12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: עם ישראל, עם נבחר?!
מאת: אריאל לואיס   שמור מאמר למועדפים

בס"ד
מאמר "צדקת פרזונו בישראל"




מאת אריאל לואיס

"כבר הבהרנו בפירוש לאבות, שחסד הוא ההפלגה בכל דבר שמפליגים בו, ומשתמשים ב(ביטוי זה) יותר להפלגה בהעתרת טובה יתרה. ידוע ש(המונח) העתרת- טובה-יתרה כולל שתי משמעויות. האחת להיטיב עם מי שאין זה מגיע לו ממך כלל, והשנייה להיטיב עם הראוי לכך יותר ממה שהוא ראוי. בספרי הנבואה רוב השימוש בביטוי חסד הוא להטבה עם מי שאין זה מגיע לו ממך כלל..
הביטוי צדקה גזור מן צדק, והוא אלעדל. צדק הוא לספק לכל מי שיש לו זכות את מה שמגיע לו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאים בהתאם למה שהוא ראוי לו." (מורה נבוכים חלק שלישי נ"ג)
הרמב"ם מחלק בין חסד לצדקה, שחסד הינו נתינה בהתחסדות אל הזולת אף שלא מגיע לו , לעומת צדקה שהיא מלשון צדק, שעל על פי הצדק המחויב לתת ייתן .
מחלוקה זו נדייק במילה "צדקת" המופיעה בפסוק בספר שופטים פרק ה פסוק יא: "מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין מַשְׁאַבִּים, שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל;

אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם יְהוָה".

וכך מבאר התלמוד במסכת פסחים דף פז ע' ב את המילים צדקת פרזונו בישראל: "צדקה עשה להם הקדוש ברוך הוא שפיזר ישראל בין האומות " . ,
"ואמר רבי אליעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו גרים לישראל.
ע"פ החילוק של הרמב"ם בין צדקה לחסד, מובן , שמצד הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות.
ומן התלמוד מסתבר שמן הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות, ודווקא צדק לגויים .וגם המילה פרזונו היא על משקל –פרז- כמו "פרזות תשב ירושלם" (זכריה ב' ח') שהיא מילה בעלת הקשר חייובי של עיר ללא מיצרים, ביחס למשמעות שהתלמוד מביא למילה, -פיזר- שהיא בעלת משמעות שלילית .
השאלות המתעוררות לפני החילוק על הצדק או החסד שבפיזורנו בין האומות הן:
א. מדוע ישראל ,הוא עם נבחר ? ב. ואם אכן עם נבחר הוא ,מה צורך יש באומות העולם?
בקבלה בתלמוד בחסידות באגדה ובמדרשי חז"ל, מוזכר רבות על התכונה שבין ישראל לאומות ,ומהם נראה שאכן יש לגויים מטרה נעלה יותר מכדי היוויתם כסתם אומות ללא תכלית ,או תכלית של שיעבוד לישראל , ולצורך כך אציין מספר נושאים שבהם הערך של הגויים שווה לישראל ,או יותר מישראל:
א. אמרו חז"ל בספרי (וזאת הברכה פיסקה שמג) כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו, ואמר
להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח", אמרו לפניו: ריבונו של עולם! כל עצמותו של אותו אביהם, רוצח הוא, שנאמר: "והידיים ידי
עשו"(בראשית, תולדות כז, כב), ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר: "ועל חרבך תחיה" (שם, מ). הלך לו אצל בני עמון ומואב, ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה
כתוב בה? אמר להם: "לא תנאף", אמרו לפניו: ריבונו של עולם! עצמותה של ערווה להם היא, שנאמר: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" (בראשית, וירא, יט, לו). הלך ומצא בני
ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם "לא תגנוב", אמרו לפניו: ריבונו של עולם! כל עצמותו של אביהם, לסטים היה, שנאמר: "והוא
יהיה פרא אדם" (בראשית, לך לך טז, יב). לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה, ולא קבלו, עד שקיבלוה עם ישראל, ע"כ.

ב. גרי הצדק והתושב חייבה התורה מצוות ולאווים רבים לגביהם, ולפעמים אף יותר מאשר לסתם אדם מישראל. ויקרא פרק יט פסוק לג: וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא

תוֹנוּ, אֹתוֹ. ויקרא פרק כה פסוק לה: וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.

