12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הראקליון
מאת: ישראייר   שמור מאמר למועדפים

למרבית המטיילים בכרתים הראקליון העיר הגדולה באי, היא נקודת המוצא לביקור. מטיילים רבים אינם טורחים כלל לעשות את המרחק הקצר משדה התעופה לעיר עצמה. הם שוכרים מכונית ויוצאים לאזורים הכפריים באי, או עולים על אוטובוסים המובילים אותם היישר לאתרי הנופש בחופי הזהב של כרתים.
הביקור בהראקליון נעשה בדרך כלל בסופה של החופשה, בזמן שנשאר עד שתופסים את המטוס ביתה. בשלב זה של המסע הראקליון לא נראית במיטבה בהשוואה לכניה, רתימו או איוס ניקולאוס, הערים העתיקות והציוריות יותר של כרתים. במידה רבה זהו "פספוס", כי להראקליון יש הרבה יותר מה להציע ממה שנראה ממבט ראשון.
במבט ראשון הראקליון נראית כמו מיני מטרופוליס כאוטית, עם ארכיטקטורה מודרנית מכוערת, גועשת מאנשים ופקקי תנועה ברחובותיה הצרים. אבל, רק מעט זמן ומאמץ נדרשים כדי לגלות מעבר לחזות החיצונית מקום שונה בתכלית – מקסים ומלא ניגודים. יש כאן ברים אופנתיים, מסעדות יצירתיות, חיי לילה סוערים, אתרי קניות מצוינים, המוזיאונים החשובים באי והמונומנטים ההיסטוריים היפים ביותר בכרתים.
הראקליון קשורה לקנוסוס שהייתה בירת העולם המינואי והציוויליזציה העתקיה ביותר הידועה באירופה. הראקליון החלה את דרכה על במת ההיסטוריה כנמל של קנסוס, ומאז אותה תקופה מילאה העיר תפקיד מרכזי בהיסטוריה של כרתים. בתקופת השלטון הביזנטי התנהל בהראקליון שוק העבדים הגדול ביותר באזור הים התיכון: תחת השלטון הוונציאני העיר שימשה כבירת כרתים וכך גם במאתיים השנים הראשונות של השלטון התורכי. רק בשנת 1850 העבירו התורכים את המרכז השלטוני שלהם לעיר כניה. המעבר נעשה בעיקר מסיבות דיפלומטיות. בסוף המאה ה 19 הראקליון חזרה להיות בירת האי לאחר שהצי הבריטי נכנס לנמל העיר וסיים הלכה למעשה את תקופת השלטון העותומאני בכרתים.
תאור קצר זה מסכם באופן פשטני את אלפי שנות ההיסטוריה של העיר, שעדויות מרשימות עליהן מצפות למבקר הסקרן.
נתחיל בסיור. ראשית אל תלכו בעקבות ההמונים הפותחים את ביקורם במוזיאון הארכיאולוגי. במקום זאת, צאו למונומנט הוונציאני המפואר ביותר בעיר – חומות הנמל העזות והמצודה – "מבצר הים" המתנשאת מעליהן. החומות האלה הגנו בהצלחה על הראקליון ועל כרתים כולה במשך למעלה מ 400 שנים. הנמל הוונציאני, מעשה ניסים, לא הפך למרינה תיירותית נדושה, ויופיו דווקא בולט לנוכח הנמל המודרני הסמוך שבו עוגנות ספינות מעבורת מאתונה, ספינות משא ומכליות דלק.
מבצר הים הוונציאני מהמאה ה 16 נושא בגאווה פסל מושלם של "אריה ונציה". יש להעניק לו את הכבוד הראוי לו שכן הוא עמד במצור נגד הצבא התורכי במשך 22 שנים עד 1669, המצור הארוך ביותר בהיסטוריה האירופאית. מחומות המבצר הגבוהות נראים מראות העיר, בניהם מבנה הקשתות הגדול של המספנות הוונציאניות וסמטאות העיר העתיקה. מכאן גם אפשר לתכנן את המשך הסיור.
אפשרות אחת היא ללכת בדרך שלאורך החוף, סמוך לנמל תמצאו סדרה של מסעדות מפתות המציעות מאכלי ים. ב – Taverna Kastella תוכלו להתענג על סרדינים טריים שעברו טיגון עמוק, או על תמנון עשוי בגריל. בהמשך הדרך גילו בחפירה ארכיאולוגית את שרידי כנסיית Aghios Petnos. סמוך אליה נמצא בית מידות שבו שוכן המוזיאון ההיסטורי של כרתים, הכולל ממצאים מהתקופה הביזאנטית ועד ימינו. כדאי לבקר במוזיאון, הזוכה להרבה פחות ביקורים יחסית למוזיאון הארכיאולוגי.
רחוב 25 Avgoustou, הוא הרחוב הראשי היוצא מהנמל היישר לליבה של הראקליון. לאורכו וברחובות הצדדים נמצאים שרידי עתיקות העיר. ביקור יסודי בהם עשוי להימשך יום תמים. משהו מהראקליון הוונציאנית תגלו בבנין הלוג'ה, בית מידות מהודר שבו נהגו להתכנס בני האצולה הוונציאנית השלטת. כיום שוכנת במבנה העירייה של הראקליון. הכנסייה הוונציאנית הסמוכה סן מרקר הוסבה לגלריה מצוינת לאומנות מודרנית.
