לעצמך תגובה שאתה חושש ממנה. באותו ערב אולי באמת נשאר שקט. לכן מובן שתרצה להשתמש שוב באותה דרך בפעם הבאה. זו אינה הוכחה שאתה שקרן או לא יודע לדבר; זו דרך לנסות לשמור על קשר שחשוב לך.

אלא שהדאגה יכולה להתחיל עוד לפני החזרה הביתה. אתה באמצע המשחק עם אבא, נהנה, וכבר חושב על אמא שנשארה לבד. אתה עוד לא נפרד ממנו, אבל כבר מצמצם את ההנאה כדי שיהיה לך קל יותר לחזור אליה. כך המאמץ למנוע כאב של מישהו אחר נכנס גם לרגעים שבהם רצית פשוט להיות נער ולהנות.

כשאתה מסתיר את מה שהיה לך טוב כדי לשמור על הקשר, ההורה שמולך מכיר פחות את החיים שאתה מבקש לחלוק איתו.
יש הבדל בין פרטיות לבין הסתרה מתוך פחד. אתה לא חייב לספר להורים כל דבר שעשית, וכל אחד מהם אינו זכאי לדוח על הבית השני. השאלה היא אם אתה יכול לבחור מה לשתף, או מרגיש שאתה חייב למחוק כל פרט טוב כדי שהקשר שלך עם ההורה לא ייפגע.

מותר לאהוב את שני ההורים, גם כשהרגשות אינם שווים
המשחק עם אבא אינו הצבעה נגד אמא. הוא גם אינו מבטל משהו שפגע בך בקשר איתו. אפשר ליהנות מחלק מהזמן יחד, לכעוס על דבר אחר ולהתגעגע לאמא באותו יום. אתה לא צריך להפוך את כל הרגשות האלה לפסק דין אצל מי מההורים טוב יותר.

וגם אין שום חובה להרגיש אותו דבר כלפי שניהם. אולי עם אחד קל לך יותר לדבר ועם האחר נעים לך לעשות דברים יחד. אולי באחד הקשרים יש עכשיו קושי אמיתי. זה שמותר לאהוב את שני ההורים אומר שיש מקום לקשר שלך עם כל אחד, לא שעליך לייצר קרבה שווה או להתעלם מפגיעה.

מכאן אפשר לראות גם את המשימה שלקחת על עצמך: לחלק הנאה, געגוע וזמן כך שאף אחד לא ירגיש חסר. אין דרך להבטיח את זה, ואתה לא אמור להבטיח את זה. אפשר להתחשב בהורה ולרצות בטובתו. הדאגה שלך אליו אינה הופכת אותך לאחראי לכך שלא יכאב לו.

נער ואביו מחייכים ומוסרים כדור במגרש כדורסל בשעות היום.
איך לומר שאני רוצה לספר, בלי לפגוע באמא או באבא?
אם אתה מרגיש בטוח לדבר, אפשר לבחור זמן רגוע ולהתחיל דווקא ממה שקורה לך כשאתה חוזר מהביקור אצלו. לא צריך לספר מיד את כל הפרטים או להוכיח למישהו שהוא טועה. אפשר לומר לה: כשחזרתי מאבא רציתי לספר לך משהו מצחיק שקרה לנו. אבל עצרתי, כי פחדתי שתחשבי שאני מעדיף להיות אצלו. אני רוצה להרגיש שאני יכול לספר לך גם כשנהניתי שם.

במשפט הזה אתה לא קובע מה אמא חושבת. אתה מראה לה מה עבר עליך ואיזו אפשרות חסרה לך בקשר איתה. אפשר להוסיף בקשה פשוטה: כשאני מספר על משהו טוב, אני צריך שתקשיבי לחוויה שלי בלי להשוות ביניכם.

אם היא אומרת שאתה יכול לספר לה, מותר להתחיל בפרט אחד ולראות איך השיחה מתפתחת. אם היא נעלבת או מתחילה להסביר למה אבא לא בסדר, אינך צריך לענות על כל טענה. אפשר לחזור לצורך שלך: אני שומע שקשה לך איתו. אני מנסה לדבר עכשיו על משהו שקרה לי. אם השיחה נעשית פוגענית או מאיימת, אפשר להפסיק ולפנות לעזרה.

בקשה ברורה אינה מבטיחה תגובה טובה יותר. אם ההורה לא מצליח להקשיב, זה לא אומר שהיית צריך למצוא משפט מושלם יותר. האחריות שלו היא ללמוד לתת לך מקום בלי לדרוש ממך לבחור בו. אתה יכול לבקש את המקום הזה; אינך צריך ללמד אותו לבד איך להיות הורה ברגע שקשה לו.

