12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: אנטי גלובליזציה
מאת: ויקפדיה   שמור מאמר למועדפים

אנטי גלובליזציה - השם הנפוץ למגוון הארגונים והפעילים המוחים נגד הקפיטליזם הגלובלי והשלכותיו. בניגוד למשתמע מן השם, אין הפעילים מתנגדים לגלובליזציה אלא מתנגדים לקפיטליזם הגלובלי שאחד מתוצריו הם התאגידים הרב לאומיים. הפעילים משתמשים באמצעים גלובליים כמו רשת האינטרנט כדי לתאם העברת רעיונות, ייזום פרויקטים או עריכת הפגנות, ושואפים לצדק גלובלי.

אנשים המזדהים עם הרעיונות ה"אנטי-גלובליסטיים" טוענים שהמונח "אנטי-גלובליזציה" הינו ריק מתוכן, היות והמטרה של התנועה היא לגרום לכך שהצדק ישרור באופן גלובלי, בכל העולם. אנשים אלו מעדיפים את השם "התנועה לצדק גלובלי" (Global Justice Movement) ועוד שמות נוספים.

המאבקים הכלולים בנושא זה כגון: זכויות עובדים, זכויות בעלי חיים, איכות סביבה, פמיניזם, חופש ההגירה, שימור תרבויות, מזון בריא וסיום או שינוי השיטה הקפיטליסטית, מזוהים לרוב עם תנועות שמאל בעולם ועם ערכים המשוייכים לתנועות השמאל, כגון ערכי זכויות אדם, זכויות בעלי חיים ואיכות הסביבה. עם זאת מספר מצומצם של ארגונים וקבוצות משלבים בתוכם גם מוטיבים המשוייכים לימין, כמו שמירה על התרבות המקומית מפני התרבות "הרעה" של העולם השלישי.

תוכן עניינים [הסתר]
1 הטענות כנגד הקפיטליזם הגלובלי
2 מאבקים מרכזיים במסגרת התנועה
2.1 המאבק לשמיטת החוב של המדינות העניות
2.2 מאבקים מול קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי
2.3 המאבק נגד תאגיד מקדונלדס
2.4 המאבק מול הסכם ההשקעות הרב צדדי MAI
2.5 ההפגנות בסיאטל - מול ארגון הסחר העולמי WTO
3 ראו גם
4 לקריאה נוספת
5 סרטים
6 קישורים חיצוניים



[עריכה] הטענות כנגד הקפיטליזם הגלובלי
מתחילת שנות ה-90 התחילה להופיע בספרות ביקורת נגד הגלובליזציה, שכללה את הטענות הבאות:

פגיעה בכוחן של הממשלות – הגלובליזציה פוגעת ביכולתה של החברה האזרחית לשלוט בגורלה באמצעות בחירות ונציגות פוליטית. לארגונים ולחברות הרב-לאומיות אין אחריות בפני שום גוף, כל אחריותן היא כלפי ההנהלות ובעלי המניות, הם אינם נבחרים ואינם מייצגים אוכלוסייה, אינם מחוייבים לחברה ואינם צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. החברות הרב לאומיות משרתות אינטרסים של בעלי מניות ובעלי הון. אם מפעל מסוים לא מצליח במדינה X החברה הרב לאומית תעבירו למדינה Y.
הכלכלה הגלובלית מנצלת את כוח העבודה המובטל בארצות המתפתחות ומשלמת פחות משכר מינימום.
הגלובליזציה אחראית לפגיעה קשה בסביבה ובאיכות הסביבה, מפני שלחברות הבינלאומיות אין קשר או יחס אל הנוף ותרבות המדינות בהן הן פועלות. התאגידב גורם למפגעים סביבתיים בתהליך הייצור, אח"כ עוזב, עובר למדינה אחרת ומשאיר מאחוריו נזק אדיר.
הגלובליזציה אחראית לקידום ניכר של תרבות צריכה – היא כופה על האוכלוסייה בכל העולם קניית מותגים ולא מוצרים, החברות הבינלאומיות משקיעות הון עתק בשיווק ובפרסום ונותנות לצרכן הרגשה שכשהוא קונה מותג הוא מתחבר לחברה העולמית.

[עריכה] מאבקים מרכזיים במסגרת התנועה

[עריכה] המאבק לשמיטת החוב של המדינות העניות
ארגוני סיוע וצדקה בריטיים (רובם מרקע נוצרי), יחד עם ארגוני סטודנטים (מרקע "ירוק" וצדק עולמי), שמו לב שהחובות התופחים של מדינות אפריקה גורמים למצב אבסורדי לפיו הסכומים שמדינות אלו משלמות למדינות המערב גדולים בסיכום כולל פי כמה מסכומי הסיוע שהמערב מגיש להן. היות והמדינות העניות לא יכלו להשיג את הריבית על החובות הן נמצאו בחוב שהולך ותופח מדי שנה, ללא כל תקווה לצאת ממצב זה.