מול בית העירייה נמצאת מזרקה ונציאנית מפוארת ומקושטת בפסלים, הנושאת את שמו של הגנרל פרנסיסקו מורוסיני. מורוסיני היה המפורסם במושלי האי הוונציאנים והוא זה אשר בנה את המזרקה ואת הלוג'ה. בכיכר קורנארו נמצאת מזרקה ונציאנית נוספת. מזרקת במבו. יפה באותה מידה, אלא שעל המראה שלה מאפיל מבנה עות'מאני המשמש כיום כבית קפה פופולארי. זהו מקום אידיאלי למנוחה קלה מהסיור בעיר.
שריד מעניין נוסף לשלטון העות'מאני הוא המבנה שבו שוכנת הכנסייה המפוארת איוס טיטוס. הנקראת על שמו של הפטרון האי והיא שוכנת בכיכר הנושאת את שמו. בעבר שימש המבנה כמסגד מפואר. אל תחמיצו לאחר הביקור בכנסייה את חווית הארוחה במסעדת Pagopoleion שבכיכר. זה היה בית חרושת לגלידה, שעבר הסבה והפך לאתר פאנקיסטי. אפשר לבלות כאן בכל שעה משעות היממה והמקום מתאים גם כמסעדה מצוינת לארוחת צהריים וגם כמועדון עדכני ההומה עד השעות הקטנות של הלילה, עם חדרי שירותים סוריאליסטיים ביותר. בכיכר איה קאתריני הסמוכה בנו אנשי כרתים, לאחר קבלת העצמאות באי, קתדראלה משלהם איוס מינאס. הכנסייה מעוטרת בציורי קיר ססגוניים. כנסיית איוס מינאס המקורית, השוכנת בצל הקתדראלה, מעניינת הרבה יותר. הכנסייה הוונציאנית איה קאתריני - סנטה קתרינה, השוכנת באותה כיכר, משמשת כמוזיאון ומציגה איקונות ביזנטיות מרשימות. הכנסייה הוקמה ע"י נזירים שבאו לכאן מהמנזר המפורסם בחצי האי סיני.
ארוחת צהריים כדאי לאכול ברחוב 1866 רחוב שוק המזון של הראקליון. כל הטוב של כרתים מוצג פה בדוכנים ססגוניים. תמצאו כאן דבש, דגי ים טריים, גבית כפר, תאנים, ענבים ותפוזים, יינות מקומיים, ראקי והמון מסעדות מצוינות שהכניסות אליהן נחבאות בין הדוכנים והסמטאות שמסביב. בקצה סמטת Theodosaki שוכנת המסעדה הפופולארית Taverna Giakournis . אם לא נכנסתם אליה, המשיכו לרחוב המקביל, רחוב אוונס, הנקרא על שם הארכיאולוג הבריטי שחפר בקנוסוס. כאן שוכנת מסעדת Lonia , אבן דרך מקומית הידועה בתבשילים כרתים בייתים כמו בשר עז ברוטב ערמונים, או ארנבת ביין, המוגשים בה כבר קרוב למאה שנה. לאחר הסיור באתרי העיר השונים הגיע הזמן לביקור במוזיאון הארכיאולוגי. כאן נמצאים הממצאים החשובים ביותר מאתר קונוסוס והאוסף הטוב בעולם לתרבות המינואית. המוזיאון מיושן אך בעל קסם מיוחד. התצוגה הגדולה מסודרת היטב וגם מבקר שטחי יכול למצוא את עצמו מבלה כאן כמה שעות. בסוף היום נלך לגלות את קברו של ניקוס קאזנצאקיס. הקבר הפשוט, השוכן בנקודה הגבוהה ביותר בחומת הראקליון, מסומן בצלב עץ צנוע. מכאן אפשר להשקיף על העיר כולה מצד אחד, ועל הים האגאי מן הצד השני. כמו גם על המגרש של קבוצת הכדורגל המקומית. בסוף היום, שיה שמרבית התיירים בעיר ממהרים לעלות על משכבם, קמה הראקליון לתחייה. התחילו את הערב בקוקטייל לאור השקיעה במרפסת הגג המתוחכמת של Café Veneio המשקיפה על הנמל הישן. אם ברצונכם לשרוף סכום נכבד בארוחת ערב מפוארת צאו לאחת מהמסעדות ברחוב Korai המתמחות באוכל ים תיכוני אופנתי. חוויה קולינארית מהנה יותר תהיה לתפוס שולחן Mezedopoleio הבוהמיינית שבה השפית הנמרצת מבשלת לעיני הסועדים, ונגנים מסתובבים בין השולחנות. לאחר חצות, כאשר הנגנים מתקפלים ממסעדת מזדופוליו, הליכה קצרה תוביל אתכם לרחוב Doukos Bofor . ליד הנמל, מרכז חיי הלילה של הראקליון, כאן תמצאו מועדוני מוסיקת טכנו, פאנק וסלסה.