אם מפחיד לדבר, מתחילים באדם בטוח
כשאתה מצפה לצעקות, להשפלה, לענישה או לאיום בגלל קשר עם ההורה האחר, אין צורך לבדוק לבד אם הפעם תצליח לומר את הדברים נכון. בחר מבוגר שאתה סומך עליו, למשל יועצת בבית הספר, קרוב משפחה או איש מקצוע, וספר מה קורה כשאתה משתף. עדיף לתאר משפט או אירוע מסוים על פני לנסות להוכיח מי מההורים צודק.

אפשר לבקש מראש מהמבוגר: לפני שאתה מדבר עם ההורים, אני רוצה שתבין ממה אני מפחד ותסביר לי מה תעשה עם מה שאספר. מבוגר אחראי לא תמיד יכול לשמור בסוד מידע על סכנה, אבל הוא יכול להסביר לך את גבולות הפרטיות ולעזור לתכנן צעד בטוח. אם קשה לבחור למי לפנות, המאמר ההורים שלי מתגרשים: עם מי לדבר ואיך מתחילים? מתמקד בבחירה הזאת ובשיחה הראשונה.

אם יש אלימות או חשש ממשי לפגיעה, פונים למבוגר בטוח ולגורם מקצועי מתאים. בסכנה מיידית בישראל פונים למשטרה במספר 100. הרצון לאפשר קשר עם שני ההורים אינו מחייב מפגש, חשיפה או שיחה שמסכנים אותך.

לעוד מאמרים על רגשות, שייכות ודפוסים בגיל ההתבגרות אפשר להמשיך אל מאגר המאמרים לבני נוער ולבחור את השאלה שקרובה למה שעובר עליך.

אם אתה עדיין מנסה להבין איך ההורים הגיעו להחלטה ומה הם אמורים להסביר לך, אפשר לקרוא גם על איך מספרים למתבגר על גירושין מנקודת המבט של ההורים. המאמר עוזר להבין מה באחריותם ומה לא מוטל עליך.

ומה אם אתה יודע שמותר לך ליהנות, ובכל זאת האשמה חוזרת?
ייתכן שההורה אומר שהוא שמח שנהנית, ואתה עדיין חושש לספר. ייתכן גם שהלחץ נמשך בפועל. לפעמים אתה מרגיש שעליך להיות החזק בשביל הורה שנשאר לבד. לפני שמנסים לשנות את התגובה שלך, צריך להבין באיזו מציאות אתה חי ומה אתה מנסה למנוע. עבודה על פחד אינה אמורה ללמד אותך לסבול יחס פוגע בשקט.

ומה אם אתה באמת מרגיש שאתה צריך להיות החזק בבית?
לפעמים הדאגה מתחילה עוד לפני החזרה מהביקור. אתה חושב על אמא שנשארה לבד ומרגיש שעליך להקל עליה. אבא, כך נדמה לך, כבר מסתדר. השמחה שלך פתאום נראית כמו משהו שצריך לצמצם. ייתכן שאיש לא ביקש ממך לעשות זאת, וייתכן שהיו תגובות ממשיות שגרמו לך להיזהר. כדי להבין מה עוזר לך, חשוב לברר מה קורה בפועל ולא להניח מראש.

מה מגלים כשמפסיקים לשאול רק איך היה אצל אבא?
לא מזמן ליוויתי נער בן 16. הוא סיפר לי שהוא אוהב את הזמן עם אבא שלו. לפעמים הם יוצאים לאכול, לפעמים נשארים בבית ושומעים מוזיקה ששניהם אוהבים. אבל כשאמא שואלת איך היה, הוא כמעט תמיד עונה בסדר.

שאלתי אותו: אתה אומר לי שנהנית, אז למה אמא לא שומעת את זה?

הוא משך בכתפיים. לא נעים לי.

ממה אתה חושש?

שהיא תהיה עצובה. היא גם ככה לבד, ואבא מסתדר.

שאלתי אותו מה קורה לו כשהוא יודע שהוא עומד לפגוש את אבא.

בהתחלה אני שמח, הוא אמר.

ואז?

אני מתחיל להוריד את ההתלהבות.

ממה אתה מפחד אם תיתן לעצמך להתרגש?

שאבא יאכזב אותי. שאני שוב אצפה למשהו ואז איפגע.

ומה קורה עם אמא כשאתה חוזר?

לא נעים לי לספר לה שנהניתי. היא נשארת לבד, ואבא נראה לי מסתדר.