הקריאה לשמיטת חובות כללית למדינות העניות עד שנת 2000, ללא סייגים שונים ומשונים (שיאפשרו לדחות את השמיטה), נוהלה תחת הסיסמה "שמטו את החוב", במסגרת הקמפיין המרכזי "יובל 2000" (על שם שנת היובל העברית שבה נשמטים כל החובות). העצומה לשמיטת החובות הפכה לעצומה הגדולה בהיסטוריה עם למעלה מ- 28 מיליון חתימות. רוב החובות, עם זאת, נשארו על כנם. המאבק תפס כותרות פעם נוספת כאשר לקראת וועידת ה- G8 (שמונה הגדולות) ביולי 2005 נערך מופע 8Live בהשתתפות רוב אומני המוזיקה הבולטים במערב.


[עריכה] מאבקים מול קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי
במסגרת התנאים להלוואות למדינות העניות (הלוואות שנועדו להקל על החובות העצומים של משבר החוב), התנתה קרן המטבע הבינלאומית תנאי "הבראה" למדינות הללו. במדינות רבות, התנאים האלו (היודעים גם כSAP - Structural Adjustment Programs ) לא הביאו לתוצאות הרצויות. החובות של המדינות לא קטנו, והצמיחה המיוחלת במדינות אלו לא באה - בניגוד לתחזית של קרן המטבע והכלכלנים מטעמה.

לטענת פעילים מול קרן המטבע, צעדים אלו הרעו את המצב הכלכלי והחברתי במדינות שנקטו אותן, מוטטו מערכות בריאות וחינוך שהחלו להבנות במדינות העניות, גרמו למחירי היצף בשווקי הייצוא של המדינות העניות, גרמו להרס המרקם הקהילתי שהיווה רשת תמיכה חברתית וכלכלית, העמיקו והרחיבו את העוני ואת הפערים בין עניים לעשירים והעמיקו את החובות בהן שקועות המדינות העניות. אחת הדוגמאות המפורסמות היא התמוטטותה הכלכלית של ארגנטינה שביצעה את כל הצעדים שקרן המטבע הכתיבה, ושכלכלתה קיבלה בדיווחי הקרן (לפני ההתמוטטות) ציונים לשבח.

הטענות מול הבנק העולמי היו על השקעה בפרויקטים מגלומניים ובשיתוף פעולה עם משטרים מושחתים - פעולות שהובילו לשקיעה הראשונית של המדינות העניות בחובות שלא ניתן להחזירם. כסף רב זרם להשקעות בסכרי ענק וכבישי ענק שאיש לא השתמש בהם, לקניית נשק, לבניית ארמונות או לחשבונות הפרטיים של השליטים בשווייץ. מכשנעלמו השליטים נדרשו העמים לשלם את ההחזרים להלוואות שניתנו לפרויקטים שלא רק שלא ביקשו אותם, אלא שאף במקרים רבים, אף פגעו בהם- כמו השקעה בציוד מלחמה לדיכוי מרידות או השקעה בסכרים שהציפו שטחי קרקע אשר גרמו למאות אלפי פליטים.


[עריכה] המאבק נגד תאגיד מקדונלדס
ענקית ההמבורגרים תבעה למשפט דיבה פעילים בארגון "גרינפיס לונדון". 2 פעילים, הלן סטיל (גננת- מטפלת בגינות) ודייב מוריס (דוור), לא הסכימו להתקפל מול מקדונלדס, וניסו להוכיח שהרשת אכן פוגעת בבריאות הלקוחות הקבועים, גורמת להרעלות מזון, שהיא מפרסמת פרסום לא הוגן כלפי ילדים, מתאכזרת לחיות, פוגעת ביערות הגשם ומזהמת את הסביבה. המשפט הפך למשפט הארוך בהיסטוריה הבריטית וגרר גל של מחאה נגד מקדונלדס בעולם ולפרסום שלילי רב של הרשת. הלן ודייב הצליחו להוכיח את טענותיהם לגבי חצי מהנושאים המופעים בעלון "מה רע במקדונלס" שהפך לאחד העלונים הנפוצים ביותר בעולם. במהלך הפרשה השניים הקימו את אתר האינטרנט McSpotlight

לדעת פעילים בתנועות מחאה שונות, מאז תקדים משפט הדיבה של מקדונלס, נזהרו תאגידים שלא לתבוע פעילים כדי שהמאבק של אלו לא יזכה להד תקשורתי גדול עוד יותר מזה שהיה למאבק המקורי.

בשלב מאוחר יותר הגישו סטיל ומוריס תביעה בבית המשפט לזכויות אדם של האיחוד האירופי נגד מדינת אנגליה בשל חוקי הדיבה הדרקוניים שלה. בשנת 2005 פסק בית המשפט לטובת סטיל ומוריס.


[עריכה] המאבק מול הסכם ההשקעות הרב צדדי MAI
מלבד הסכמים על סחר, תאגידים רבים וממשלות מערביות היו מעוניינים לקבוע נהלים בתחומי ההשקעה ולהכתיב אותם למדינות עניות יותר ולשחקנים קטנים יותר. הסכם ה-MAI נועד לאפשר צעד זה.

