12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האם הסכם הלוואה ספציפי בין בנק ללקוח גובר על הסכמי ההלוואה
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)
[email protected]


בת.א 176169/02 ששון רומנו נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, שנדון בבית משפט השלום בת"א- יפו, הגיש התובע תובענה ובה עתר לחייב את הנתבע בתשלום של 237,000 ₪.

התובע טען כי התעניין בבנקים שונים בתנאים לקבלת אשראי לשם נטילת הלוואה במסלול שקל צמוד מט"ח ובתנאי החזר הלוואות. לאחר מספר פגישות בין התובע למנהל סניף הבנק הנתבע, הובטח לו כי אם ייקח הלוואה שקלית צמודת מט"ח, יתבצעו כל חישובי התשלום לפי שער מט"ח יציג ביום התשלום. הבטחה זו ניתנה בכתב, כאשר בסעיף 3 למכתב נרשם: "במקרה וההלוואות תילקחנה במסלול שקל צמוד מטבע, יתבצעו כל החישובים לפי שער יציג. במקרה וההלוואות תילקחנה במטבע זר, יתבצעו כל החישובים לפי השער הנסחר באותו יום (קנייה/מכירה)".

בין השנים 1998 ל- 2000 נטל התובע שבע הלוואות צמודות מט"ח מהנתבע ומאחר שסמך על מכתב הבנק, לא עיין בהוראות ההסכמים שעניינן אופן ביצוע חישובי ההלוואות.

כל ההלוואות שנטל התובע נפרעו, אך בסוף 1999 הסתבר לתובע שהוא חוייב בהחזרים שלא על פי המובטח במכתב הבנק, וזאת משתי בחינות: ראשית, שעור הריבית בה חוייב היה גבוה מזה שהובטח לתובע במכתב; ושנית, סכומי החזר ההלוואות אשר היו אמורים להיות צמודים לשער היציג של המט"ח, היו בפועל, גבוהים יותר. כך במקרים בו השער היציג של המט"ח ביום הפרעון היה נמוך מהשער היציג ביום נטילת ההלוואה, חויב התובע בסכום אשר חושב על בסיס השער היציג ביום נטילת ההלוואה.

פעולות אלו של הבנק אלו הביאו לחיוב יתר של התובע בסכום של 205,000 ₪.

מנגד טען הבנק כי האמור בסעיף 3 למכתב הספציפי שניתן לתובע, לא בא במקום התנאים שבהסכמי ההלוואה הכלליים (ה"רגילים") בבנק ואינו סותר אותם, אלא מטרתו היא אחת- לאבחן בין הלוואות מסוג שקל צמוד מט"ח להלוואות במט"ח שכן דרכי חישובן שונות. הבנק הוסיף וטען שלא הובטח לתובע שחישובי החזרי ההלוואות יבוצעו לפי השער היציג של המט"ח ביום התשלום, ובהסכמי ההלוואות נאמר במפורש שהלווה לא ישלם לבנק סכום הנמוך מסכום הקרן גם אם שער המט"ח ירד. יתר על כן, טען הבנק כי חשבון התובע לא חוייב בריבית החורגת מהמוסכם.

השופט מאיר יפרח בחן מהי הפרשנות הנכונה של המכתב שמסר הבנק לתובע, תוך התמקדות בסעיף 3 לאותו מכתב (הסעיף נשוא המחלוקת), וקבע, כי כאשר קיימת סתירה בין האמור בהסכמי ההלוואה לביו האמור במכתב, גובר האמור במכתב, שכן המכתב היה בגדר הסכם מיוחד וספציפי, בניגוד להסכמי ההלוואה שהם הסכמים סטנדרטיים וכלליים , המכילים הוראות קבועות מראש שלכאורה הנן בנות שינוי. המכתב נועד להעניק לתובע תנאים מסחריים טובים יותר מאלה הנהוגים לפי נוסחם הקבוע של הסכמי ההלוואות, וזוהי תכליתו המסחרית והמשפטית. בנוסף, הבנק לא מצא לנכון לומר שהאמור בסעיף 3 הוא בכפוף להסכמי ההלוואות או כי בכל מקרה לא יפחת סכום ההחזר (בש"ח) מן הסכום המקורי (בש"ח) אף על פי שהיה בידי הבנק לעשות כן, שהרי הוא זה אשר ניסח את המכתב. יתר על כן, על פי ההלכה, יש לפרש את המכתב כך שהוא פועל לחובת המנסח.

כן נפסק, כי בבוא בית המשפט לבחון מקרה מעין זה, אל לו להתחשב במנהגיהם של בנקים אחרים לגבי הלוואות מהסוג הנדון, אלא שהשאלה העיקרית הנה מהי התחייבותו של הבנק הספציפי כלפי התובע הספציפי. לאור כל זאת, נקבע כי נוכח האמור באותו מכתב, אמורים היו סכומי החזר ההלוואה להיות מחושבים על פי השער היציג של המט"ח במועד ההחזר, אף אם במועד זה היה הסכום השקלי נמוך יותר מהחלק היחסי של סכום הקרן של ההלוואה עקב כך ששערו היציג של המט"ח היה נמוך יותר משערו ביום נטילת ההלוואה.