בשיחה הזאת מתגלות שתי הגנות שיכולות לפעול יחד. מול אבא הוא מצמצם ציפייה כדי לא להיפגע שוב. מול אמא הוא מצמצם את מה שהוא מספר כדי לשמור על הקשר איתה. ייתכן שמתחתיהן מתפתחת גם אמונה שקשה לסמוך על מי שאוהבים, אבל את המשמעות הזאת לא קובעים בשבילו. מבררים מה חווה, מה פירש ומה הוא חושש שיקרה אם יתקרב. זהו המיפוי בשיטת מ.ס.ע, שממנו אפשר להמשיך לעבודה עם החלקים המגנים ולבניית בחירה שלא נקבעת רק מתוך פחד.

באימון רגשי לנוער איתי, יוסי מדלסי, אפשר להתחיל בדיוק ברגע שבמטבח. מה רצית לומר, מה ראית, מה זה אמר לך על מקומך בקשר, וממה חששת אם תמשיך לספר. זהו המיפוי בשיטת מ.ס.ע: להבין את הרצף שמביא אותך לוותר על מה שרצית, ולראות גם מה הדאגה להורה מנסה לשמור עבורך.

אם במיפוי מתברר שהצורך להסתיר כבר פועל גם כשיש מקום בטוח לדבר, נבדוק מה החלק המגן מנסה לשמור עבורך. ייתכן שלמדת שכדי להיות בן אוהב אתה חייב להיות אחראי למצב הרוח של ההורה. נרצה להבין מתי ההגנה הזאת הייתה נחוצה ומה אתה חושש שיקרה אם תיתן מקום גם לשמחה שלך. ההכרה בתפקיד שלה מאפשרת לעבוד איתה, בלי לדרוש ממך להפסיק לדאוג לאדם שאתה אוהב.

בשלב הסילוק בשיטת מ.ס.ע עובדים עם תת המודע ועם החלק המגן, בהסכמה ובקצב שלך, על שחרור האמונה וההגנה שכבר מצמצמות אותך. נותנים מקום לרגש, לתחושה או לדימוי שעולים סביב החסם. לצד השחרור מטמיעים איכות חדשה שנבחרת איתך, למשל היכולת להרגיש קרוב להורה בלי לוותר מיד על הרצון שלך. זו עבודה על מה שממשיך להפעיל את האשמה גם אחרי שהבנת שמותר לך ליהנות. הקצב והעומק נקבעים יחד, מתוך אמון ונכונות שלך.

במקביל בונים את העצמאות שאתה רוצה בחיים: להיות נוכח במשחק במקום לחשוב איך תצדיק אותו אחר כך; לבחור מה לשתף; לזהות מתי אתה זקוק לעזרה. בוחרים מטרות שיש להן משמעות עבורך ובודקים איך הן פוגשות את הרגעים בבית. ההתקדמות אינה נמדדת בכך שאמא או אבא תמיד מרוצים. היא נבחנת גם ביכולת שלך לזהות רצון, לבטא צורך ולהיעזר כשהתגובה של האחר קשה.

למשל, אם בחרת לנסות לספר לאמא פרט אחד מהמשחק, במפגש הבא נבדוק מה קרה לפני המשפט ובמהלכו: האם אמרת את מה שרצית, האם מיד הוספת שלא היה עד כדי כך כיף, ומה הרגשת כשהיא הגיבה. אם לא הצלחת לספר, נברר מה עצר אותך ונתאים את הצעד. כך מחברים את עבודת השחרור וההטמעה לחוויה בחיים, בלי להפוך את השיחה למבחן שאתה צריך לעבור ובלי לייחס לך שליטה בתגובה שלה.

זה המקום של אימון רגשי לנוער בשיטת מ.ס.ע: ליווי אישי שבו עובדים עם מה שעוצר אותך, לצד בניית בחירה ומטרות משלך. המפגשים מתקיימים אונליין ומתוך נכונות שלך להשתתף. לפני תחילת העבודה מבהירים גם מה נשאר במרחב האישי ומה מחייב שיתוף. אינך מגיע כדי לתקן את היחסים בין ההורים או כדי לשכנע אותך לאהוב מישהו.

לחזור הביתה עם הסיפור שלך
נחזור לרגע שבמטבח. אתה עדיין עם התיק על הכתף, ואמא עדיין יכולה להיות עייפה. השינוי המבוקש אינו שתדע לקרוא בדיוק מה היא מרגישה. הוא שתוכל לעצור לפני המסקנה שהחיוך שלך פוגע בה, ולבדוק מה באמת קורה ומה אתה צריך.

יכול להיות שתבחר לספר על המשחק. יכול להיות שתחכה לזמן אחר, או שתדבר קודם עם אדם שיעזור לך להרגיש בטוח. בכל אחת מהאפשרויות, מותר להשאיר מקום גם למה שהיה טוב. אהבה לאמא אינה דורשת ממך למחוק את הצחוק שהיה עם אבא.