ג. הגויים שייכו עצמם לתורה כשקיבלו על עצמם חוקים דתיים הלקוחים מיסודות דתנו,כמו הנצרות והאסלאם . אם בשמירה על הארץ שוממה במאבק האומות על שייכותם

עליה .
ד. עצם עומדנו בארצנו לאחר אלפיים שנות גלות בכוח אלוקי שנמסר בפיהם של אומות העולם ,ובחזיוננו בקיבוץ נידחי ישראל, על פי החלטת או"ם.
רבים עד אין ספור נקודות שונות המחייבות אותנו ליחס חשיבה רבה ביחסנו אל האומות. כמובן שבעמדנו בזיק מחשבה, לא נוותר על כאב ומכה שהכו בנו האומות ללא הרף ורצונם הנצחי להשמידנו מידי יום , א"כ מיצרים המה ולא במעט , וחלילה חוזרת התמיה אל מחשבתנו הראשונה, מדוע יאות הא-ל לראות בצדקת פיזרנו בין האומות, ולא כעונשנו על כי סרנו מדרכו , כי ירצה בצרתנו בכדי להוסיף גרים לישראל?! ומדוע ייאותו גויי העולם להתווסף אל אומה קטנה, מוכה וענושה כזו?!
אציין, כי התלמוד במסכת פסחים דף פז ע' ב מבאר את ההיגיון המונח במימרא שאמר ר"א ,שנתפזרו ישראל בכדי שיתווספו גרים לישראל: "כלום זורע אדם סאה בכדי להוציא כור?! הווה אומר, האם אדם זורע בשביל שיצא מעט , ודאי הוא שירצה להוציא כפליים ויותר. כלומר ,שרצון הא-ל ,שנהיה אנו גופנו ,זרע ישראל קודש, כזרעים בכל מקום שנתפזר וננבוט את סביבתנו, ולתת את האפשרות לאומות להיות זרע מזרע ישראל.
אמנם ,כאשר זורעים חיטה ,לוקחים את הזרעים המשובחים ביותר להיות הזרעים של התבואה הבאה ,ולכן אנו כמזריעי עולם ,אכן נבחרים .
היותנו עם מובחר הינה, בכדי שנבטנו יהיה משובח, ולא על מנת להינתק מן האומות ,ובודאי לא להטיל מום ביכולתם השכלית ובחיוניותם עלי אדמות.
זרע ישראל נבחר משאר האומות ,על היותו זרע של יעקב אבינו , טהור המחשבה ונקי האמונה .וזאת , כי יעקב נאבק שזרעו יהיה נבדל, שלא כמו אבותיו שגדלו את ישמעאל ועשיו .
בעת עומדו מול פרעה היה זקן וכחוש, ותמה על כך פרעה , והשיב לו יעקב בלשון קשה ותמוה: "...מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו ימי שני חיי אבותיי ,בימי מגוריהם "(בראשית פרק מ"ז פסוק ט) יעקב בחיר האבות, שכל זרעו זרע קודש ,מן הכורח שלא אמר דברי דיבה על ימיו, כי אם דברי אדם שנתן את כל כוחו חייו ומרצו לילדיו ,עד שלא נותר בו כי אם כגפת מן הזית הכתוש ,שהוציאו שמנו .ונראה היה חלש וכחוש ,עד כי תמה עליו פרעה מלך מצרים. לכן זרע יעקב נשאר טהור ומזוכך ,וראוי להיות זרע לעולם. על אף שהקשינו אנו צאצאיו דרכנו ללא הרף, עד שלא קם נביא ,שלא הטיח בנו דברי חידודין ומוסר , לא נטשנו הא-ל ולא החליפנו באומה אחרת. כי הנאמנות של יעקב, מחזיקה את התואר הייחודי לנו, עם נבחר . כדברי התלמוד במסכת פסחים ד' פז ע"א על אשת הזנונים שציוה הקב"ה על הושע בן בארי ליקח לו לאישה ולהוליד ממנה בנים, אמר הושע לריבון העולמים, החליפם באומה אחרת, אמר לו הקב"ה, לך קח לך אישה זונה ואם תיאות לשלחה אשלכם אף אני, הלך ולקח את הגרועה שבהן ויצאנית שבהן, שלא היה אדם שלא הכירה, והוליד ממנה שני בנים ובת , אמר לו הקב"ה שלח אותה, אמר לו הושע, ואיך אשלחה ויש לי ממנה בנים ,אמר לו הקב"ה, כך אנוכי לא אוכל לשלח את עמי אע"פ שזנו .(את אחד מבניו, צווהו הקב"ה לקרא את שמו יזרעאל ,שעתיד הקב"ה לקרוא את ישראל, יזרעאל, מלשון זריעה ).