MAI נועד להיות מועבר ללא ביקורת ציבורית. משרד האוצר האמריקאי החל את הדיונים בו בשנת 1995 במסגרת ארגון ה-OECD. הארגון Public Citizen ניסה במשך שנה וחצי להבין האם ארצות הברית משתתפת בדיונים על הסכם זה ולא זכה לתשובה ברורה (שלא לדבר על תוכן ההסכם). ב-1997 הודלף ההסכם על ידי פעיל צרפתי לרשת האינטרנט. הדבר גרם לסערה פוליטית, כאשר התברר שהממשל האמריקאי בראשות ביל קלינטון ניסה להעלים את הדיונים מחברי הקונגרס האמריקאי. תופעה דומה התגלתה גם במדינות אחרות כמו צרפת וקנדה.

עקב סודיות ההסכם, ונוכח הניסוח הדרקוני שלו (לדוגמה, חוקים להגנה על הסביבה יכלו להחשב במסגרת ההסכם "הלאמה חלקית" של פירמה, דבר שיגרור תביעת פיצויים של תאגידים מול המדינות), התעורר גל אדיר של מחאות ענק בערים של מדינות מערביות - בעיקר באירופה ובקנדה.

נוכח מצב זה, ה-OECD הכריזה על ביטול הדיונים על ה-MAI. אלא שהסכם דומה בשם שונה (MIA) החל להתגבש במסגרת הדיונים בארגון הסחר העולמי בסיאטל 1999. 600 הארגונים שחתמו על עצומה נגד ה-MAI, הצטרפו איפה למאות ארגונים אחרים שהכינו הפגנות ופעולות ישירות בניסיון לשבש את הדיונים של ה-WTO.


[עריכה] ההפגנות בסיאטל - מול ארגון הסחר העולמי WTO

אדם חוסם את הכניסה לועידת ארגון הסחר העולמי בסיאטל בשנת 1999במשך עשרות שנים נערכו הדיונים במסגרת הGATT, ומחליפו הWTO מאחורי "דלתיים סגורות". מעטים בציבור ידעו על מה נערכים הדיונים, או בכלל על עצם קיומם. עד היום יש ערפל כבד באשר לתוכנם של הדיונים. כאשר הם רחוקים מעינו של הציבור עסקו נציגי הממשלות בהרבה יותר מאשר סחר.

רוב החוקים הנחקקים בתוך המדינות הן בעלות השלכות כלכליות. חוקים המגינים על העובדים, הצרכנים, קבוצות חלשות, דורות העתיד או על הסביבה הן בעלות פוטנציאל להקטנת הרווחים של פירמות ותאגידים, מה שניתן לעיתים קרובות לתרגום כ "פגיעה בחופש המסחר". ארגון הסחר העולמי מכתיב חוקים שהם מעל החקיקה של הפרלמנטים, ויש לו יכולת אכיפה של חוקים עלו על ידי בית דין מטעמו ויכולת להטיל סנקציות על מסחר כדי לאלץ מדינה לשנות חוקים.

במסגרת הסכם סחר אחר, הNAFTA, נאלצה ממשלת קנדה לבטל חוק המגן על אזרחיה מפני החומר הרעיל MMT ולשלם פיצויים לתאגיד אתיל משום שהחוק נגד את הסכם הסחר. רוב ההסכמים במסגרת הWTO גובשו על ידי נציגי המדינות המותעשות והוכתבו לנציגי המדינות העניות יותר.

50,000 איש בקרוב מכ-12,000 ארגונים באו להפגין בסיאטל, בנובמבר 1999. לאחר כמה ימים של הפגנות המונים שלוות לפני הוועידה (שזכו למעט מאוד כיסוי תקשורתי), נערכה פעולה ישירה של חסימת דרכים המובילות לאזור המבודד שהוכן עבור באי הישיבה. נציגים רבים לא הצליחו להגיע לדיונים, המשטרה לא הצליחה לפרק את החסימות וענני גז מדמיע תרמו להיווצרות של בלגן כללי.

ראש עיריית סיאטל הכריז על עוצר כללי והזמין את הצבא לעזור בפינוי המפגינים, שכ-2000 מתוכם נעצרו. בשלב זה התקשורת "גילתה" את נושא הסחר הבינלאומי והגלובליזציה וטבעה את המונח "תנועת האנטי-גלובליזציה". ביל קלינטון טען שהוא מסכים עם המפגינים כי יש לקבוע הסכמים בינלאומיים לתנאי עבודה שיהיו חלק מהסכמי הסחר.

כאלטרנטיבה לכיסוי התקשורתי שלא התקיים הקימו קבוצות תקשורת אלטרנטיביות שונות את אינדימדיה. אינדימדיה הפכה להיות מקור לעיתונאים מהתקשורת התאגידית וכן פירסמה דיווחים מעודכנים, תמונות ווידיאו באתר אינטרנט שלה.

הוועידה עצמה התפוצצה. ועידות אחרות של ארגון הסחר העולמי התקיימו בקטאר ובקנקון תחת הבטחה כבדה מאוד. עם זאת, הסכר כבר נפרץ. מדינות עניות סרבו לקבל את התכתיבים של המדינות העשירות, או לחלופין דרשו לבטל סובסידיות לטובת תעשיות של המדינות העשירות.