בצדק פזר אותנו הא-ל באומות, על כי אנו זרע לעולם ,והיא התכונה אותה הוריש לנו יעקב אבינו ,ואכן נותרנו דבקים בזרענו .קיומו של העם היהודי ,חרף כל הקשיים ,הוא ההוכחה לכך.
עם כל זאת , נותרנו בקשיות עורפנו, חטאנו בחטאים רבים ,עד שכל מה שנשאר לנו, הוא הזיכרון שאנו עם נבחר ,וכמעט ששכחנו שמטרתנו היא להזריע את העולם ביופיינו ובפאר חוכמתנו שזכינו לה בהר סיני . עד כי קמו בנו חוזים ,אשר במרוצת השנים ,האירו את עיננו ואת העולם כולו בזוהרם והוכיחו כי היכולת האנושית אליה הגיעו קודמיהם, הייתה חשוכה ונטולת חן ,כדוגמת רבי עקיבא שהיה עצמו בן גרים ולא נכנס לשמש כנשיא הדור, אף על פי שכל ההלכות נפסקו והוכרעו על ידו ,רק משום שלא היה מיוחס לזרע ישראל .רבי שמעון בגלותו את ספר הזוהר ,שעד היום רבים מן העוסקים בחוכמות התורה ,מסרבים להאמין ,כי אכן גילה הוא את הזוהר. הרמב"ם, שצידד בחוכמתו המופלאה של ארסטו והטווה את חוכמתו על פיו ,ו"זכה" כי ספריו ישרפו ,ואכן, עד היום חוגים רבים מישראל מסרבים לקבל את חוכמתו, כחלק בלתי נפרד מן התורה .האריז"ל ,שגילה את אשר לא היה נתן להשיג בכתב , ע"י יכולתו להיפרד מן המציאות הקיימת ולנתח את כל המציאות כאחדות האלו-הים. הבעל שם טוב ותלמידיו ,אשר הפיחו חיות בתקופת חושך ,אשר הרבנות החשיבה את ההמון הבור ,כסכלים נבערים אשר אין לא-ל חפץ בם והעמי ארצות ילכו אל שאול הנשייה ,עד כי ישכילו לחזור בתשובה. וזרעו זרעי אמונה ,והשוו את הקטן שביהודי כגדול ונבחר בעיניי הא-ל, והחישו את העולם כולו, להתקרב אל בורא העולם .וכן ר' נחמן מברסלב ,שחי בתקופת המלחמה הגדולה של נפוליון ,בעוני ובמחסור , בודד באמונתו, שנוא על רוב היהדות הדתית, וגילה רעיונות אשר היו חלק נטוש מהיהדות, כדוגמת המדיטציה והשלמות האנושית , נצחיות האדם וקירבתו לא-ל. וכולם כאחד, הלכו נגד הזרם היהודי התורני, אשר נטש את מחויבותו להזריע את העולם, וגילו בכל פעם מחדש כי לא נחה דעתו של הא-ל, וחוסר יכולתו של העם היהודי להודות בחיסרון זה ,צץ ועולה מחדש בכוח הדמויות הללו .
ומידת הצדק אכן עומדת לגויים ,אשר שימרו המה בדרכים רבות ומשונות , את הערכים אשר אנו החמצנו ,כגון חוכמת המוזיקה והאומנות ,שהיהדות באופן כללי לא השכילה לפתח במרוצת הדורות, אפילו שעקר התפתחות האומנות והמוסיקה הייתה מושתתת על הדת . ועיסוקם בחוכמות הרוח, על קיום והעלמות החומר ,הן במיסטיקה, הן בפיסיקה, אשר אנו בקשיות עורפנו, סירבנו לשמר. זכו הם ,שנתפזרו ישראל בתוכם ושימרו את חוכמתנו,והצדק הוא ,שאנו מחויבים להם ולא בחסד.
עד כי נאות לשייך כל החוכמות אל תורתנו והם יתקבצו לקרוא בשם ה' אלו-הי ישראל ואנו נהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש ,ואור לגויים .וישראל ימלא את תפקידו בזריעתו בין האומות ובדחיקת האמונות השוללות קיום הא-ל .